Page 9 - medorledor01
P. 9
מבט אחרון ישראלי ,כאמור ,מאמן את נבחרת
מאת :טל טפר אופטומטריסטית ישראל לשיט עיוורים .בנוסף לו ,יש
גם מאמן רואה בנבחרת .בסוף מחנה
"טל מה שלומך? למה את לא פה?" הטלפון צלצל ביום חורפי באמצע ארוחת האימונים האחרון הוא הציע למאמן
הערב" .אנחנו מכירים?" שאלתי" ,מה את לא מכירה אותי? זה מוטי" הרואה לקיים ביניהם תחרות" .כבר 5
שנים לא החזקתי הגה ,שמתי לב איך
"אני לא מכירה שום מוטי" עניתי ושקלתי לנתק את הטלפון .מי זה החוצפן אני חי את זה" ,הוא אומר ופניו קורנות
הזה? חשבתי. מאושר" ,אני חי את זה כי הייתי שם,
יש לי ניסיון של הרבה שנים" .אגב-
"אני צריך בדיקת ראייה לאמא שלי". בתחרות ביניהם ,ישראלי ניצח .נראה
"איפה היא נמצאת?" שהאופי התחרותי בספורט ,נמצא
בהוויה שלו ומשפיע בכל רגע בחייו.
"במושב אחרי אשקלון".
"מצטערת ,אני לא מגיעה עד לשם". "בכיתה י"ב ,לא סיימתי את ה2600 -
"תגידי כמה ,אני מוכן לשלם כל מחיר". מ' של בחינת הבגרות" ,הוא אומר,
התלבטתי מעט ונקבתי בסכום שנראה לי סביר. "כעת סיימתי חצי מרתון שלישי
"אין בעיה" ,מוטי הסכים מיד" ,היכנסי עכשיו לאוטו ובואי". בחודש .דברים שהיו רחוקים ממני
השעה 7בערב ,חושך ,גשם ,לפחות שעה נסיעה לכל כיוון ,לא בא בחשבון.
מוטי לא הרפה" :מה הבעיה? בואי מיד ,אני לא מבין למה את עוד לא באוטו". אז ,שנות אור".
"אם זה כל כך דחוף אני מוכנה לפנות את מחר בבוקר" עניתי .הוא המשיך
ללחוץ אבל התעקשתי ולבסוף ,בלית ברירה ,הוא הסכים וקבענו לבוקר לא להפסיק לחלום
איפה נמצא אותך בעוד 5-10שנים ?
שלמחרת. "וואי" ,הוא משמיע קריאת התפעלות,
"קודם כל עם בית ספר די גדול
אני חוששת :גם מושב מרוחק ,גם הלחץ מצדו לבוא מיד ,גם מוכן לשלם כל להתפתחות אישית ,און ליין ,יהיה גם
מחיר וגם צורת דיבור משונה .אולי זאת מלכודת? בהתייעצות עם המשפחה אוף ליין .אלו דברים שיקרו בשנה
הקרובה .אני חושב שישמעו על זה
אבא שלי מתנדב להצטרף אלי.
יותר בחודשים הקרובים.
למחרת בבוקר הגענו למושב .מוטי קיבל את פנינו והתגלה כאדם מלא
אופטימיות ובעל חוש הומור מיוחד ,נרגעתי ואבא שלי נשאר להמתין לי באוטו. איזו מתנה תבקש ליום הולדת או
לחג ?
האם כבת 65חולה בסרטן .מסביבה שלוש בנות ועוד כמה בני משפחה
המטפלים בה במסירות .מוטי שלא יכול לראות את אמו במצב זה נשאר "לא להפסיק לחלום .היום אני יודע
בחוץ .כל בני המשפחה צפו בבדיקה בחרדת קודש .האם חלשה מאוד .בקושי להגיד ,שיש בי חלק של הילד שמעז
החזיקה מעמד בבדיקה ,ומידי פעם נזקקה להפסקה למנוחה ולשתיה .קשה לחלום וגם חלק של הבוגר שמעז
להאמין עד כמה פעולה פשוטה כמו הקראת מספרים מהלוח יכולה להיות
מפרכת לאנשים במצב שלה .בבדיקה התברר שבעין אחת היא לא רואה בכלל ללכת לממש את זה".
