לא הייתם לובשים מעיל צמר ביולי או נועלים כפכפים בסופת

זה קורה לכולנו. אנחנו מגיעים ליום ראשון בבוקר, או חוזרים

כשמתמודדים עם יותר מדי משימות לביצוע, קל להיכנס למוד של

תכירו שני רתכים. שמו של הראשון מפוזר ושל השני מפוקס.

אם היית יכול להיות מודע רק לתהליך מנטלי אחד, הדבר

כשאתם פועלים העולם נע יחד אתכם. לא לפני. אם תחכו

בואו נדבר על המבקר הפנימי שלנו: אותו קול בראש תובעני

כולם יודעים כמה אני אוהבת לארגן לעצמי את השבוע באמצעות

האם התודעה שלכם היא החברה הכי טובה שלכם או האויבת

הטעות הגדולה שלך בהתמודדות עם תופעת הדחיינות היא, בדרך כלל,

האם אי פעם חשבתם על אופי ההרגלים שלכם? אולי חלקם

כשמדברים על דחיינות רוב האנשים רגילים לקשר התנהגות זו להתחייבויות, לפעילויות

בסוף הסדנה האחרונה שהעברתי, ניגשה אלי אישה וסיפרה לי כמה

האם לא יהיה נחמד אם קביעת מטרה פירושה שתתמלא מוטיבציה

מי לא אמר את המשפט "אין לי זמן כרגע." אמנם

השתמש ב"מהירות" כדי להניע את הפרודוקטיביות שלך משמעות הדבר –

רובנו יודעים שדחיינות היא הרגל גרוע. אך רק לעיתים רחוקות

הרגל מפתח הוא הרגל המעלה שרשרת של הרגלים טובים אחרים,

יתר על כן, הראשון הוא לא רק החשוב ביותר, אלא

תופעת הדחיינות קיימת מאז ומתמיד. כיום אנחנו מבינים שלא ממש

הראה לי את רשימת המשימות שלך בבקשה. זה משפט שאני

יום שני בערב והשעון מתקתק. אתה משלים משימה לפני המועד