Page 37 - medorledor125
P. 37

‫מגזין מדור לדור‬                                                                           ‫או היה והוא סדיסט מרושע‪ ,‬או היה והוא תקוע משום מה באותה‬
                                                                                          ‫דקה נוראית שלפני עלות השחר שבה מידת החסד נעלמת והיקום‬
               ‫איך ייתכן שלא יעבור? זה לא משנה אם נשתדל‬
              ‫להתייחס בשיא הכבוד למסכנים ולמסכנות‬                                                                      ‫מוצף בשאגת כעס ללא גבולות"‪.‬‬
              ‫שבתמונה – אנחנו יצורים קיומיים‪ ,‬ואת הבנאליות‬
              ‫של הקיום אי אפשר לכבות‪ ,‬וכשחבורה של נשים‬                                    ‫אתה כותב‪" :‬אבא שלי‪ ,‬שהיה ניצול אושוויץ‪ ,‬היה מכחיש‬
              ‫עירומות‪ ,‬חשופות מבושים מוצגת לעינינו – בין‬                                  ‫שואה כי בשבילו היא הייתה מגרש משחקים מטורף וסבא‪,‬‬
              ‫במוזיאון‪ ,‬בין בספר זיכרון‪ ,‬בין באינטרנט – אין מה‬                            ‫שהיה חסיד גור‪ ,‬קפץ אל האש בשמחה ולא הבין מה זה‬
              ‫לעשות‪ ,‬אנחנו מתגרים מינית כי אנחנו בני אדם‬
                                                                                              ‫בכלל השואה שכולם מדברים עליה"‪ .‬זה דורש הסבר‪.‬‬
                     ‫חיים ונורמליים‪ ,‬ונשים עירומות זה מגרה‪.‬‬
                                                                                          ‫"בזיכרונות השואה שאבא שלי השאיר לי‪ ,‬המוות לא שולט וגם‬
‫"בסרט פורנוגרפי אין לדמויות עומק מלבד הפרטים האלמנטריים‬                                   ‫הרעב והסבל היו גורמים משניים‪ .‬השכול לא זכה אפילו להכרה‬
‫שהצופה צריך לדעת כדי ליהנות מחוויית הצפייה‪ :‬עקרת הבית‪,‬‬                                    ‫מינימלית‪ .‬אבא והחברים שלו היו מכחישי שואה כי הם כמעט לא‬
‫האחות‪ ,‬הרופא‪ ,‬השליח עם הפיצה‪ .‬מעבר לסקיצות האלה אין לנו‬                                   ‫דיברו על הנושא וגם כשדיברו‪ ,‬זה היה דרך פילטר צר ומאולץ ולא‬
‫צורך בשום סיפור רקע‪ ,‬ואפילו את שמות המשתתפים לא כל כך‬                                     ‫בצורה חופשית‪ .‬הם היו בורגנים ישראלים תאבי שמחה‬
‫חשוב לנו לדעת‪ .‬בהנצחות השואה למיניהן זה פחות או יותר אותו‬                                 ‫והרפתקאות קטנות ‪ -‬הם עשו פיקניקים על שפת הכינרת‪,‬‬
‫דבר‪ .‬יש פרדיגמות קבועות‪ ,‬עלילות אלמנטריות – יותר סכמה‬                                     ‫הם דיברו על פוליטיקה ורכילות סביב קערות חומוס וגרעינים‪,‬‬
                                                                                          ‫אבל לא על המחנות ולא על שש השנים הנוראות שניתקו‬
                                                 ‫מעלילה"‪.‬‬                                 ‫אותם מכל היקר להם‪ .‬לנו‪ ,‬בני הדור השני של ניצולי‬

