Page 9 - medorledor11
P. 9
כששמעוני אומרת "לעשות" ,היא מתכוונת גם לקשיים איל -בנה הצעיר שהדריך אז בקורס קצינים ,הגיע אחרי
הרבים שליוו את תחילת הפרוייקט .לפני 15שנה כשנכתבה שבועיים וראה את תחילת העבודות במקום .ביום השלושים,
הפרוגרמה להקמת המקום ,הדבר היה חדשני ומאוד לא מוכר. האתר היה מוכן .לבן ,שנפל בלבנון כחצי שנה אח"כ ,היה קשר
"לגבי התפיסה ,היה בראשית הדרך ויכוח גדול עם המוסדות
מיוחד למקום.
המקצועיים ,הם לא קיבלו את רעיון ה'שילוב'".
גם בעמותה הציבורית ,המנהלת את המקום ,היו חילוקי דעות "איל העביר בקורס קצינים את הנושא 'האם יש סיכוי להסכם
כיצד ירגישו אנשים 'רגילים' כשהם יפגשו במועדון ספורט שלום עם רוצחי ילדות קטנות ,וסגר את העניין כשסיפר להם
אנשים עם מוגבלויות .כדי לבדוק את העניין הוחלט לבצע על חקלאי אחד שבנה שם את אתר ההנצחה ,הוא לא ידע אז
שזאת אימו .בתום הקורס הוא אמר לחבריו שאם הם עולים
'פיילוט'. לצפון שיכנסו לאתר' .זה לא חקלאי עשה ,זאת אימא שלי',
"לקחנו את מכון הכושר" ,היא נזכרת" ,ופתחנו אותו לחודש.
הוא התפוצץ מעודף אוכלוסייה ,כי אנשים הסכימו לערך אמר להם .את הסיפור הזה היא שמעה מהחברים בשבעה".
המוסף הזה ,ויתרו לפעמים על מכון כושר בקצרין ,כי אמרו "הם אמרו לי 'אנחנו רוצים לראות את האנדרטה' ,וכשאמרתי
'אנחנו רוצים לבוא למקום שיש בו גם השתלבות של חינוך, להם שאני לא יודעת על מה הם מדברים ,הם נתנו את התיאור:
תרבות ,בריאות וספורט ,אבל גם בגלל שיצדיק את היעוד עץ עם גזע אדום ,ענפים שרופים ובראש הגבעות שמות הבנות
שלו' .היום לאחר 15שנות פעילות ,השילוב זה דגל של כולם".
בפרחים ,ואז הבנתי .שלחתי אותם לשם לראות".
הבריכה הטיפולית -היהלום שבכתר סגן איל שמעוני נהרג במוצב ריחן ,במשך שנה באו חבריו
לבקר" .הם לא הספיקו להציק לי ,היא נזכרת" ,ולהגיד 'את
עשית דבר כזה לזכרן של משפחות שאת לא מכירה ,תעשי
משהו לזכרו של איל ב'אני מאמין של איל' ,זה היה הביטוי .אז
התגבש הרעיון שאם כבר ללכת על הנצחה ,אז ללכת על משהו
מאוד מוסרי שנותן ביטוי ל'אני מאמין' ,אולי לא רק של איל,
אולי של רבים כמוהו שאנחנו לא יודעים".
בניית המתקנים החלה בשנת ,2000שנתיים לאחר נפתח הכניסה לבית איל
מכון הכושר ,ובהמשך נחנכו בריכות שחיה ,הבריכה טיפולית,
ובריכה פעוטות .שמעוני" :רק הודות לבריכת הפעוטות ואכן מבחינה חיצונית "בית איל" אולי נראה כעוד מרכז
משפחות יכולות לבוא עם ילדים קטנים נכים ,ולא להפריד את לתרבות וספורט המשרת את תושבי עמק הירדן והאזור,
המשפחה עם הילד הרגיל במקום אחד והילד הנכה במקום ואולם ייעודו של המקום הוא שילוב בעלי צרכים מיוחדים
אחר ,אלה בריכה ליד בריכה .המשפחה נשארת ביחד וזה דבר
מכל הגילים ומכל גוני הקהילה.
