Page 34 - medorledor44

‫ספרים מומלצי החודש‬

‫להכיר את השעון והזמ ן‬ ‫הגיהנום מתחיל עכשיו‬

‫ספר הילדים "בנק הזמן של איילת"‬ ‫"המבשר"‪ ,‬הספר העשירי בסדרת‬
‫מאת ד"ר עיינה פרידמן עוסק בנושא‬ ‫הבלש סייאר‪ ,‬הוא מותחן פסיכולוגי‬
‫הזמן‪ ,‬שהינו מושג מפשט וקשה‬ ‫מרתק מאת קארין פוסום ('הכלה‬
‫להבנה עבור ילדים‪ .‬כיצד ניתן למדוד‬ ‫ממומביי')‪ ,‬הנחשבת לבכירת סופרות‬
‫את הזמן? כיצד ניתן לתכנן אותו?‬ ‫המתח בסקנדינביה‪ .‬העלילה לוקחת‬
‫מדוע לפעמים נדמה לנו כי הזמן עבר‬ ‫אל ליבה של עיירה נורווגית שלווה‬
‫מהר מאוד‪ ,‬מהר מדי‪ ,‬ומדוע לעיתים נדמה לנו כי הזמן "תקוע"‬ ‫לכאורה‪ .‬לקראת חצות‪ ,‬בעודו שקוע‬
‫ואינו חולף כלל? הספר מסביר את פעולתם של מחוגי השעון‪,‬‬ ‫בניסיון לפצח פשע מסתורי‪ ,‬מישהו‬
‫ומי מהם אחראי לסמן יחידות של שעה‪ ,‬דקה או שנייה ונותן‬ ‫מצלצל בפעמון ביתו של המפקח‬
‫דוגמאות לתחושות שונות של ילדים הקשורות לנושא הזמן‪,‬‬ ‫סייאר‪ .‬אין איש במסדרון אולם על המחצלת מונחת מעטפה‪.‬‬
‫ומבהיר להם כי יש לתכנן את חלוקת הזמן כך‪ ,‬שיוכלו לעמוד‬ ‫בתוכה יש גלויה ועליה המסר‪" :‬הגיהינום מתחיל עכשיו"‪.‬‬
‫במטלות היום אותן יש לבצע‪ ,‬הן המטלות הנעימות‪ ,‬והן המטלות‬ ‫מכאן ואילך פוקדת את העיירה השלווה ּביירקֹוס שרשרת של‬
‫הנעימות פחות‪ .‬איילת הינה ילדה יצירתית ועתירת דימיון‪ ,‬והיא‬ ‫מעשי קונדס אכזריים ואפלים‪ .‬פוסום מצביעה על שבריריותו‬
‫מעלה רעיון‪ ,‬להקים בנק‪ ,‬שבדומה לבנק המלווה כסף לאנשים‪,‬‬ ‫של האושר המתנפץ לרסיסים באבחה אחת‪ .‬לא רק הפשע‬
‫ילווה להם יחידות זמן‪ .‬יהיו אנשים שיתרמו מזמנם לאנשים‬ ‫החולף נותן את אותותיו‪ ,‬אלא גם קול עקבותיו המהדהדים‬
‫שזמנם מועט‪ .‬אמא של איילת מסבירה לה כי כל אדם יכול‬ ‫שאינו מרפה לעולם‪( .‬מנורווגית‪ :‬רות שפירא‪ ,‬הוצאת כתר‪263 ,‬‬
‫לתכנן את יחידות הזמן שלו‪ ,‬כדי שיוותר לו פנאי לדברים אותם‬
‫הוא אוהב לעשות ולא רק חייב‪ .‬וכך‪ ,‬איילת‪ ,‬מתגייסת מיד לעזור‬ ‫עמודים)‬
‫לאביה לסיים את מטלות היום ולעזור לאמא שלה בשמירה‬
‫על התינוקת‪( .‬איורים ססגוניים‪ :‬הילה דאבי‪ ,‬הוצאת אוריון‪24 ,‬‬

‫עמודים)‬

‫מאה ימים לחיות לפני נקודת‬
‫הסיום‬

‫"מאה ימים של אושר" מאת פאוסטו‬
‫בריצי‪ ,‬במאי‪ ,‬תסריטאי ומפיק קולנוע‬
‫איטלקי עטור פרסים‪ ,‬מביא את‬
‫סיפורו המרגש של לוצ'ו באטיסטיני‪,‬‬
‫דמות שלא תשכחו‪ ,‬גבר בן ארבעים‪,‬‬
‫נשוי ואב לשני ילדים‪ ,‬שיודע היטב‬
‫באיזה יום הוא ימות‪" .‬החרטה‬
‫היחידה שלי היא שהייתי צריך לגלות שאני עומד למות כדי‬
‫להתחיל לחיות"‪ .‬כן‪ ,‬לא כל אחד יכול לדעת מראש באיזה‬
‫יום ימות אך לוצ'ו באטיסטיני‪ ,‬יותר מכך‪ ,‬הוא זה שקבע את‬
‫התאריך‪ ,‬אחרי שזכה לביקור של אורח בלתי צפוי ובלתי רצוי‪,‬‬
‫גידול סרטני בכבד שהוא קורא לו "החבר פריץ"‪ .‬מאה ימים‬
‫לחיות לפני נקודת הסיום‪ .‬מאה ימים כדי להותיר מאחור זיכרון‬
‫יפה לילדים שלו‪ ,‬לשחק עם החברים‪ ,‬ובעיקר לכבוש מחדש את‬
‫לבה הפצוע של אשתו לאחר שבגד בה‪ .‬מאה ימים שבהם לוצ'ו‬
‫מחליט להשקיע את כל כולו בדבר הקשה מכול‪ :‬להיות מאושר‪.‬‬
‫והמוטו שלו‪" :‬יום שלא צחקנו בו הוא יום אבוד"‪( .‬מאיטלקית‪:‬‬

‫מונה גודאר‪ ,‬הוצאת כנרת זמורה‪ 396 ,‬עמודים)‬

‫‪34‬‬