בעולם שמקדש עשייה מתמדת, הישגים מהירים ודחפים מיידיים, פעולת ה״עצירה״ נראית לעיתים כמו ניגוד גמור לרוח התקופה. אך דווקא ביכולת

עולם מודרני. טלפונים מצלצלים, התראות קופצות, יומנים מלאים, ומחשבות שרצות בלי לעצור. נדמה שאנחנו חיים במרדף אינסופי אחרי משהו לא

היי חברים והורים יקרים, בתוך המרוץ היומיומי האינסופי – העבודה, המטלות, הטיפול בילדים, הבית – קל מאוד לאבד את עצמנו.

מאז אותו בוקר נורא של ה־7 באוקטובר 2023, צבעי המציאות שלי התערבבו מחדש.היו תקופות שבהן החיים נראו לי כמו קנבס

החופש הגדול, תקופה שבעבר הייתה שם נרדף לשמחה, חופש וניתוק מהשגרה, מקבל השנה משמעות אחרת לגמרי עבור הורים רבים בישראל.

לפני שבועיים עצרתי.עצירה אמיתית, לא כזו שנכפית, אלא כזו שנעשית מבחירה – מתוך צורך פנימי להוקיר, לסכם, וגם להתבונן קדימה.לרגל

"סיפור משפחתי בשלושה חלקים" הוא מסע סיפורי עדין, מפתיע ונוגע ללב על מהות המשפחה בעידן שבו הגבולות המוכרים הולכים ומיטשטשים.

הזהות האישית של כל אדם היא סיפור חיים שלם – לא קבוע, לא חד-ממדי, אלא דינמי, מתהווה, חוקר ומתעצב בכל

"מי אתה?" — שאלה שנשמעת פשוטה, אולי אפילו טריוויאלית, אבל עבור רבים היא נוגעת בדיוק במקום שבו זהות ומעבר נפגשים:

"מי אני?" זו שאלה שכל אחד שואל את עצמו מתישהו. אבל בישראל, מדינה רווית זהויות, לא מספיק לשאול "מי אני?”

יש רגעים שבהם אני מתבוננת על השולחן שערכתי, ויודעת שזה הרבה מעבר לאוכל. זה לא רק ארוחה – אלא סיפור.

יש רגעים שבהם הזמן עוצר. אולי זו ארוחה משפחתית שמחזירה אותי אחורה, שיחה עם אחד האחים, או מבט חטוף בילדים