כל הפוסטים בבמבט אישי

התקופה הנוכחית מאתגרת וקשה מהרבה מאוד בחינות וגם לאור העובדה שאנחנו לא יודעים מתי המלחמה הזאת תסתיים ואיך היא תסתיים.

בילדותי כל מה שהיה קשור ללמידה במסגרת, החוויה הבית ספרית שלי הייתה זרה לי ורחוקה ממני. מאוד לא אהבתי ללמוד

הקוראים הנאמנים של המגזין 'מדור לדור' כבר בטח מכירים אותי, אני כותבת קבועה. עד למאמר זה התמקדתי בכתיבה בניסיון להאיר

נתחיל‭ ‬מהשאלה‭ ‬האם‭ ‬יש‭ ‬דבר‭ ‬כזה‭ ‬נשמה‭?‬ השאלה‭ ‬אם‭ ‬יש‭ ‬נשמה‭ ‬היא‭ ‬שאלה‭ ‬עמוקה‭ ‬ומורכבת‭ ,‬והתשובה‭ ‬עליה‭ ‬תלויה‭ ‬בתפיסת‭ ‬העולם‭

כמאמנת אישית אני דואגת לאמן את המוח שלי לראות את חצי הכוס המלאה גם בימים קשים אלו. משימה לא פשוטה

מתוך השיר של לאה גולדברג, "למחרת", ששרה יהודית רביץ לקחתי את המשפט שלאור האירועים אמור לגעת ברבים. "והֶעָבָר הַיּוֹם –

מאז שהכל התחיל, לרגעים אני רוצה להיות כמו בת יענה לשים את הראש שלי בתוך האדמה לחכות שהכל יגמר. לא

שום דבר ואף אחד לא יכול להכין אותך לחוות כזה אסון מטורף כמו שחווינו ביום שבת ה- 7.10.2023 בימים הראשונים

מה ההבדל בין קולגה לשותף והאם כל קולגה הוא בהכרח שותף. כמו תמיד התשובה מורכבת יותר מכן או לא, הדברים

השנה החדשה בפתח ואנחנו עם הרבה תקוה, בקשה ותפילה מייחלים שזו תפתח לפנינו עוד ועוד דלתות. עם זאת זהו זמן