Page 19 - medorledor29
P. 19
בכעסו ,אני חייבת להביא בחשבון שעלי להיות מודעת במצב זה ייתכן שאכן תשמור על חשיפת הכעס בתוך
ולהוות דוגמה. המשפחה אך הוא יהפוך להיות מקור לבושה והאשמה
עצמית .ובכלל ,לאובדן הביטחון העצמי והערכה העצמית
עם זאת ,חשוב מאוד שהאווירה בבית תאפשר ביטוי של
כעסים בהתאם לכללים המקובלים בבית .העדר לגיטימציה כאישה.
בביטוי של כעסים היא מסוכנת היות שיוצרת מצב שבו לעומת זאת ,הכחשה של כעסים יוצרת מצב שבו האנרגיות
הילד יפנים את כעסיו כדי לא להרגיש דחוי -כי הדבר לא השליליות קיימות בגוף אך יש אובדן של התודעה בקשר
לכעס הנאגר .למשל ,גם כאשר יש הכחשה מצידנו ולכאורה
מקובל -או משום שחרד לתגובה. אנחנו חושבים שאנו פועלים בצורה רגילה ,הסביבה קולטת
השלב הרצוי הוא שלב בו אדם מתחבר לכעסים ,מביא את הכעס .הן בתגובות הגופניות והן במגע הפיזי עם אותו
בחשבון את הצורך בביטוי ומתאים ביטוי זה לסיטואציה
ולאנשים איתם נמצא ,כאשר הוא מצליח להפוך את הכעס אדם.
לבקשה לקבל מענה לצרכיו כך שאלו ורגשותיו יהיו מובנים זהו מצב שבו כל מעמסה נוספת על המתרחש יכול לגרום
לתגובה לא פרופורציונאלית לאירוע עצמו .לדוג' ,האישה
כשהקונפליקטים בינו לבין הסביבה יהיו מתונים. אמרה דבר מה לא נעים לבעלה ,הוא כתגובה הפנה את גבו.
ברור שכאשר אדם מתעמת מול הכעסים או כאשר משתמש כשנשאל על-ידה אם כועס ענה שלא ועם זאת ,הגוף דרוך
בצורה כזו שכשילדו עובר לידו ונוגע בו פיזית – הוא מתפרץ
בהם כדי להגדיר בקשה ,הוא יוצר אווירה שונה לחלוטין. עליו בצורה בלתי-נשלטת ,כאשר הילד הוא לא מקור הכעס
הראשונה זו אווירה קונפליקטואלית ,נעימה פחות .בעוד
הבקשה יכולה להתקבל בהבנה ,באמפתיה לצרכיו ואפילו אלא טריגר להתפרצותו.
בשמחה .לדוג' ,זה שונה מאוד להטיח בפני הבעל על כך ייתכן שכמה רגעים אחרי התפרצות הכעס ,האב יבין
שההתפרצות הייתה חסרת פרופורציה אך לא מבחינתו
שלא מחבק יותר מאשר פשוט לבקש חיבוק. לא היה מסוגל למנוע אותה .ועם זאת ,עדיין לא יעשה את
מכל הנאמר אפשר להבין את חשיבותו של הכעס בחיינו ,את
מקומו בהבנת הצרכים שלנו ,בהתחברות אליו ובביטויו ואת הקישור למה שקרה קודם עם אשתו.
כאשר אדם מבטא כעס לעומת זאת ,הוא יכול לעשות זאת
חלקו במערכות-יחסים.
בכמה אופנים.
מגזין מדור לדור 19 לבטא כעס בצורה מבוקרת ומודעת בלי לפגוע במערכת-
היחסים .ובקצה השני ,ביטוי כעס ממקום של אלימות ,הרס
ופגיעה הן במערכת-היחסים ובזולת.
כאשר מדובר בביטוי חיצוני של כעס חשוב להדגיש כי
האופן בו אנו מביעים כעס הוא מולד בחלקו ובחלקו נרכש.
ילד היפראקטיבי ,עוצמות ביטוי הכעס שלו תהיינה גדולות
מאוד ויהיה לו קושי לווסת את הביטוי בגלל הגורמים
הגנטיים .מצד שני ,אם בביתו צורת ביטוי הכעס היא מתונה
ובשליטה ,הוא ילמד לווסת ולבטא את הכעס בצורה מתונה
מתוך הרגל.
אם יראה בבית תוקפנות הדדית בוטה ,זה יחזק ויקצין את
הנטייה הגנטית.
פה חשוב להבין שלחינוך יש השפעה מכרעת על ביטוי
הכעסים .אופן הביטוי שלנו כבוגרים נלמד ע"י הילד .אם
אני צועקת עליו כאשר מרגיז אותי ,בין אם ארצה או לא
ארצה ,אני מלמדת אותו תוקפנות מילולית .אם אני מעליבה
אותו תוך כדי כעסים ,אני מלמדת אותו להעליב .אם אני
מכה אותו ,אני מלמדת אותו להכות.
הילד ילמד יותר מהמעשים שלי מאשר מהמילים.
כשאני מבטאה את כעסי כלפיו וכלפי שאר הבית בצורה
שלא פוגעת ביחסים ,אני מלמדת אותו לכבד את הכעס שלו,
לבטא אותו בצורה לגיטימית ולהיות מודע כי באופן הביטוי
של הכעס יש להביא בחשבון את שמירת מערכת-היחסים
ואת בן האדם שיקר לו.
עפ"י רוב אנו לא חושבים על זה ,על איך ביטוי הכעס שלנו
משפיע על הילד ומשמעות הדבר היא שכדי שילד ישלוט