Page 36 - medorledor152
P. 36

‫צילום‪ :‬רותם אגם‬                                                                               ‫חלומות שבורים‬

‫או שכל אדם נושא את צלו שלו בדרכו הייחודית‪ .‬לצדן של הדמויות‬           ‫חלומות שבורים‬
‫המרכזיות מופיעות דמויות משנה שחוות אף הן פרידות מחלומות שלא‬
‫יתגשמו ומעמיקות את העיסוק במחיר הרגשי של ויתור‪ ,‬של קבלה ושל‬     ‫דן אגם‪ ,‬עובד במשרה ממשלתית בתחום הפיננסי‪ ,‬נשוי‬
                                                                ‫ואב לשלושה‪ .‬מאחורי "החיים הרגילים" מסתתר סיפור‬
                                                  ‫השלמה‪.‬‬        ‫של הורות לילד בעל צרכים מיוחדים‪ ,‬פרידה מוקדמת‬
‫את הספר "צל של חלומות" כתב דן אגם בבגרות‪ ,‬ברגישות ובאנושיות‬     ‫מהבית‪ ,‬מחלה במשפחה ואבל שלא קיבל שם‪ .‬מהשבר‬
‫בו הוא פונה במיוחד לאנשים שחוו שבר‪ ,‬שינוי או פרידה שלא זכו‬      ‫הזה נולד "צל של חלומות"‪ ,‬ספר הביכורים שלו ‪ -‬רומן‬
‫ללגיטימציה מלאה מהסביבה‪ .‬זהו סיפור על אבל שקט‪ ,‬על כתיבה‪ ,‬על‬     ‫מרגש ונוגע ללב על אובדן ממשי מול אובדן של חלום‬
‫קשב כדרך התמודדות ועל האפשרות לבחור בחיים גם כשהחלומות‬
                                                                                  ‫ועל הבחירה לקום גם כשנשאר הצל‬
    ‫שלא התגשמו ממשיכים ללוות אותנו כצל נוכח‪ ,‬אך ניתן לנשיאה‪.‬‬
                                                                                                                      ‫זהר נוי‬
                               ‫הרעיון לכתיבת הספר‬
                                                                ‫ה עושים כשהחיים ממשיכים‪ ,‬אף אחד לא נפטר ואתהמ‬
‫"הסיבה שהחלטתי לכתוב לא הייתה חלום ישן שקיבל סוף סוף מקום‪.‬‬
‫זאת הייתה התפרקות‪ :‬משבר גדול של המשפחה‪ ,‬משבר בריאות של‬          ‫מתהלך עם תחושת חור בבטן? מה עושים כשהאובדן הוא‬
‫הקרובים אליי ביותר‪ .‬יש לי ילד בעל צרכים מיוחדים בתפקוד לא גבוה‬  ‫לא אדם אלא עתיד? חלום? הדימוי של המשפחה שח־‬
‫שלצערי בגיל ‪ 11‬נאלצנו להוציא אותו מהבית‪ .‬זאת הייתה החלטה‬        ‫שבת שתהיה? על כל השאלות האלה מנסה דן אגם לענות‪ .‬הוא למד‬
‫קשה מאוד שהשפיעה על כל בני משפחתנו‪ .‬אשתי חלתה בסרטן זמן‬         ‫על בשרו שהאבל הגדול ביותר יכול להיות דווקא במקום שאין לו לוויה‬
‫קצר לאחר מכן והרגשתי שעולמי מתפרק‪ .‬השתתפתי בקבוצת תמיכה‬         ‫ולא יושבים עליו שבעה‪ .‬מהמקום הזה הוא כתב את "צל של חלומות" ‪-‬‬
‫למשפחות במצבי ושם הציעו לי להעלות על הכתב את כל מה שקרה‬         ‫ספר שנולד לא מתוך שאיפה להיות סופר‪ ,‬אלא מתוך הכרח לא לשתוק‪.‬‬
                                                                ‫דן אגם (‪ ,)59‬נשוי‪ ,‬אב לשלושה ילדים‪ ,‬שעובד במשרה ממשלתית‬
      ‫לי ‪ -‬את התחושות‪ ,‬את הכאב ‪ -‬גם אם לאחר מכן זה ילך לפח"‪.‬‬    ‫בתחום הפיננסי‪ ,‬חי במאמץ מתמשך להחזיק בית ומשפחה גם‬
‫בראיון איתו הוא מספר על שנים קשות מאוד בבית‪ ,‬על סיטואציה‬
‫בה "כל הבית סובב כל היום סביב ילד אחד שדורש תשומת לב בלתי‬                               ‫כשהרצפה זזה מתחת לרגליים שוב ושוב‪.‬‬
‫פוסקת‪ ,‬סביב ילד אחד שמכתיב שגרה של כוננות ובתוך זה שני הילדים‬
                                                                                                      ‫צל של חלומות‬
          ‫האחרים וגם החיים האישיים של ההורים ‪ -‬זזים הצידה"‪.‬‬
                                                                ‫"צל של חלומות" הוא רומן מרגש ונוגע ללב שעוסק באובדן שלא תמיד‬
                                                                ‫זוכה להכרה‪ :‬אובדן של חלום‪ ,‬של עתיד שבדמיון‪ ,‬של חיים כפי שחשבנו‬
                                                                ‫שיהיו‪ .‬זהו ספר על פרידה שהיא לא בהכרח תוצאה רק של מוות‪ ,‬אלא‬
                                                                ‫גם של שינוי עמוק ובלתי הפיך שמאלץ את האדם לבנות את עצמו‬

                                                                                     ‫מחדש במציאות אחרת לעיתים זרה וכואבת‪.‬‬
                                                                ‫במרכז העלילה שתי דמויות שונות מאוד זו מזו‪ ,‬אך דומות בכאב שהן‬
                                                                ‫נושאות‪ .‬דניאל‪ ,‬גבר צעיר שחווה אובדן ממשי שוקע באבל ובאטימות‬
                                                                ‫רגשית לאורך שנים‪ .‬הוא מתקשה לחזור לחיים וליצור קשר משמעותי‬
                                                                ‫עם העולם סביבו‪ .‬מולו ניצבת אור‪ ,‬אישה שחלתה בסרטן וננטשה על‬
                                                                ‫ידי בן זוגה דווקא בשיא ההתמודדות‪ .‬האובדן שלה אינו מוות‪ ,‬אך הוא‬
                                                                ‫מוחשי לא פחות‪ :‬אובדן האמון‪ ,‬הזוגיות והחלום על חיים משותפים כפי‬

                                                                                                             ‫שדמיינה אותם‪.‬‬
                                                                ‫המפגש בין השניים יוצר תהליך עדין של היכרות‪ ,‬שיקוף וריפוי הדדי‪.‬‬
                                                                ‫משיחות‪ ,‬ממפגשים ומהסיפורים שנהגה אור להמציא על אנשים‬
                                                                ‫זרים נחשפות שכבות עמוקות של כאב‪ ,‬של פחד ושל תקווה‪ .‬בהדרגה‬
                                                                ‫מתברר שהניסיון לעזור לאחר הופך גם לדרך להביט פנימה וכי הריפוי‬

                                                                                   ‫הוא לא תהליך חד כיווני‪ ,‬אלא תנועה משותפת‪.‬‬
                                                                ‫דן שואל באמצעות ספרו האם ניתן בכלל להשוות בין סוגי אובדן שונים‬

                                                                                                                         ‫‪36‬‬
   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40