מפגש בין אנשים, רעיונות וחוויות מגלה שוב ושוב כיצד התעוררות פנימית יכולה להפוך ליוזמה ולאמירה שיש בה השפעה. לא פעם

יוזמה היא אחד הכוחות המרכזיים המניעים את האדם קדימה – היכולת לראות אפשרות, לדמיין מציאות אחרת, ולפעול כדי לממש אותה.

מאת: עמיר ברדה-בוסידן האביב כבר כאן, ובחוץ הכל מתחיל לפרוח ולנוע. אבל עבור רבים מאיתנו, המעבר מתחושת בדידות למעורבות חברתית

הורה יכול לומר את המילים הנכונות ביותר – ובכל זאת לא לשדר אמירה. ומנגד, משפט קצר ופשוט יכול להיות ברור

1981-2024   ולפעמים דווקא דרך הסיפור שלהם אנחנו נזכרים עד כמה החיבור הזה אפשרי. בפינת “האור שנשאר” בגיליון 151 של מגזין

מאת: עמיר ברדה-בוסידן הספר הזה לא נולד על שולחן הכתיבה, אלא בתוך סערת רגשות שנמשכה עשור. הוא נכתב בין חיוך

“אני רק רוצה לעזור, אבל כל מה שאני אומרת נשמע להם כמו ביקורת” אמרה לי אמא לילדים בוגרים. המשפט הזה

יש מספרים שהם הרבה מעבר למספר.גיליון 150 של מדור לדור הוא כזה. כשאני עוצרת לרגע ומביטה לאחור, אני לא רואה

המספר 150 הוא הרבה יותר מסימן דרך כרונולוגי; הוא עדות חיה ליכולת של רעיון להפוך למציאות נוכחת, יציבה ופועמת. בעולם

בעולם שמקדש תוצאות מהירות, פריצות דרך והשראה רגעית, העקביות נראית לעיתים כמו מילה אפורה ולא סקסית. אך דווקא העקביות, ולא

יש משפחות שנולדים לתוכן.ויש משפחות שבונים. לא תמיד ידעתי לקרוא לזה כך, אבל עם השנים הבנתישאני זקוקה למסגרת שחוזרת על

2001–2023   מראשון לציון הפעם אני כותבת על שיר חנה ג’ורג’י,צעירה מראשון לציון, העיר שאני חיה בה שנים רבות, העיר שבחרתי