Page 11 - medorledor11
P. 11
זמן עבר יום השואה ויום העצמאות -הסמיכות ביניהם.
מאת :דבוריק הר-פז
לאחר חג הפסח מציינים אנו שני אירועים :האחד הוא היו לוחמים בגיטאות ,במחנות או כפרטיזנים ביערות ובין אם
יום השואה והגבורה ,האירוע השני הוא יום הזיכרון ויום הסתתרו במחילות ובמרתפים או מצאו דרך כלשהי להישאר
בחיים ולשמור על צלם האנוש שבהם בתנאים בלתי אפשריים העצמאות שבאים בצמידות אחד לשני.
הוריי היו ניצולי שואה במובן שלא היו שם כלל .הם עלו לארץ ולאחר המלחמה אזרו תעצומות נפש ובנו לעצמם חיים חדשים.
בשנת 1935כחלוצים ,בוגרי תנועות נוער ציוניות שעברו תקופת עד למשפט אייכמן קיימו במוסדות החינוך את טקסי יום השואה
הכשרה לפני עלייתם .משפחתה של אמי נספתה כולה -הורים אך לא דיברו אתנו ולא הסבירו דבר .היום זה מובן לי -חלק גדול
ואחים ,במשפחתו של אבי נספו אמו ,שלושה אחים ואחות מההורים והמורים שאמורים היו לעשות זאת היו ניצולי שואה
על בני זוגם וטפם ,מתוך משפחה של שמונה אחים ואחיות .וכל הכאב והסבל היו טריים בזיכרונם ועל פי תפישתם הם הגיעו
גם שתי האחיות שנשארו בחיים היו "בוגרות" אושוויץ על לחיים חדשים ואין צורך להעמיס את כל הכובד הזה על ילדים
כל המשתמע מכך .אחת מהן שתקה כל השנים ולא דיברה צעירים .מה ש"עזר" בכך היה המיתוס שהתפתח בדבר דמותו של
ולו מילה אחת על מה שעברה באותן השנים ואילו השנייה הצבר הארצישראלי ,הלוחם עז הנפש שלא פוחד מדבר ומצמית
לא הפסיקה לדבר וכל שיחה עמה ,ולו הטריוויאלית ביותר את אויביו .המיתוס הזה היה הגורם לכך שקולם של ניצולי
השואה לא נשמע וכשרצו לספר את סיפוריהם נתקלו בתגובות הגיעה ,בסופו של דבר ,לשיחה על אושוויץ.
הייתי בת 12בערך כשנתפס אדולף אייכמן והובא לישראל .של חוסר אמון ,של השתקה ולעתים אף נאמר להם במפורש
הערב שבו פורסמה הידיעה על כך היה תחילת ההתבגרות שלא מאמינים לסיפורים הללו וכי "אשמתם" היא ש "הלכו
שלי .ישבנו לארוחת הערב עם ההורים כשנשמעה הידיעה .כצאן לטבח" דבר שלא מתיישב עם הערצת הגבורה של הנוער
הוריי ז"ל "התחרו" ביניהם על מציאת עונש אכזרי ואלים הארצישראלי { הצבר הלוחם} .תגובות אלו גרמו לשתיקתם
לצורר .זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותם מדברים הארוכה שנפרצה רק בעת משפט אייכמן ולאחריו שאז ביקשו
סרה במישהו .למותר לציין שלא שמעתי את שמעו מעולם מהם לספר והפעם הקשיבו בעניין .עד אז הניצולים היחידים
והיחידים ששמעתי עליהם היו היטלר וה" -נאצים יימח שמם" שנהנו מהערצה מהקשבה אמתית לסיפוריהם ,היו לוחמי
שבדרך כלל איזכורם לווה בתנועה המדמה יריקה .המומה הגטאות והפרטיזנים ומנהיגיהם שעלו לארץ .יום השואה נקרא
ונדהמת מדברי הוריי ,קמתי בהתרסה וצעקתי " איך אתם "יום השואה והגבורה" והייתה זו הפרדה ברורה בין "הגבורה"-