אדיר ,".היא אומרת בגאווה. "הרצון שילד או כל אדם שהופך להיות בעל צרכים מיוחדים,
שלא יהיה מנותק מביתו ,משפחתו ומחייו החברתיים אלא יוכל
בית איל לא קיבל עזרה מאף גורם ממשלתי או ציבורי בשנתיים להמשיך את חייו" ,מסבירה שמעוני" ,לפחות בתחומי תרבות,
הראשונות ,רק מאותם תורמים ששמעוני גייסה" ,שגם אותם חינוך ,בריאות וספורט -אלו ארבעת האלמנטים שממלאים
היה קשה לשכנע שזה לא סתם הולך להיות עוד מתקן ספורט
ש 'מה פתאום אנחנו נתרום למתקן ספורט' ,לכן לקח לי את 'בית איל'".
15שנה לבנות את כל הפרוגרמה שנכתבה בשנה הראשונה. אורנה שמעוני תרגמה את ה'אני מאמין של איל' לתפיסת
כך נבנו בריכת השחייה ,אולם ההתכנסות לפעילות חוגית, עולם המשמשת כיום דגל לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים
והבריכה הטיפולית שהיא היהלום שבכתר .היא נותנת טיפול בקהילה .או כפי שהיא אומרת" :ה'רגילים' ילמדו להכיר שלא
ממש אישי לכל בעל צרכים מיוחדים ומגיע גם לשילוב בשעות כל בני האדם נולדו ונמצאים באותו מצב כמוהם ,אלה יש גם
מסויימות ,אודיטוריום שנותן את החלק החינוכי והתרבותי, שונים שיותר קשה להם ואסור לנתק אותם מהחברה שלהם.
יש גם קורסים שמתנהלים שם והיום אחרי 15שנה אנחנו זה עיקרו של הבית ,זה המסר .בלי קיום המצוות האלה ,אין
עומדים לסיים את לב המפעל הזה -הוא החלק בעל הצרכים לו ערך .לא הייתי רצה לעשות דבר שהוא רק הנצחה של איל.
המיוחדים הכי גדול וזה המשפחות השכולות. הרצון היה לעשות משהו מאוד מוסרי".
9
הרבים שליוו את תחילת הפרוייקט .לפני 15שנה כשנכתבה שבועיים וראה את תחילת העבודות במקום .ביום השלושים,
הפרוגרמה להקמת המקום ,הדבר היה חדשני ומאוד לא מוכר. האתר היה מוכן .לבן ,שנפל בלבנון כחצי שנה אח"כ ,היה קשר
"לגבי התפיסה ,היה בראשית הדרך ויכוח גדול עם המוסדות
מיוחד למקום.
המקצועיים ,הם לא קיבלו את רעיון ה'שילוב'".
גם בעמותה הציבורית ,המנהלת את המקום ,היו חילוקי דעות "איל העביר בקורס קצינים את הנושא 'האם יש סיכוי להסכם
כיצד ירגישו אנשים 'רגילים' כשהם יפגשו במועדון ספורט שלום עם רוצחי ילדות קטנות ,וסגר את העניין כשסיפר להם
אנשים עם מוגבלויות .כדי לבדוק את העניין הוחלט לבצע על חקלאי אחד שבנה שם את אתר ההנצחה ,הוא לא ידע אז
שזאת אימו .בתום הקורס הוא אמר לחבריו שאם הם עולים
'פיילוט'. לצפון שיכנסו לאתר' .זה לא חקלאי עשה ,זאת אימא שלי',
"לקחנו את מכון הכושר" ,היא נזכרת" ,ופתחנו אותו לחודש.
הוא התפוצץ מעודף אוכלוסייה ,כי אנשים הסכימו לערך אמר להם .את הסיפור הזה היא שמעה מהחברים בשבעה".
המוסף הזה ,ויתרו לפעמים על מכון כושר בקצרין ,כי אמרו "הם אמרו לי 'אנחנו רוצים לראות את האנדרטה' ,וכשאמרתי
'אנחנו רוצים לבוא למקום שיש בו גם השתלבות של חינוך, להם שאני לא יודעת על מה הם מדברים ,הם נתנו את התיאור:
תרבות ,בריאות וספורט ,אבל גם בגלל שיצדיק את היעוד עץ עם גזע אדום ,ענפים שרופים ובראש הגבעות שמות הבנות
שלו' .היום לאחר 15שנות פעילות ,השילוב זה דגל של כולם".
