אחד הדברים שמוסיפים שלוה בעולם, ושבחסרונו אנשים הופכים להיות במגננה/התקפה של חיות טרף, ומרגישים שאין טעם להשקיע לא בעסקים, לא בעצמם, ולא בתרומה לאחרים – זו הרגשת ביטחון.
מה הפלא? אם הנמר שאנו נהנים לראות מסתובב בגאוה בגן החיות מאחורי זכוכית משורינת, היה מסתובב חופשי ביער ליד ביתנו, היינו מסתגרים ומשקיעים רק בהגנה על משפחותינו. ( כמובן רלוונטי גם לזמננו).
באותו אופן אנשים מגינים על עצמם כשהם מרגישים שהאדם שמולם הוא באיזשהו אופן מאיים עליהם.
אז, הם הופכים להיות או במגננה או בהתקפה.
בעצם, לרובנו ככולנו ישנה ידיעה בראשנו מאז ילדותנו שאנשים הם יצורים שעלולים לפגוע בנו, ולכן כשאנו מסתובבים ביניהם אנו לובשים את השחפ"ץ שהרגלנו את עצמנו להתנהג לפי הקוד שלו.
זה יכול להיות ריצוי, נחמדות, תלונה, שליטה, בכיינות, הסתגרות ועוד…
כשאנו רוצים להטיב מערכות יחסים, הדבר העיקרי שאנו צריכים להגדיל, זו אוירת ביטחון, להבין שהאדם שמולי אינו אויב שלי, הוא בסה"כ מנסה להגן על עצמו, ואין לו שום רצון לפגוע בי. זו לא כוונתו, גם אם זה נראה כך.
כמובן שאנו לא צריכים להסכים לכל מיני התנהגויות שאנשים אימצו לעצמם.
אני קוראת לזה "האכלת האגו", אנחנו לא מאכילי אגו בצורותיו השונות. עם זאת רוב האנשים לומדים להכיר את האנשים שסביבם, וכן מתרגלים להאכיל את ההתנהגות שהסובבים אימצו לעצמם ולהגיב לה כאילו היא "חובת המציאות". דבר זה מאכיל את אותו אגו וגורם לו להאמין שזו התנהגות יעילה ונכונה.
חשוב שנתייחס אל האחר כאדם אל אדם, באנושיות, שנותנת לו התייחסות אישית בטוחה, ומצד שני עם גבולות – מתוך אותה אהבה.
לצורך זה נוכל להוסיף לשיח את השאלה מה את/ה אומר/ת? וגם לברר בכנות למה? למה את/ה חושבת כך? למה זה חשוב? ( מתוך איזו מחשבה) ורק אז להציע את דעתי, בהנחת יסוד מוקדמת – שחשוב להציב בבסיס היחסים – ש"תמיד יש עוד אפשרויות".