בגלל מחלת ילדות ובעין השניה יש עלייה גדולה מאוד במרשם .הזהרתי את "אני חי את החלום .אני יכול לשקוע
בני המשפחה שיתכנו שינויים נוספים במרשם ונתתי שתי אפשרויות לעדשות, במיטה ולדמיין את החלום הזה,
עדשה אחת טובה יותר אך יקרה בהרבה .לא הייתה בכלל התלבטות -הם לחיות אותו ,ואז הוא מעורר בי את
רצו את הטוב ביותר שיש בשביל אימא שלהם .נזכרתי בצער במקרים אחרים
שאנשים חסכו על בן משפחתם במחשבה שכבר אין טעם להשקיע ...כבר הדחף ואת התשוקה".
למחרת בבוקר טלפון ממוטי" :המשקפיים מוכנים?" ,הסברתי שהעדשות
בתהליך ייצור במפעל וזה לוקח כמה ימים .מוטי לא הרפה ,התקשר כל יום,
לחץ וכעס ,אבל קצרה ידי מלהושיע ,הבטחתי שוב ושוב שברגע והמשקפיים
יהיו מוכנים אבוא למסרם.
וכך היה :כעבור שבוע ,מיד כשקיבלתי את המשקפיים שמתי פעמיי למושב
בדרום .האם קיבלה את פניי במיטה ,בקושי התיישבה להרכיב את המשקפיים.
מיד כשהרכיבה דחקו בה כל בני משפחתה" :את רואה? את רואה?" האם
הנהנה בראשה וחזרה לשכב.
כעבור שבוע התקשרתי לשאול לשלום האם .מוטי נשמע קצת פחות אופטימי
אבל אמר שהמשקפיים בסדר .לאחר כעשרה ימים מוטי התקשר" :אימא
נפטרה למחרת היום שהתקשרת ,אתמול קמנו מ 'השבעה' .בגלל זה לחצתי
כל כך" ,אמר בקול חנוק" ,רצינו שלפחות היא תספיק לראות אותנו בימיה
האחרונים .תודה לך".
9
מאת :טל טפר אופטומטריסטית ישראל לשיט עיוורים .בנוסף לו ,יש
גם מאמן רואה בנבחרת .בסוף מחנה
"טל מה שלומך? למה את לא פה?" הטלפון צלצל ביום חורפי באמצע ארוחת האימונים האחרון הוא הציע למאמן
הערב" .אנחנו מכירים?" שאלתי" ,מה את לא מכירה אותי? זה מוטי" הרואה לקיים ביניהם תחרות" .כבר 5
שנים לא החזקתי הגה ,שמתי לב איך
"אני לא מכירה שום מוטי" עניתי ושקלתי לנתק את הטלפון .מי זה החוצפן אני חי את זה" ,הוא אומר ופניו קורנות
הזה? חשבתי. מאושר" ,אני חי את זה כי הייתי שם,
יש לי ניסיון של הרבה שנים" .אגב-
"אני צריך בדיקת ראייה לאמא שלי". בתחרות ביניהם ,ישראלי ניצח .נראה
"איפה היא נמצאת?" שהאופי התחרותי בספורט ,נמצא
בהוויה שלו ומשפיע בכל רגע בחייו.
"במושב אחרי אשקלון".
"מצטערת ,אני לא מגיעה עד לשם". "בכיתה י"ב ,לא סיימתי את ה2600 -
"תגידי כמה ,אני מוכן לשלם כל מחיר". מ' של בחינת הבגרות" ,הוא אומר,
התלבטתי מעט ונקבתי בסכום שנראה לי סביר. "כעת סיימתי חצי מרתון שלישי
"אין בעיה" ,מוטי הסכים מיד" ,היכנסי עכשיו לאוטו ובואי". בחודש .דברים שהיו רחוקים ממני
השעה 7בערב ,חושך ,גשם ,לפחות שעה נסיעה לכל כיוון ,לא בא בחשבון.
