Page 16 - medorledor04
P. 16
"יש לי שריטה להוכיח שהכל אפשרי"
בגיל 13היא התחילה למכור בקונדיטוריה ,ומאז היא הפכה
כפית של פלסטיק לכפית זהב.
לידיה יונג" :אני רוצה לראות את עצמי סוג של מנטור .רק אתה
האחריות שלך יכולים לשנות את החשיבה שלך.
מאת :יונתן פרנקל צילום :שמשון הל-אור
דודה שלה באה יום אחד בהצעה מפתיעה" .היא הציעה לי הגעתי לביתה של לידיה יונג ,בית פרטי מטופח מאוד
לעלות לישראל לבדי .היו לה קשרים והיא סידרה כך שאגיע בשכונת "פרס נובל" בראשון לציון 32" .שנים גרנו בדירה
לישראל לבדי .אבל הייתי זקוקה לחתימה של ההורים אבי
סירב לחתום ,ודודה שלי שרצתה להיפטר מאתנו ,אמרה 'אז בעיר ,קומה רביעית ללא מעלית" ,היא אומרת.
לידיה מארחת אותי בסלון .אולי יש משהו סמלי בכך שהיא
תעלו כולכם' ,וכך היה". מתגוררת בשכונה שהרחובות בה נקראים על שם חתני פרס
משפחתה של לידיה הגיע לארץ במרס " .1963התאהבתי נובל .גם לכמה מהם הייתה ילדות קשה ,ולמרות זאת הם
בארץ מהרגע הראשון שראיתי את חיפה .ידענו שנגיע
לקיבוץ .הגענו לאשדות יעקב ואחרי חודש ועדת הקבלה הצליחו לקבל הכרה בינלאומית.
בקיבוץ החליטה שהיא לא רוצה אותנו עקב מחלתו של לידיה נולדה בארגנטינה ,ונוהגת לומר שהיא נולדה עם כפית
אבי ,וכי אנחנו צריכים לעזוב" .היא מסבירה את אכזריות
מפלסטיק והפכה אותה לכפית מזהב.
ההחלטה. "כל השנים לא הייתה לנו דירה משלנו ,גרנו בשכירות .מאז
"היינו ללא שפה ,ללא דיור וללא כלום .אבי נסע לתל-אביב שאני זוכרת את עצמי אבי היה חולה ,היינו העניים של
לסוכנות היהודית לסדר את ענייני הדיור.קיבלנו דירת שיכון
בראשון לציון ,ובאותו זמן אבי חיפש עבודה בתל אביב ,כיוון המשפחה" ,היא נזכרת.
שהוא היה מומחה למיון פרוות ,מקצוע שלא היה בארץ, "אמי הייתה עקרת בית והייתה בוכה הרבה בגלל המצב
הוא מצא עבודה אצל יבואן פרוות .החיים התחילו להאיר לנו
פנים .הייתי רשומה לפנימיית 'ניצנים' .החיים ,כך חשבתי, הכלכלי בבית.
היא סעדה את אבי ,לעתים היו מאשפזים אותו לחצי שנה.
מחייכים אליי". גדלתי בבית במציאות של 'אין' .אם היה אוכל ,אז בסדר ,ואם
"לא ידעתי עברית ,נכנסתי לפנימייה ואחרי שבועיים הועברתי
לתיכון .אמרו לי 'מתאים לך ללמוד בבית ספר ,לא באולפן'. אכלנו פרוסת לחם עם פסטרמה ,זו היתה חגיגה".
הספקתי להיות בבית הספר כחודש ,ואבי שוב חלה .ואז
מה עושים ?" היא שואלת שאלה רטורית " -מוציאים את "אני אגדל ,אני אתבגר ואעזור בפרנסת המשפחה"
לידיה שתעזור בפרנסת המשפחה .חזרתי הביתה .נגמרה לי
לידיה זוכרת אירוע מכונן בילדותה" .אמרתי לאימא 'אין
תקופה הזוהר". דבר ,אני אגדל ,ואעזור בפרנסת המשפחה" היא אמרה זאת
כשהייתה ילדה בת " .10זאת הייתה נבואה שהגשימה את
תגידי "תכף הוא יבוא" עצמה .בגיל 13לא הייתה לי ברירה אלא לצאת לעבוד כיוון
שאבי היה חולה" ,היא אומרת בהתרגשות ,ולא מצליחה
"כל הדברים שקרו לנו ,ביחד עם כל הרע ,תמיד היה משהו
טוב" ,היא מציינת .במקרה ,אביה הכיר בעל חנות רהיטים לעצור את הדמעות.