מדברים?! הוא הרי בן אדם" ושיעזור לי היושב במרומים ,שהתייחסה לפרטיזנים ביערות וללוחמי הגטאות ובין "השואה"-
לא ידעתי על מה אני מתריסה ועל מה אני מדברת .הוריי שהתייחסה לכל שאר הניצולים .משפט אייכמן היה הגורם ששינה
השתתקו ואז פתח אבי וסיפר מי היה אייכמן ומה היה את המצב הזה וזו הייתה אחת מתרומותיו .בהתאם לכל הנאמר,
חלקו בהשמדת סביי ,דודיי ודודותיי ובני דודיי שמעולם לא "התייחס מיתוס הגבורה של מלחמת העצמאות רק למי שנחשבו
הכרתי .במבט לאחור נדמה שאת כל הצער והכאב שנשאו 'דור תש"ח' -הנוער הארצישראלי שלתוכו השתלבו הניצולים
במשך שנים עם היוודע להם דבר מותם של הוריהם ואחיהם העולים .מיתוס זה התעלם כמעט לחלוטין ממקומם של העולים
ומעולם לא פתחו בפנינו עד אז ,שאת כל זה תיעלו למציאת ומתרומתם למלחמה זו ,אף כי ידוע שמבחינה מספרית שני
עונשים קשים וחריפים למי שהיה אחראי על ביצוע ה "פתרון שלישים מהלוחמים במלחמת השחרור ,היו לוחמים עולים { מתוך
הסופי" .משפטו של הצורר החל כמה שבועות לאחר מכן ואני "ניצולי השואה במלחמת העצמאות" מאת פרופ' חנה יבלונקה
,האזנתי לעדויות שעלו במשפטו ,בכל יום לאחר שעות בית }" .רוב הלוחמים העולים גויסו עוד באירופה .ניצולים אחרים
הספר .הייתי מרותקת אבל הכול נשמע לי הזוי לחלוטין ובלתי גויסו במחנות העקורים {מחנות שהוקמו ברחבי אירופה על ידי
נתפס .במהלך המשפט נפטרה אמי ונותרתי כואבת והמומה ,שליחים מארץ ישראל } .חלקם גויסו גם במחנה המעצר בקפריסין
כועסת נורא ולא ידעתי לתעל את הכעס כמו שלא ידעתי נגד וחלקם -עם עלייתם לארץ ,לעתים מיד ברדתם מהאנייה .היו
מי לכוון אותו .יום אחד ,כשבאה אחת מדודותיי ,שתבדל"א ,שהספיקו לעבור אימון קצר וללמוד מעט עברית והיו כאלו שלא
כדי לעזור למשפחה שזה עתה נחרב עליה עולמה ,תוך כדי הספיקו וקיבלו את הפקודות וההנחיות בשפת האידיש ,אך כולם
הקשבה משותפת למשפט המשודר אמרה דודתי משהו שהיה "הביאו אתם את רוח גבורת הייאוש של מלחמת הגטאות ואת
קשור ל"חווייה" שלה כנערה צעירה במחנה ואני התפרצתי :אווירת הלחימה הפרטיזנית והצטיינו כלוחמים אמיצים" {מתוך
"זה לא נכון ,זה לא יכול להיות אמתי .אם הייתם מתנגדים ספר "ההגנה"} .זו הוכחה נוספת שרק הלוחמים שבין הניצולים
כל זה לא יכול היה לקרות .איך צבא ההגנה לישראל ,הקטן נחשבו בעיני הממסד של אותה תקופה .בין אם לחמו בשורות
הצליח לנצח את כל צבאות ערב הגדולים והחמושים וששה הפרטיזנים ,או בגטאות או שניהלו מאבק עיקש במקומות
מליונים לא יכלו לקום ולהתנגד"? כמובן שדבריי נאמרו מתוך מסתור ,ברחובות ,במרתפים ובמחילות או במחנות ההשמדה ,הם
בורות מלאה ,חוסר הבנה נוראי וכעס עז שנבע מנסיבות חיי כולם הביאו עמם נחישות ,עוז הנפש ורצון להיות חלק מהחיים
באותו הזמן .דודתי שתקה לרגע ואז הגיבה בשקט " :מי שלא החדשים במדינת היהודים הנבנית ותרומתם הייתה רבה מאוד.