‫לא פשוט להיות יהודי בתקופה הזאת‪ .‬אתה באמת חושב‬                                                  ‫השואה‪ ,‬הם השאירו חור שחור במקום היסטוריה"‪.‬‬
          ‫שיום אחד נשלים ונחיה בהבנה איש עם אחיו?‬
                                                                                                                      ‫למה הוא נהג כך לדעתך?‬
‫"בפזמון 'דיינו' בהגדה של פסח‪ ,‬הפרינציפ הוא שגם אם אלוהים‬
‫לא היה עושה בשבילנו א‪ ,‬הוא בכל זאת עשה ב ועל זה דיינו‪ ,‬אבל‬                                ‫"כי לא היה לו כוח להתמודד עם הכאב‪ .‬הוא רצה חיים שקטים‬
‫יש שם שורה אחת תמוהה‪' :‬אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו‬                                ‫וזאת גם אחת הסיבות שהוא התחתן עם אימא שלי שהייתה אישה‬
‫את התורה – דיינו'‪ .‬סליחה? גררת אותנו במדבר‪ ,‬עייפים ורצוצים‪,‬‬                               ‫יפה‪ ,‬אבל לא משכילה ולא היה לה מושג מה קרה בשואה‪ .‬אבא שלי‬
‫עד הר סיני ובסוף לא נתת לנו את התורה? איפה פה הדיינו? רש"י‬                                ‫ידע שעם אימא שלי הוא לא יבלה את כל הלילות בבכי על כל מי‬
‫מסביר בפירושו לפסוק 'ַַוִּיּ ַַחן ׁ ָׁשם ִיׂ ְׂשָָר ֵֵאל ֶֶנֶֶגד ָָה ָָהר' (שמות יט‪ ,‬ב)‪:‬‬  ‫שנספו ולא יתייסר מתחושות אשמה‪ .‬הוא לא רצה את זה‪ .‬הוא רצה‬
‫'ויחן' (ולא 'ויחנו') – כאיש אחד בלב אחד‪ .‬כשניצבנו מול ההר‬
‫התחברנו פתאום עם כל אחינו ואחיותינו‪ ,‬לרגע אחד זכינו‬                                                        ‫להיות יהודי חדש בארצנו ולא לעסוק בשואה"‪.‬‬
‫למתנה האלוהית הגדולה מכולן‪ ,‬להיות בראש של היהודי שלידי‪,‬‬
‫להבין אותו‪ ,‬אבל לגמרי‪ ,‬ואז פתאום הכול נעשה מובן‪ ,‬כל הקיום‬                                 ‫ינובר מערער על טקסי הנצחת השואה‪ ,‬ויותר מזה על שהפכנו את‬
‫שלנו‪ ,‬בלי קנאה ובלי שנאה ובלי בלבול‪ .‬זה לא היה מצב נורמלי‪,‬‬                                ‫השואה לערך אוניברסלי‪ ,‬וכמובן לא עבר זמן רב עד שילדי‬
‫זה היה רגע בו התקיימנו על הפסגה הרוחנית שבדרך כלל שמורה‬                                   ‫המרצחים קוראים לנו היום נאצים‪ .‬הוא גם מתמודד ללא‬

                                               ‫רק לאלוהים‪.‬‬                                      ‫מורא עם השאלה הנצחית "איפה היה אלוהים בשואה?"‪.‬‬

‫"אני יודע שיום אחד נשוב ונקבל את המתנה הזאת מאלוהים"‪.‬‬                                     ‫"אם אנחנו מתייחסים לאלוהים כאל כל יכול‪ ,‬המסקנה המתבקשת‬
                                                                                          ‫היא שהוא רצה שירצחו אותנו בשואה"‪ ,‬פוסק ינובר שגדל כחילוני‬
‫הספר "אבא היה מכחיש שואה" זמין בחנויות הספרים‬                                             ‫והתחיל לקיים מצוות ב‪" .1983-‬רוב הסיבות שאני שומע על למה‬
                                                                                          ‫היתה שואה הן הסברים של פחדנים‪ .‬מאשימים כל מיני אנשים‬
           ‫ראיון אישי‬  ‫המקוונות‪.‬‬                                                          ‫– גרמנים‪ ,‬ציונים‪ ,‬רבנים‪ ,‬פולנים‪ ,‬אוקראינים‪ ,‬היטלר‪ ,‬אייכמן – וזה‬

‫סרוק אותי‬                                                                                                                 ‫שטויות‪ .‬האשם הוא אלוהים"‪.‬‬

‫‪37‬‬                                                                                           ‫למה אתה מתכוון ב"פורנוגרפיה של הנצחת השואה"?‬

                                                                                          ‫"מי שמציץ בתמונות הנוראות ההן מהשואה עושה זאת בהכרח‬
                                                                                           ‫מעיני הרוצחים‪ .‬ובהכרח משהו מנפש החיה הטורפת עובר אלינו‪.‬‬

                                                                                                                                            ‫גיליון ‪125‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40