מאת: עמיר ברדה-בוסידן יום הגאווה האוטיסטי, המצוין מדי שנה ב 18 ביוני, מזמין אותנו לדבר על אוטיזם מזווית מעט אחרת,

יש רגעים בחיים שחולפים תוך שניות, אבל נשארים איתנו שנים. מילה שנאמרה בדרך אגב. מבט. חיבוק. מחמאה. ביקורת. לא פעם

מאת: עמיר ברדה-בוסידן יש אנשים שנכנסים לנו לחיים בלי לעשות הרבה רעש. בלי נאום גדול.בלי רגע דרמטי.לפעמים אפילו בלי שנשים

יש מפגשים שמסתיימים ברגע שבו נפרדים לשלום.ויש מפגשים שממשיכים ללכת איתנו עוד הרבה אחרי. לפעמים זו מילה שנאמרה בזמן הנכון.לפעמים

2000‭ – ‬2023 יש אנשים שהאור שלהם לא מתחיל ברגע הגבורה האחרון שלהם.הוא נמצא הרבה קודם, בדרך שבה הם חיים,

קשרים לא נשחקים ביום אחד – הם נדחקים הצידה, עד שמרגישים את המרחק. אין לנו זמן. או לפחות כך זה

מאת: עמיר ברדה-בוסידן יש רגעים בקשר שבהם אנחנו מרגישים שנדרש מאיתנו לבחור צד. או לקבל את האדם שמולנו כמו שהוא,

1989‭ – ‬2023 יש אנשים שבוחרים מקצוע, ויש אנשים שמרגישים שזהו הייעוד שלהם בעולם. ד״ר דניאל לוי לודמיר ז״ל ידע

אחד הפרדוקסים הגדולים של ההורות המודרנית הוא שמעולם לא אהבנו את ילדינו כל כך, השקענו בהם והקשבנו להם, ובו בזמן

יש תקופות שבהן אנחנו מבינים שלא צריך יותר, אלא מדויק יותר. בעשייה שלי, בין מגזין מדור לדור לבין האירוח הצרפתי,

לפעמים נדמה לנו שאם נהיה רגישים יותר כהורים – נאבד משהו בדרך. שנרכך יותר מדי, שנוותר, שלא נצליח להחזיק גבולות.

מאת: עמיר ברדה-בוסידן לפעמים נדמה ששייכות חברתית היא סוג של קסם – או שנולדת עם המפתח ביד, או שנגזר עליך