"המשפחה עזבה את העיר שבה המזל לא האיר לנו פנים,
והוא רצה אותה לעבודה. נאלצנו לחזור לבואנו איירס ,הפעם חזרנו ללא כלום ,אפילו
"לא ידעתי עברית .בעל החנות אמר לאבא שלי 'אני בכל זאת
רוצה אותה ,אשלם לה כסף ,מה שהיא צריכה להגיד בעברית מטלטלים לא היו לנו" ,היא נזכרת.
זה רק 'תכף הוא יבוא' ,כשהוא לא נמצא .באותה תקופה האב שוב אושפז ,והמשפחה למעשה התפרקה" .חילקו
במקביל ,אבי אושפז ב" -תל השומר" והפסיק לעבוד .כמובן אותנו ,אחותי ואני הועברנו לדודים ,ואמי ,כיוון שלא היה לה
היכן להיות ,הייתה באכסניה .עד גיל 13הספקתי ללמוד
שכבר לא חזרתי לפנימייה". שנה בתיכון ולמזלי מצאתי עבודה בקונדיטוריה נתנו לי
בעל החנות ,מסיבות שונות ,לא יכול היה להמשיך להעסיק
למכור ,הייתי שם שנתיים עד שעלינו לארץ".
אותה ,והיא מצאה את עצמה עובדת בחנות ארנקים.
"בתקופה הקצרה שהייתי בבית הספר הספקתי ללמוד ידעת עברית ?
את אותיות הא-ב" ,היא נזכרת" ,במשך התקופה שעבדתי
בחנות הרהיטים התחלתי ללמוד קצת עברית ,וכדי להעשיר "עברית ?" ,היא אומרת בפליאה" .נו באמת הגזמת .לא
את השפה קראתי את העיתון שהיה מגיע לחנות .חלק הייתי ידעתי כלום .ידעתי שמדינת ישראל קיימת ,לא מעבר לזה".
למה ההורים שלך החליטו לעלות לארץ ?
"זה לא הם" ,היא אומרת" ,זו אני שהחלטת".
16
בגיל 13היא התחילה למכור בקונדיטוריה ,ומאז היא הפכה
כפית של פלסטיק לכפית זהב.
לידיה יונג" :אני רוצה לראות את עצמי סוג של מנטור .רק אתה
האחריות שלך יכולים לשנות את החשיבה שלך.
מאת :יונתן פרנקל צילום :שמשון הל-אור
דודה שלה באה יום אחד בהצעה מפתיעה" .היא הציעה לי הגעתי לביתה של לידיה יונג ,בית פרטי מטופח מאוד
לעלות לישראל לבדי .היו לה קשרים והיא סידרה כך שאגיע בשכונת "פרס נובל" בראשון לציון 32" .שנים גרנו בדירה
לישראל לבדי .אבל הייתי זקוקה לחתימה של ההורים אבי
סירב לחתום ,ודודה שלי שרצתה להיפטר מאתנו ,אמרה 'אז בעיר ,קומה רביעית ללא מעלית" ,היא אומרת.
לידיה מארחת אותי בסלון .אולי יש משהו סמלי בכך שהיא
תעלו כולכם' ,וכך היה". מתגוררת בשכונה שהרחובות בה נקראים על שם חתני פרס
משפחתה של לידיה הגיע לארץ במרס " .1963התאהבתי נובל .גם לכמה מהם הייתה ילדות קשה ,ולמרות זאת הם
בארץ מהרגע הראשון שראיתי את חיפה .ידענו שנגיע
לקיבוץ .הגענו לאשדות יעקב ואחרי חודש ועדת הקבלה הצליחו לקבל הכרה בינלאומית.
בקיבוץ החליטה שהיא לא רוצה אותנו עקב מחלתו של לידיה נולדה בארגנטינה ,ונוהגת לומר שהיא נולדה עם כפית
אבי ,וכי אנחנו צריכים לעזוב" .היא מסבירה את אכזריות
מפלסטיק והפכה אותה לכפית מזהב.