היה שם לא יכול להבין" .דווקא השקט שבו נאמרו הדברים במשך עשרות שנים נפקד מקומם במיתוס הגבורה הארצישראלי
וחוסר הרצון שלה להתווכח ולהעמידני על טעותי החצופה ,אך בשנים האחרונות הולך עוול זה ומתוקן.
הם שגרמו לי להרגיש אשמה מידית ולהבין שאמרתי משהו סמיכותו של יום השואה ליום הזיכרון וליום העצמאות ,לא בכדי
שאין לאומרו .נדמה לי שהרצון העז שלי לכפר על דבריי הוא .מוטב לנו להרהר בדברים אלו וללמוד ,בין היתר שגבורה
ולהעלים אותם ,היו הגורם לכך שמאותו רגע ובמשך שנים אמתית באה בכל מיני צורות ובכל מיני דרכים ותמיד יש להעריך
ארוכות מאוד קראתי כל מה שיכולתי להניח עליו יד וצפיתי ולהוקיר אותה.
בכל סרט שנעשה בנושא השואה .מהיותי מורה להיסטוריה אם נחזור לתחילתם של הדברים הרי שסמיכותם של יום השואה
במשך כמה עשורים ,השתדלתי תמיד בשיעורים על השואה ,ויום הזיכרון ויום העצמאות ,לא בכדי היא .מוטב לנו להרהר
לגרום לתלמידים להכיר בכך שהתקופה ההיא הייתה בלתי בדברים אלו וללמוד ,בין היתר ,שגבורה אמתית באה בכל מיני
נתפסת בהיגיון אנושי נורמלי וכי יש לכבד את זכר הנספים צורות ובכל מיני דרכים ותמיד יש להעריך ולהוקיר אותה.
ולכבד את הניצולים ששרדו וכי כולם היו גיבורים בין אם
11
מאת :דבוריק הר-פז
לאחר חג הפסח מציינים אנו שני אירועים :האחד הוא היו לוחמים בגיטאות ,במחנות או כפרטיזנים ביערות ובין אם
יום השואה והגבורה ,האירוע השני הוא יום הזיכרון ויום הסתתרו במחילות ובמרתפים או מצאו דרך כלשהי להישאר
בחיים ולשמור על צלם האנוש שבהם בתנאים בלתי אפשריים העצמאות שבאים בצמידות אחד לשני.
הוריי היו ניצולי שואה במובן שלא היו שם כלל .הם עלו לארץ ולאחר המלחמה אזרו תעצומות נפש ובנו לעצמם חיים חדשים.
בשנת 1935כחלוצים ,בוגרי תנועות נוער ציוניות שעברו תקופת עד למשפט אייכמן קיימו במוסדות החינוך את טקסי יום השואה
הכשרה לפני עלייתם .משפחתה של אמי נספתה כולה -הורים אך לא דיברו אתנו ולא הסבירו דבר .היום זה מובן לי -חלק גדול
ואחים ,במשפחתו של אבי נספו אמו ,שלושה אחים ואחות מההורים והמורים שאמורים היו לעשות זאת היו ניצולי שואה
על בני זוגם וטפם ,מתוך משפחה של שמונה אחים ואחיות .וכל הכאב והסבל היו טריים בזיכרונם ועל פי תפישתם הם הגיעו
גם שתי האחיות שנשארו בחיים היו "בוגרות" אושוויץ על לחיים חדשים ואין צורך להעמיס את כל הכובד הזה על ילדים
כל המשתמע מכך .אחת מהן שתקה כל השנים ולא דיברה צעירים .מה ש"עזר" בכך היה המיתוס שהתפתח בדבר דמותו של
ולו מילה אחת על מה שעברה באותן השנים ואילו השנייה הצבר הארצישראלי ,הלוחם עז הנפש שלא פוחד מדבר ומצמית
לא הפסיקה לדבר וכל שיחה עמה ,ולו הטריוויאלית ביותר את אויביו .המיתוס הזה היה הגורם לכך שקולם של ניצולי
השואה לא נשמע וכשרצו לספר את סיפוריהם נתקלו בתגובות הגיעה ,בסופו של דבר ,לשיחה על אושוויץ.