בפרחים ,ואז הבנתי .שלחתי אותם לשם לראות".
הבריכה הטיפולית -היהלום שבכתר סגן איל שמעוני נהרג במוצב ריחן ,במשך שנה באו חבריו
לבקר" .הם לא הספיקו להציק לי ,היא נזכרת" ,ולהגיד 'את
עשית דבר כזה לזכרן של משפחות שאת לא מכירה ,תעשי
משהו לזכרו של איל ב'אני מאמין של איל' ,זה היה הביטוי .אז
התגבש הרעיון שאם כבר ללכת על הנצחה ,אז ללכת על משהו
מאוד מוסרי שנותן ביטוי ל'אני מאמין' ,אולי לא רק של איל,
אולי של רבים כמוהו שאנחנו לא יודעים".
בניית המתקנים החלה בשנת ,2000שנתיים לאחר נפתח הכניסה לבית איל
מכון הכושר ,ובהמשך נחנכו בריכות שחיה ,הבריכה טיפולית,
ובריכה פעוטות .שמעוני" :רק הודות לבריכת הפעוטות ואכן מבחינה חיצונית "בית איל" אולי נראה כעוד מרכז
משפחות יכולות לבוא עם ילדים קטנים נכים ,ולא להפריד את לתרבות וספורט המשרת את תושבי עמק הירדן והאזור,
המשפחה עם הילד הרגיל במקום אחד והילד הנכה במקום ואולם ייעודו של המקום הוא שילוב בעלי צרכים מיוחדים
אחר ,אלה בריכה ליד בריכה .המשפחה נשארת ביחד וזה דבר
מכל הגילים ומכל גוני הקהילה.
אדיר ,".היא אומרת בגאווה. "הרצון שילד או כל אדם שהופך להיות בעל צרכים מיוחדים,
שלא יהיה מנותק מביתו ,משפחתו ומחייו החברתיים אלא יוכל
בית איל לא קיבל עזרה מאף גורם ממשלתי או ציבורי בשנתיים להמשיך את חייו" ,מסבירה שמעוני" ,לפחות בתחומי תרבות,
הראשונות ,רק מאותם תורמים ששמעוני גייסה" ,שגם אותם חינוך ,בריאות וספורט -אלו ארבעת האלמנטים שממלאים
היה קשה לשכנע שזה לא סתם הולך להיות עוד מתקן ספורט
ש 'מה פתאום אנחנו נתרום למתקן ספורט' ,לכן לקח לי את 'בית איל'".
15שנה לבנות את כל הפרוגרמה שנכתבה בשנה הראשונה. אורנה שמעוני תרגמה את ה'אני מאמין של איל' לתפיסת
כך נבנו בריכת השחייה ,אולם ההתכנסות לפעילות חוגית, עולם המשמשת כיום דגל לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים
והבריכה הטיפולית שהיא היהלום שבכתר .היא נותנת טיפול בקהילה .או כפי שהיא אומרת" :ה'רגילים' ילמדו להכיר שלא
ממש אישי לכל בעל צרכים מיוחדים ומגיע גם לשילוב בשעות כל בני האדם נולדו ונמצאים באותו מצב כמוהם ,אלה יש גם
מסויימות ,אודיטוריום שנותן את החלק החינוכי והתרבותי, שונים שיותר קשה להם ואסור לנתק אותם מהחברה שלהם.
יש גם קורסים שמתנהלים שם והיום אחרי 15שנה אנחנו זה עיקרו של הבית ,זה המסר .בלי קיום המצוות האלה ,אין
עומדים לסיים את לב המפעל הזה -הוא החלק בעל הצרכים לו ערך .לא הייתי רצה לעשות דבר שהוא רק הנצחה של איל.
המיוחדים הכי גדול וזה המשפחות השכולות. הרצון היה לעשות משהו מאוד מוסרי".
9
