Page 31 - medorledor44
P. 31
מגזין מדור לדור שפילברג ואחרים שצצו בעקבותיו ,התחלנו בעצם לקלוט מה
קרה .פתאום הבנו את העקירה ,הפירוד ,הניתוק ,החלל שהעצום
או אחרת לעולם ,כמו חורבן הבית וכמו כל ההיסטוריה העקובה שנפער בלב אנשים ,הדבר הנורא הזה שאנשים סחבו ִאתם כל
מדם של העם היהודי .בני הדור השני מכונים בפי פרופ' חיים חייהם בלי לצייץ ובלי להתבכיין כמו שאנחנו מתבכיינים היום
דסברג מהמכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן בשם
נרות זיכרון ,ובפי ד"ר דינה ורדי מהאוניברסיטה העברית בשם על כל שטות.
נושאי החותם .אני חושבת שהכינויים הללו ממצים את הכול,
את התפקיד שהפילו על בני הדור השני ,לשמש נרות זיכרון "אני רואה בזה סוג של שליחות ,הדבר החשוב ביותר שעשיתי
למתים ,תזכורת למה שהיה ואיננו עוד ,משא כבד מידי .אבל נר מימי ,ואני ממשיכה בזה עד היום .הספר שלי אינו קל לעיכול,
אבל זה כלום לעומת מה שהם עברו וחוו .הכתיבה החושפנית
זיכרון הוא גם אור ותקווה". היא אולי פונקציה של גיל .אין דמויות סמכויות שישפטו – הורים,
"לא זו בלבד שהילדים הללו הם נרות זיכרון ,הם אנדרטאות
חיות למתים .הם הופכים להיות חלק בלתי-נפרד מריטואל מורים ,מפקדים".
שקפא בלב הניצולים כשנמנעה מהם האפשרות לעבד את
האבל ולחיות אותו בצורה נורמלית .לכן הם משמרים את זכר "אולי הספר הוא סוג של אנדרטה נוספת ,והוא גם מאיר באור
המתים בילדיהם ,העניקו להם את שמות המתים ובכך חרצו זרקורים את הדור השני ,שמעטים יודעים מה עבר/עובר עליו
את גורל ילדיהם לחיי רגש ותחושת זהות כפולים :הילדים חיים וגם הדור השלישי לא ניצל מזה .בחיפוש אחר חיים אבודים
בתור עצמם ובתור בני המשפחה שעל שמם הם נקראים. שהיו ואינם היה חשוב לי להעלות דברים שאינם על סדר היום
ההורים שמתקשים להפריד בין העבר להווה חרדים לילדיהם הציבורי שמחוץ למיינסטרים המקובל ,החמים והנוח ,לזעוק
שיוצאים לטיול .לבני הדור השני ולעיתים גם השלישי מועבר מסר .הנושא בוער בעצמותי שנים רבות .ההתעסקות הזאת
מסר של חוסר-אמון מוחלט בזולת .וכן -פרידה מההורים שלי היא סוג של הכאה על חטא ,ואפילו הצלפה עד זוב דם ,על
פירושה להעלם ולהיאבד בעולם .ההורים מעולם לא לימדו את שלא רצינו לשמוע .גם אם זה היה טבעי ונורמלי ותקין שלא
הילדים להיות עצמאיים ,לעמוד על זכויותיהם ולהתמרד נרצה לשמוע ,היום -במבט לאחור -כמה שלא נזעק את זה עד
התמרדות בריאה ומעולם לא כיבדו את פרטיותם .גילויים של קצה העולם ,זה לא מספיק .הזעקה הזאת ,התיעוד ,ההנצחה,
אוטונומיה התפרשו על ידי ההורים כבגידה ,חוסר נאמנות, הם אולי התיקון .הייתי רוצה שהספר יהיה כמו שרביט קסמים,
נטישה". שייגע בפצעי אנשים וירפא".
יהודית לוטואק דור שני
מאחלת לכם
חג חרות שמח "הדור השני הוא הוכחה לכך שהצלקת לא נגמרה בשואה .היא
גם לא תעבור אחרי הדור השני והשלישי ,היא תישאר במידה זו
054-7388825
גיליון 44
31