הייתי בת 12בערך כשנתפס אדולף אייכמן והובא לישראל .של חוסר אמון ,של השתקה ולעתים אף נאמר להם במפורש
הערב שבו פורסמה הידיעה על כך היה תחילת ההתבגרות שלא מאמינים לסיפורים הללו וכי "אשמתם" היא ש "הלכו
שלי .ישבנו לארוחת הערב עם ההורים כשנשמעה הידיעה .כצאן לטבח" דבר שלא מתיישב עם הערצת הגבורה של הנוער
הוריי ז"ל "התחרו" ביניהם על מציאת עונש אכזרי ואלים הארצישראלי { הצבר הלוחם} .תגובות אלו גרמו לשתיקתם
לצורר .זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותם מדברים הארוכה שנפרצה רק בעת משפט אייכמן ולאחריו שאז ביקשו
סרה במישהו .למותר לציין שלא שמעתי את שמעו מעולם מהם לספר והפעם הקשיבו בעניין .עד אז הניצולים היחידים
והיחידים ששמעתי עליהם היו היטלר וה" -נאצים יימח שמם" שנהנו מהערצה מהקשבה אמתית לסיפוריהם ,היו לוחמי
שבדרך כלל איזכורם לווה בתנועה המדמה יריקה .המומה הגטאות והפרטיזנים ומנהיגיהם שעלו לארץ .יום השואה נקרא
ונדהמת מדברי הוריי ,קמתי בהתרסה וצעקתי " איך אתם "יום השואה והגבורה" והייתה זו הפרדה ברורה בין "הגבורה"-
מדברים?! הוא הרי בן אדם" ושיעזור לי היושב במרומים ,שהתייחסה לפרטיזנים ביערות וללוחמי הגטאות ובין "השואה"-
לא ידעתי על מה אני מתריסה ועל מה אני מדברת .הוריי שהתייחסה לכל שאר הניצולים .משפט אייכמן היה הגורם ששינה
השתתקו ואז פתח אבי וסיפר מי היה אייכמן ומה היה את המצב הזה וזו הייתה אחת מתרומותיו .בהתאם לכל הנאמר,
חלקו בהשמדת סביי ,דודיי ודודותיי ובני דודיי שמעולם לא "התייחס מיתוס הגבורה של מלחמת העצמאות רק למי שנחשבו
הכרתי .במבט לאחור נדמה שאת כל הצער והכאב שנשאו 'דור תש"ח' -הנוער הארצישראלי שלתוכו השתלבו הניצולים
במשך שנים עם היוודע להם דבר מותם של הוריהם ואחיהם העולים .מיתוס זה התעלם כמעט לחלוטין ממקומם של העולים
ומעולם לא פתחו בפנינו עד אז ,שאת כל זה תיעלו למציאת ומתרומתם למלחמה זו ,אף כי ידוע שמבחינה מספרית שני
עונשים קשים וחריפים למי שהיה אחראי על ביצוע ה "פתרון שלישים מהלוחמים במלחמת השחרור ,היו לוחמים עולים { מתוך
הסופי" .משפטו של הצורר החל כמה שבועות לאחר מכן ואני "ניצולי השואה במלחמת העצמאות" מאת פרופ' חנה יבלונקה
,האזנתי לעדויות שעלו במשפטו ,בכל יום לאחר שעות בית }" .רוב הלוחמים העולים גויסו עוד באירופה .ניצולים אחרים
הספר .הייתי מרותקת אבל הכול נשמע לי הזוי לחלוטין ובלתי גויסו במחנות העקורים {מחנות שהוקמו ברחבי אירופה על ידי
נתפס .במהלך המשפט נפטרה אמי ונותרתי כואבת והמומה ,שליחים מארץ ישראל } .חלקם גויסו גם במחנה המעצר בקפריסין