ההחלטה. "כל השנים לא הייתה לנו דירה משלנו ,גרנו בשכירות .מאז
"היינו ללא שפה ,ללא דיור וללא כלום .אבי נסע לתל-אביב שאני זוכרת את עצמי אבי היה חולה ,היינו העניים של
לסוכנות היהודית לסדר את ענייני הדיור.קיבלנו דירת שיכון
בראשון לציון ,ובאותו זמן אבי חיפש עבודה בתל אביב ,כיוון המשפחה" ,היא נזכרת.
שהוא היה מומחה למיון פרוות ,מקצוע שלא היה בארץ, "אמי הייתה עקרת בית והייתה בוכה הרבה בגלל המצב
הוא מצא עבודה אצל יבואן פרוות .החיים התחילו להאיר לנו
פנים .הייתי רשומה לפנימיית 'ניצנים' .החיים ,כך חשבתי, הכלכלי בבית.
היא סעדה את אבי ,לעתים היו מאשפזים אותו לחצי שנה.
מחייכים אליי". גדלתי בבית במציאות של 'אין' .אם היה אוכל ,אז בסדר ,ואם
"לא ידעתי עברית ,נכנסתי לפנימייה ואחרי שבועיים הועברתי
לתיכון .אמרו לי 'מתאים לך ללמוד בבית ספר ,לא באולפן'. אכלנו פרוסת לחם עם פסטרמה ,זו היתה חגיגה".
הספקתי להיות בבית הספר כחודש ,ואבי שוב חלה .ואז
מה עושים ?" היא שואלת שאלה רטורית " -מוציאים את "אני אגדל ,אני אתבגר ואעזור בפרנסת המשפחה"
לידיה שתעזור בפרנסת המשפחה .חזרתי הביתה .נגמרה לי
לידיה זוכרת אירוע מכונן בילדותה" .אמרתי לאימא 'אין
תקופה הזוהר". דבר ,אני אגדל ,ואעזור בפרנסת המשפחה" היא אמרה זאת
כשהייתה ילדה בת " .10זאת הייתה נבואה שהגשימה את
תגידי "תכף הוא יבוא" עצמה .בגיל 13לא הייתה לי ברירה אלא לצאת לעבוד כיוון
שאבי היה חולה" ,היא אומרת בהתרגשות ,ולא מצליחה
"כל הדברים שקרו לנו ,ביחד עם כל הרע ,תמיד היה משהו
טוב" ,היא מציינת .במקרה ,אביה הכיר בעל חנות רהיטים לעצור את הדמעות.
"המשפחה עזבה את העיר שבה המזל לא האיר לנו פנים,
והוא רצה אותה לעבודה. נאלצנו לחזור לבואנו איירס ,הפעם חזרנו ללא כלום ,אפילו
"לא ידעתי עברית .בעל החנות אמר לאבא שלי 'אני בכל זאת
רוצה אותה ,אשלם לה כסף ,מה שהיא צריכה להגיד בעברית מטלטלים לא היו לנו" ,היא נזכרת.
זה רק 'תכף הוא יבוא' ,כשהוא לא נמצא .באותה תקופה האב שוב אושפז ,והמשפחה למעשה התפרקה" .חילקו
במקביל ,אבי אושפז ב" -תל השומר" והפסיק לעבוד .כמובן אותנו ,אחותי ואני הועברנו לדודים ,ואמי ,כיוון שלא היה לה
היכן להיות ,הייתה באכסניה .עד גיל 13הספקתי ללמוד
שכבר לא חזרתי לפנימייה". שנה בתיכון ולמזלי מצאתי עבודה בקונדיטוריה נתנו לי
בעל החנות ,מסיבות שונות ,לא יכול היה להמשיך להעסיק
למכור ,הייתי שם שנתיים עד שעלינו לארץ".
אותה ,והיא מצאה את עצמה עובדת בחנות ארנקים.
"בתקופה הקצרה שהייתי בבית הספר הספקתי ללמוד ידעת עברית ?
את אותיות הא-ב" ,היא נזכרת" ,במשך התקופה שעבדתי
בחנות הרהיטים התחלתי ללמוד קצת עברית ,וכדי להעשיר "עברית ?" ,היא אומרת בפליאה" .נו באמת הגזמת .לא
את השפה קראתי את העיתון שהיה מגיע לחנות .חלק הייתי ידעתי כלום .ידעתי שמדינת ישראל קיימת ,לא מעבר לזה".
למה ההורים שלך החליטו לעלות לארץ ?
"זה לא הם" ,היא אומרת" ,זו אני שהחלטת".
16
