תכירו שני רתכים.
שמו של הראשון מפוזר ושל השני מפוקס.
יום אחד המעסיק קרא לשניהם לבדיקה שמטרתה למדוד את האפקטיביות שלהם וביקש מהרתכים להתייצב עם הכלים הרגילים שלהם.
המשימה:
לפתוח חור בקיר מתכת רק באמצעות חום המבער.
מפוזר בדק את הקיר, זיהה את הנקודה שלדעתו הייתה חלשה, הדליק את המבער וכיוון את החום לאותה נקודה בקיר. מפוזר הבחין שהקיר לא נפרץ והחל למקד את המבער בנקודה אחרת, אחר כך עבר לשלישית ואז לרביעית ולחמישית וכלום לא קרה.
מרוכז עבר את אותו תהליך, זיהה את אותה נקודה בקיר, וכשראה שהקיר לא נפרץ, הוא עשה משהו שונה מ-מפוזר. הוא לא שינה את הנקודה שלו בקיר, אלא המשיך בסבלנות למקד עליה את המבער. לאחר מספר דקות הוא גילה שהמתכת בקושי נמסה, עם זאת, מרוכז היה נחוש וממוקד במטרתו. בסופו של דבר, הנקודה בקיר לא עמדה בריכוז החום מן המבער ומרוכז הצליח לפרוץ אותו.
שניהם הפעילו חום על הקיר במשך שעה אחת בדיוק.
מפוזר סיים עם חמישה חריצים בשתי נקודות בקיר.
מרוכז סיים עם חור בנקודה אחת.
הדבר החשוב בסיפור זה טמון בעובדה מפתיעה:
גם מספר הדקות וגם כמות החום ששניהם הפעילו הייתה…
בדיוק אותו הדבר!
אותו חום שבמקרה אחד יצר חור, במקרה השני יצר רק חריצים.
למיקוד ביעדים בזה אחר זה עד להשגתם יש כוח עצום.
המאמץ הזה, שכאשר ממקדים אותו במטרה אחת הוא מייצר תוצאות, זה אותו מאמץ שכאשר מחלקים אותו בין מטרות רבות, הוא לא מייצר 50 אחוזים מההצלחה, ואפילו לא 10 אחוזים, אלא… שום דבר.
עם אותו חום שמרוכז הצליח לעשות חור בקיר שלו,
מפוזר לא עשה "חצי חור" ואפילו לא "רבע".
הוא השיג את אותה התוצאה כאילו מעולם לא התחיל: כלום