כועסת נורא ולא ידעתי לתעל את הכעס כמו שלא ידעתי נגד וחלקם -עם עלייתם לארץ ,לעתים מיד ברדתם מהאנייה .היו
מי לכוון אותו .יום אחד ,כשבאה אחת מדודותיי ,שתבדל"א ,שהספיקו לעבור אימון קצר וללמוד מעט עברית והיו כאלו שלא
כדי לעזור למשפחה שזה עתה נחרב עליה עולמה ,תוך כדי הספיקו וקיבלו את הפקודות וההנחיות בשפת האידיש ,אך כולם
הקשבה משותפת למשפט המשודר אמרה דודתי משהו שהיה "הביאו אתם את רוח גבורת הייאוש של מלחמת הגטאות ואת
קשור ל"חווייה" שלה כנערה צעירה במחנה ואני התפרצתי :אווירת הלחימה הפרטיזנית והצטיינו כלוחמים אמיצים" {מתוך
"זה לא נכון ,זה לא יכול להיות אמתי .אם הייתם מתנגדים ספר "ההגנה"} .זו הוכחה נוספת שרק הלוחמים שבין הניצולים
כל זה לא יכול היה לקרות .איך צבא ההגנה לישראל ,הקטן נחשבו בעיני הממסד של אותה תקופה .בין אם לחמו בשורות
הצליח לנצח את כל צבאות ערב הגדולים והחמושים וששה הפרטיזנים ,או בגטאות או שניהלו מאבק עיקש במקומות
מליונים לא יכלו לקום ולהתנגד"? כמובן שדבריי נאמרו מתוך מסתור ,ברחובות ,במרתפים ובמחילות או במחנות ההשמדה ,הם
בורות מלאה ,חוסר הבנה נוראי וכעס עז שנבע מנסיבות חיי כולם הביאו עמם נחישות ,עוז הנפש ורצון להיות חלק מהחיים
באותו הזמן .דודתי שתקה לרגע ואז הגיבה בשקט " :מי שלא החדשים במדינת היהודים הנבנית ותרומתם הייתה רבה מאוד.
היה שם לא יכול להבין" .דווקא השקט שבו נאמרו הדברים במשך עשרות שנים נפקד מקומם במיתוס הגבורה הארצישראלי
וחוסר הרצון שלה להתווכח ולהעמידני על טעותי החצופה ,אך בשנים האחרונות הולך עוול זה ומתוקן.
הם שגרמו לי להרגיש אשמה מידית ולהבין שאמרתי משהו סמיכותו של יום השואה ליום הזיכרון וליום העצמאות ,לא בכדי
שאין לאומרו .נדמה לי שהרצון העז שלי לכפר על דבריי הוא .מוטב לנו להרהר בדברים אלו וללמוד ,בין היתר שגבורה
ולהעלים אותם ,היו הגורם לכך שמאותו רגע ובמשך שנים אמתית באה בכל מיני צורות ובכל מיני דרכים ותמיד יש להעריך
ארוכות מאוד קראתי כל מה שיכולתי להניח עליו יד וצפיתי ולהוקיר אותה.
בכל סרט שנעשה בנושא השואה .מהיותי מורה להיסטוריה אם נחזור לתחילתם של הדברים הרי שסמיכותם של יום השואה
במשך כמה עשורים ,השתדלתי תמיד בשיעורים על השואה ,ויום הזיכרון ויום העצמאות ,לא בכדי היא .מוטב לנו להרהר
לגרום לתלמידים להכיר בכך שהתקופה ההיא הייתה בלתי בדברים אלו וללמוד ,בין היתר ,שגבורה אמתית באה בכל מיני
נתפסת בהיגיון אנושי נורמלי וכי יש לכבד את זכר הנספים צורות ובכל מיני דרכים ותמיד יש להעריך ולהוקיר אותה.
ולכבד את הניצולים ששרדו וכי כולם היו גיבורים בין אם
11
