Page 17 - medorledor22
P. 17

‫רק בגיל ‪ 60‬היא מבינה למה היא מטפלת סיעודית‬
            ‫ספורה של אביבה‬

‫כשאני שואלת את אביבה מה מונע ממנה להשיג את מה‬                          ‫מאת יהודית פסטרנק ‪ -‬מאמנת אישית ‪052-2575454‬‬
‫שהיא רוצה? היא מספרת על חוויות ילדות קשות וצורך‬
‫חזק להישאר כל הזמן ילדה קטנה תלויה ונזקקת לפינוקים‬           ‫גמרי במקרה נפגשנו אצל חברה משותפת‪ .‬אביבהל‬
‫של הוריה‪ .‬את התלות היא מגדירה פנטזיה שהייתה לה‬
‫שישימו לב אליה שיחבקו אותה‪ .‬היא מתארת את הצורך‬               ‫דברה המון ובהתרגשות מוזרה על החיים והעבודה‬
‫הזה כמו חלום שאף פעם לא הוגשם בגלל שהוריה לא‬                 ‫שלה ופתאום פרצה בבכי והפסיקה‪ .‬כשנרגעה ושמעה‬
‫הקדישו לה תשומת לב כפי שרצתה‪ ,‬הזניחו אותה לדבריה‬
                                                                         ‫שאני מאמנת אנשים היא ביקשה פגישת אימון‪.‬‬
                                    ‫כי חשבו שהיא מוגבלת‪.‬‬     ‫אביבה מגיעה אלי נרגשת‪ .‬היא לא יודעת מאיפה להתחיל‪.‬‬
‫מתברר שאביבה בחרה לעסוק בסיעוד כי האמינה ששם‬                 ‫אני מסבירה לה שזה ממש לא חשוב‪ ,‬ומזכירה לה את הבכי‬
‫כשתטפל באנשים הם ישימו לב אליה יודו לה ושם אולי‬              ‫ואז היא מספרת שבכתה כי בפעם הראשונה בחייה היא העזה‬
‫תקבל אהבה‪ .‬לצערה זה לא קרה במידה שרצתה‪ .‬כמובן‬
‫שהעבודה הפכה רק למתסכלת יותר‪ .‬אביבה לא הבינה‬                  ‫לפתוח את הפה ולהתלונן על משהו שהפריע לה בעבודה‪.‬‬
‫עד לפגישה שלנו איך אפשר שהיא כל כך משתדלת לתת‬                ‫אני מגיבה בהבנה ושואלת למה בכתה כי המקרה שהיא‬
                                                             ‫מדברת עליו הוא חיובי ‪ .‬אביבה מסבירה שבכתה מרוב צער‬
                     ‫מעצמה ובכל זאת אין לדבריה הערכה‪.‬‬        ‫על עצמה שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא מחכה שמישהו‬
‫מה שאביבה לומדת עכשיו באימון זה קודם כל להגיד‬
                                                                                            ‫ישים לב אליה וזה לא קורה‪.‬‬
                                         ‫לעצמה את האמת‪.‬‬                            ‫אני שואלת אותה ‪ :‬אף פעם? באמת?‬
‫שזה אומר שהיא בחרה את סוג העבודה הזה מתוך רצון‬               ‫כן היא עונה שאפילו בתור ילדה קטנה ההורים שלה לא נתנו‬
                                                                              ‫לי תמיכה ולא התייחסו אליה כפי שרצתה‪.‬‬
                             ‫לקבל ולא בהכרח מרצון לתת‪.‬‬       ‫לשאלתי מה היא רוצה לעצמה היא עונה‪ :‬אני רוצה להגיע‬
‫כן רובנו בטעות מאמינים שאם אנחנו נותנים משהו אנחנו‬           ‫לשקט פנימי ‪ ,‬עם בטחון עצמי שישימו לב לדברים שאני‬
                                                             ‫אומרת‪ ,‬שאני אוכל להרגיש אסרטיבית וחופשייה להגיד את‬
                              ‫צריכים לקבל משהו בתמורה‪.‬‬       ‫כל מה שיש לי להגיד בלי לחשוב שאני חסרת השכלה ושלא‬
‫האמת היא לגמרי שונה‪ .‬חוקי הבריאה פועלים באופן שונה‬           ‫למדתי כמעט שום דבר‪ .‬כי יש לי דברים חשובים להגיד‪ .‬אני‬

