Page 41 - medorledor129

‫סרוק אותי‬‫מגזין מדור לדור‬ ‫ניצולי שואה וזה נתפס אצלי כנורמלי"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1971‬חלה אדם שטרן בסרטן ועבר כריתת כליה‪ .‬ארבע‬
‫לגמרי והייתי המום לחלוטין‪ .‬לא ציפיתי כלל‬ ‫שנים לאחר מכן החליט לשתף את בנו שמשון בסוד ששמר בליבו‬
‫לדבר הזה‪ .‬אז הם סיפרו לי שיש כמוהם עוד‬ ‫במשך ‪ 30‬שנה‪" .‬הוא פחד שהוא לא יחיה הרבה זמן ובאחד הימים‬
‫עשרה ארגונים לפחות שפועלים בשקט‬ ‫אמר שהוא חייב לספר לי את כל הסיפור"‪ ,‬נזכר שמשון‪" .‬היות‬
‫מתחת לרדאר‪ .‬בגיל ‪ 61‬אבא שלי עזב את‬ ‫שהוא לא רצה בשום פנים ואופן לחשוף בפניי את סודו בארץ הוא‬
‫הציע שניסע ליעד מסוים בחו"ל ושם כשיהיה לו שקט נפשי יספר‪.‬‬
‫הארגון"‪.‬‬ ‫נסענו לאמסטרדם ובמשך שלושה ימים הוא לא הפסיק לדבר‪.‬‬
‫הייתי המום‪ .‬הוא סיפר לי בין השאר שכשהם ברחו ניסו להרוג אותו‬
‫אביך חש הקלה כלשהי ברגע שהפך‬ ‫המון פעמים והוא הפך למכונת הרג מדופלמת‪ .‬הוא אמר לי‪' :‬למדתי‬

