Page 38 - medorledor52
P. 38
אימון קריירה בעידן של חדשנות
"כך סימנתי לעצמי פרק חדש ,ותקופת טלטלות החלה .במשך כמה הזמן...לא! לא ידעתי כל השנים הללו לברר רגשות .כעיט שחג גבוה
שבועות נעתי בין סומך למיואש ,בין שקט למבולבל .מדי פעם הזכרתי בשמים ,סובב במעגלים ולפתע צולל ותוקף ,כך תבעה ממני עכשיו
לעצמי שגם בתקופה כזאת מותר לי לבלות ,ונסעתי עם מי שהייתה
המצוקה הישנה :קום! קום עכשיו!
אז אשתי לפסטיבל סרטי אנימציה בסינמטק ירושלים". "כמו עשב ירוק אחרי גשם ראשון במדבר ,שקורא לרועה הצאן למהר
ולהאכיל את העדר שלו בטרם ייבש .כך ,בבהילות הזאת שמעתי
הארה בחשכה בתוכי את המסר :עליך להבין מי אתה! רציתי להמשיך את הבירור.
"אני זוכר את הכניסה לאולם החשוך ואת פילוס הדרך עד למציאת אך יניב ,היחיד שיכולתי להיעזר בו ,הסתלק .התגעגעתי וכעסתי.
שני מקומות פנויים .היה לי קשה להסתגל לרצף המהיר של התחלפות "ספוג בדידות ועצב ביקשתי מישהו לבכות איתו ,מישהו שיוכל
הסרטונים .פתאום התחיל סרט יפני בשם "הקופים דגים את הירח". להקשיב לי .נזכרתי בדינה ,ידידה של יניב ,שאותה מעולם לא הכרתי.
חיפשתי אותה ונפגשנו .בלי להתכוון לכך ,בפרק זמן קצר התרחבה
"לילה בג'ונגל .חבורת קופים מצוירים בשלל צבעי פסטל מקפצים הידידות לחבורה .חנוך ,שחקן תיאטרון ותיק .דינה ,מורה פריקית
מעץ לעץ .בקרחת היער אגם ,והירח משתקף בו .אחד הקופים מציע לחינוך מיוחד .חיימון ,צייר נכה ויפה תואר ,אדמיקו בעל "ידי הזהב"...
שידוגו את הירח .כולם מנסים .מביאים מקלות ,חבלים ,ענפים, לא הכרנו קודם איש את רעהו ,ולפתע בילינו יחד ימים ולילות .שמענו
קופצים למים ומנסים ללכוד את הירח ,והירח במקומו .לפתע קם
קופיף אחד ,לוקח אגוז קוקוס ,מפצח אותו וטובל את מחציתו במי תקליטים ,שיחקנו מונופול ,בישלנו ,טיילנו ,צחקנו בלי סוף.
"מה חיבר בין כולנו? ראש פתוח ,זרימה ,אחווה היפית ...לך תדע.
האגם ,ומראה לכולם שהירח בכף ידו. פגשתי אנשים שלא "הלכו לעבודה" כמו כולם .אורח חיים שלא
"גלי התרגשות שמעולם לא חוויתי כמותם שטפו אותי .במשך כמה הכרתי ,ואיכשהו ,לא רק שזה לא היה לי זר ,זה היה בעבורי גילוי מאיר
ימים ניסיתי להבין את פשר החוויה ,עד שראיתי שהדרך שבה פתר
הקופיף את החידה שיקפה לי משהו בי .נזכרתי באמירה שאמי נהגה עיניים ומרחיב אופקים.
לומר" :יש לו תקשורת טובה עם ילדים" ,אמירה שעד אותו רגע לא "הפגישה חלחלה עמוק לתוכי .אז לא ידעתי לנסח זאת ,אבל זיהיתי
פער .פער בין הבית שבו גדלתי שהתנהל בנוקשות ,על פי חוקים כמו
הבנתי את פירושה. "מה יגידו" ו"התייצבות" (לאירוע ,למשל ,מתייצבים ללא עוררין) לבין
"מה בדיוק יש בי? ידעתי שלפעמים אני מצחיק ,אך איני ליצן .בטח מהות החופש על פיה התנהלה החבורה .הגילוי הזה נטע בי תקווה.