                             ‫והפוך למה שאנחנו חושבים!!!‬                                         ‫רוצה לקבל ולא רק לתת‪.‬‬
‫כשאני מאמינה שחסר לי משהו ואני עושה דברים כדי להשיג‬          ‫ראו זה מדהים ואפילו מעציב לראות איך אנשים מסתובבים‬
‫אותו‪ ,‬כל הפעולות שלי טעונות באנרגיית חסר ואז אני יוצרת‬       ‫שנים רבות עם תסכולים עמוקים המשפיעים על התפקוד‬
‫בפועל בחיי מצבים של חסר‪ .‬מקור התסכול מתחזק והכאב‬             ‫שלהם‪ ,‬עם אכזבות המעצבות את חייהם ‪ -‬התנהגותם‬
‫עולה‪ .‬אביבה מבינה את הקשר בין ה"הנתינה" שבאה כדי‬             ‫ותגובותיהם‪ .‬זה לוקח להם המון זמן להזדעק ולדרוש‬
‫למלא את החסרים לבין העובדה שהיא לא מוערכת מספיק‬
                                                                                 ‫לעצמם מקום ומרחב להקשבה ולביטוי‪.‬‬
                                                    ‫בעבודה‪.‬‬  ‫למען האמת הצורך בביטוי עצמי הינו אחד הצרכים הבסיסיים‪,‬‬
             ‫הפנטזיה שליוותה את חייה מקבלת אור חדש‪.‬‬          ‫המוטבע בנו כבני אדם כחלק מהחיפוש אחר משמעות‪ .‬הוא‬
‫אנחנו בודקים מחדש את הרצון שלה לעסוק בסיעוד‬                  ‫קיים בכל אחד ואחד‪ .‬גם אתם הקוראים‪ ,‬יכולים להקשיב‬
‫ומסתבר שגם במצבים שהיא כן זכתה להערכה היא פשוט‬               ‫ללב שלכם ולזהות בתוככם עד כמה הצורך הזה משמעותי‬
‫לא ראתה אותם‪ .‬היא הייתה כמעט עיוורת למפגני הערכה‬             ‫לכם‪ .‬הבעיה היא שמרבית האנשים אינם מודעים מספיק‬
‫כלפיה‪ .‬פשוט לא שמה לב אליהם אלא רק למה שחסר‪.‬‬                 ‫לצורך הזה ואינם פועלים באופן ישיר להגשמתו‪ .‬אלא רק‬
                                                             ‫במצבי לחץ קריטיים כשהמצוקה גוברת הצורך הזה מתורגם‬
               ‫עכשיו היא רואה שהיא כן מוערכת בעבודה‪.‬‬         ‫לסוג של לחץ או "אלימות" חיצונית מילולית או פיסית‪.‬‬
‫אין ספק שפה מתרחשת ממש פריצת דרך בתהליך האימון‬               ‫אלא שהעוצמות של התגובה כל כך חזקות שהסביבה דוחה‬
‫כולו‪ ,‬אביבה מבינה ש"הפנטזיה" הזאת שכביכול הזינה אותה‬         ‫אותם או מתעלמת מהם‪.‬כך התסכול משכפל את עצמו פעם‬
‫במשך מרבית חייה הביאה אותה לעסוק בעיסוק סיעודי‬
‫שתסכל אותה יותר ויותר‪ .‬היא מבינה לראשונה את הקשר‬                                                               ‫אחר פעם‪.‬‬
‫בין העיסוק שלה הסיעודי לבין הצורך הסמוי שלה להישאר‬           ‫נחזור לאביבה אין ספק שאישה בוגרת זאת הגיעה לפגישה‬
‫ילדה קטנה שיטפלו בה‪ .‬היא גם מבינה את הסיבה לתסכול‬            ‫שלנו ברגע של התגלות‪ .‬כי אינטואיטיבית היא ידעה בדיוק‬
‫הקבוע שחוותה לאורך שנים במקומות העבודה שלה‪ .‬היא‬              ‫מה חסר לה כדי להיות שמחה עם עצמה‪ .‬היא מודעת לחוסר‬
‫מצליחה לראות את הפער בין מה שהיא חשבה שהיא נותנת‬             ‫הביטחון שלה בעצמה וגם לדמוי האישי הנמוך שגיבשה‬
 ‫לאחרים מול הר הציפיות שהיו לה ממבט של ילדה קטנה‪.‬‬
                                                                                                   ‫לעצמה במשך השנים‪.‬‬

‫מגזין מדור לדור ‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22