‫אותך לאיש סוד?‬ ‫להרוג בן אדם בתוך חמש שניות גם אם הוא החזיק נשק'"‪.‬‬

‫"כן בטח‪ ,‬הרגשתי שהיה חשוב לו מאוד שהסיפור לא ילך לאיבוד‬ ‫איך?‪ ‬‬
‫ושהוא יועבר לדורות הבאים‪ .‬אבי היה בטוח שנותר לו זמן קצר‬
‫לחיות וגם הרופא שלו היה משוכנע שנשארו לו כמה חודשים‪.‬‬ ‫"הוא נשא סכין אחת בנעל וסכין אחרת בחגורה שהצילו את חייו‬
‫בסופו של דבר הוא חי עד גיל‪ 96‬והרופא שלו מת אחרי עשר שנים"‬ ‫פעם אחר פעם‪ .‬כששאלתי אותו מאיפה הוא השיג את הסכינים‬
‫אמר לי בהומור שהיה אופייני לו‪' :‬זה היה בהשאלה מקצין פולני'"‪.‬‬
‫עד כמה הסיפור שכתבת קרוב למציאות?‬
‫איך הגבת?‬
‫"הוא קרוב למציאות‪ ,‬אבל אני קצת עידנתי את הדמויות הראשיות‪.‬‬
‫הייתה בהם סוג של אלימות של מי שחדור מטרה ויוצא למסע‬ ‫"הייתי בהלם‪ .‬אבא שלי שתמיד הלך עם חליפה ועניבה הוא מכונת‬
‫נקמה חולנית‪ .‬היה חשוב לי לתאר את המציאות‪ ,‬אבל להציג את‬ ‫הרג? לא הבנתי על מה הוא מדבר‪ .‬שאלתי אותו 'למה הסתרת את‬
‫זה כל השנים? אני הייתי מתפאר‪ ‬בכך'‪ .‬הוא השיב‪' :‬אתה לא מבין‪.‬‬
‫הדמויות הראשיות כפחות אלימים"‪.‬‬ ‫כל לילה מגיעים אליי פרצופים של אנשים שהרגתי'‪ .‬הוא רצה‬
‫להתרחק מזה כל חייו‪ .‬כשהוא סיפר לי את הסיפור התחברו לי‬
‫מה המסר של הספר?‬ ‫הרבה דברים כמו למשל העובדה שאבא שלי מעולם לא חיבק‬
‫אותי‪ .‬הוא פחד לאבד אנשים קרובים אליו‪ .‬הוא אהב אותי מאוד‪,‬‬
‫"אין מסר עיקרי‪ .‬פשוט רציתי להוציא את הסוד הזה שהיה בתוכי‬
‫הרבה שנים ולא סיפרתי עליו לאיש כי פחדתי שאם אני אחשוף את‬ ‫אבל הוא לא ידע איך להראות את זה‪ .‬היה לו נתק רגשי"‪.‬‬
‫מה שאני יודע אני עלול להכניס את אבא שלי ומי מחבריו שבחיים‬
‫לכלא להרבה שנים‪ .‬כשכתבתי חשבתי בעיקר על הנכדים‪ .‬היה‬ ‫יש עוד מישהו במשפחה שידע את הסיפור הזה?‬
‫חשוב לי שהם יידעו במיוחד כי המשפחה של אשתי הראשונה היא‬
‫מתאומי מנגלה‪ .‬זה צד לא כל כך יפה של השואה‪ .‬אני הבאתי את‬ ‫"אחי שצעיר ממני בשבע שנים לא ידע כלום עד שכתבתי את‬
‫הצד השני ‪ -‬של היהודים שנלחמו‪ ,‬ולכן היה חשוב לי שהנכדים‬ ‫הספר‪ .‬רק אז סיפרתי לו‪ .‬אימא שלי ידעה חלק מהדברים‪ ,‬לא הכול‪.‬‬
‫ושכל עם ישראל יכירו ויידעו מי היה אבא שלי ומה הוא עשה עם‬ ‫אבא שלי ניסה לגונן עלינו‪ ,‬ולכן שמר את הסודות לעצמו‪ .‬אגב‪ ,‬יש‬
‫עדיין הרבה דברים שאני בעצמי לא יכול לספר‪ ,‬אבל מה שכתבתי‬
‫החברים שלו בשם העם היהודי"‪.‬‬
‫מספיק בשביל ספר מטלטל"‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬אי אפשר שלא לשאול את השאלה הכי מתבקשת ‪-‬‬ ‫הסיפור המשיך כשאדם בישר לבנו שהמסע שלהם ממשיך‬
‫מה אבא שלך היה אומר על הספר?‬ ‫לפרנקפורט‪" :‬הוא אמר לי שאנחנו הולכים לפגוש בן דוד שלו‬
‫מדרגה שנייה וחברים שלו‪ .‬הגענו לדירה‪ ,‬שם קפץ עליי מישהו‬
‫"שאלה טובה‪ .‬ברגע שיצא הספר לאור עליתי לקבר שלו והנחתי‬ ‫כשספר תנ"ך בידו והשביע אותי שכל מה שאשמע בפגישה לא‬
‫את הספר על המצבה שלו בתוך ניילון‪ .‬מה הוא היה אומר על‬ ‫יצא אף פעם מפי והזהיר אותי שאם יתגלה שדיברתי ‪ -‬הוא יהרוג‬
‫אותי‪ .‬לכל הנוכחים בחדר היו שמות קוד‪ .‬הם התחילו לספר לי שהם‬
‫הספר? אני מאמין ומקווה שהוא היה גאה בו"‪ .‬ראיון אישי‬ ‫חבורה של נוקמים כבר ‪ 20‬ומשהו שנים והורגים עשרות נאצים‬
‫שפגעו במשפחות שלהם ובהם‪ .‬אבא שלי התברר שהיה האחראי‬
‫‪41‬‬ ‫על הלוגיסטיקה של המחתרת הזאת ועל התכנון‪ .‬זה היה סיפור הזוי‬

‫גיליון ‪129‬‬