לא חנפן או תחבולן .הסרט שיקף לי שגם בי ,כמו בקופיף ,ישנה יכולת עד כה הכרתי רק את החיים הלחוצים ,ולא ידעתי שיכולים להיות
חשיבה נאיבית המאפשרת לתפוס מצבים מורכבים כאתגרי חשיבה, אחרים .החבורה האירה את המשך חיי כשערך החופש הוא הקוד
כהזדמנויות לניסוי ומשחק. העמוק שלמדתי.
"המשכתי לברר ,ויכולתי לראות שלוש יכולות יסוד המצויות בי:
"אך את חדוות הגילוי ציננו גלי פחד וביקורת עצמית .ולאחר כמה
חשיבה נאיבית ,יכולת ניתוח ויכולת אמפטית. שבועות של בטלה ,ניצח החלק השמרן שבי ,ופניתי לחפש עבודה
"לראשונה בחיי חשתי שאני עולה על דרך שהיא שלי ,ועושה זאת
בכוחות עצמי .הייתה זאת ידיעה מוצקה ,שהחזירה לי חיים .סרטון בעולם העסקי המוכר.
קצרצר הגיש לי מפתח ליצירת בהירות קריטית בחיי ,בהירות שכל
כך חיפשתי .איש לא לימד אותי לזהות ולעבד חוויות מהזן הזה .האם "האמנתי שאני מבין שיווק ,שכנעתי מעסיקים והשגתי עבודות
כך מופיעות תובנות משנות חיים? הייתי חייב ללמד את עצמי לעבד נחשבות .אך חסרו לי ביטחון אישי ומקצועי ,ובמשך שנה וחצי עברתי
שלוש עבודות .הלכה והתקבעה בי זהות של "נכשל סדרתי ותקוע".
את החוויה כדי להפיק ממנה שיעור. השאלה אם אדע אי פעם מהי העבודה הנכונה לי הטילה בי ספק
"ספקות ופחדים שכלאו עצמם בתוכי ,גילו לפתע אור יום ונשמו אוויר
צלול .חשתי על בשרי את עוצמת הריפוי שאני יכול להעניק לעצמי. שהתעצם והטיל בי שיתוק.
הבנתי שהיכולת להיות בתקשורת טובה עם ילדים תאפשר לי
להעניק ריפוי לאחרים ,ולשם רציתי להגיע .קיבלתי החלטה להיות "יום אחד נזכרתי בעצה ששמעתי בנעוריי ממציל ותיק בחוף
הרצלייה" ,כשמערבולת סוחפת אותך ,אל תתנגד לה .קח אוויר וצלול
פסיכולוג ילדים.
"העובדה שכבר היה לי תואר בכלכלה אפשרה לי להירשם ללימודי לתוכה .הכוח שלה קטן בקרקעית ,משם שחה הצדה".
פסיכולוגיה ללא עיכוב ,וכך עשיתי .בתוך שבועות ספורים גיליתי,
לראשונה בחיי ,שהגעתי ללמוד חומר שאני ממש אוהב .במיוחד "הייתה זאת השראה לתובנה אינטואיטיבית שתתחיל לעצב בתוכי
שמחתי לגלות שיש בי סקרנות עזה לכל מה שקשור לתהליכי מצפן מזן חדש ,שמהותו צלילה פנימה" .הפסק לחפש הזדמנויות,
עזוב שיקולי כדאיות והימנע מפשרות" ,אמרתי לעצמי" ,הדרכים
התפתחות ולמידה. הללו יוצרות מערבולות שהולכות ומטביעות אותך .עצור ,גם אם אין
"מסתבר ,שהיכרותי את אנשי החבורה עזרה לי להשתחרר לך עדיין דרך חדשה" .לא רציתי להיקלע לעוד עבודה שבה אדרש
מהתפיסה הנוקשה של מחויבות עיוורת לפרנסה .מעכשיו הייתי
מחויב לא פחות לתהליך הלמידה וההתפתחות שלי .יחד עם זאת ,לא להעמיד פנים ולהוליך את עצמי שולל.
הייתי שאנן לצרכי הווה .ידעתי שגם אם לפרק זמן לא אני אהיה
38