מוטי לא הרפה" :מה הבעיה? בואי מיד ,אני לא מבין למה את עוד לא באוטו". אז ,שנות אור".
"אם זה כל כך דחוף אני מוכנה לפנות את מחר בבוקר" עניתי .הוא המשיך
ללחוץ אבל התעקשתי ולבסוף ,בלית ברירה ,הוא הסכים וקבענו לבוקר לא להפסיק לחלום
איפה נמצא אותך בעוד 5-10שנים ?
שלמחרת. "וואי" ,הוא משמיע קריאת התפעלות,
"קודם כל עם בית ספר די גדול
אני חוששת :גם מושב מרוחק ,גם הלחץ מצדו לבוא מיד ,גם מוכן לשלם כל להתפתחות אישית ,און ליין ,יהיה גם
מחיר וגם צורת דיבור משונה .אולי זאת מלכודת? בהתייעצות עם המשפחה אוף ליין .אלו דברים שיקרו בשנה
הקרובה .אני חושב שישמעו על זה
אבא שלי מתנדב להצטרף אלי.
יותר בחודשים הקרובים.
למחרת בבוקר הגענו למושב .מוטי קיבל את פנינו והתגלה כאדם מלא
אופטימיות ובעל חוש הומור מיוחד ,נרגעתי ואבא שלי נשאר להמתין לי באוטו. איזו מתנה תבקש ליום הולדת או
לחג ?
האם כבת 65חולה בסרטן .מסביבה שלוש בנות ועוד כמה בני משפחה
המטפלים בה במסירות .מוטי שלא יכול לראות את אמו במצב זה נשאר "לא להפסיק לחלום .היום אני יודע
בחוץ .כל בני המשפחה צפו בבדיקה בחרדת קודש .האם חלשה מאוד .בקושי להגיד ,שיש בי חלק של הילד שמעז
החזיקה מעמד בבדיקה ,ומידי פעם נזקקה להפסקה למנוחה ולשתיה .קשה לחלום וגם חלק של הבוגר שמעז
להאמין עד כמה פעולה פשוטה כמו הקראת מספרים מהלוח יכולה להיות
מפרכת לאנשים במצב שלה .בבדיקה התברר שבעין אחת היא לא רואה בכלל ללכת לממש את זה".
בגלל מחלת ילדות ובעין השניה יש עלייה גדולה מאוד במרשם .הזהרתי את "אני חי את החלום .אני יכול לשקוע
בני המשפחה שיתכנו שינויים נוספים במרשם ונתתי שתי אפשרויות לעדשות, במיטה ולדמיין את החלום הזה,
עדשה אחת טובה יותר אך יקרה בהרבה .לא הייתה בכלל התלבטות -הם לחיות אותו ,ואז הוא מעורר בי את
רצו את הטוב ביותר שיש בשביל אימא שלהם .נזכרתי בצער במקרים אחרים
שאנשים חסכו על בן משפחתם במחשבה שכבר אין טעם להשקיע ...כבר הדחף ואת התשוקה".
למחרת בבוקר טלפון ממוטי" :המשקפיים מוכנים?" ,הסברתי שהעדשות
בתהליך ייצור במפעל וזה לוקח כמה ימים .מוטי לא הרפה ,התקשר כל יום,
לחץ וכעס ,אבל קצרה ידי מלהושיע ,הבטחתי שוב ושוב שברגע והמשקפיים
יהיו מוכנים אבוא למסרם.
וכך היה :כעבור שבוע ,מיד כשקיבלתי את המשקפיים שמתי פעמיי למושב
בדרום .האם קיבלה את פניי במיטה ,בקושי התיישבה להרכיב את המשקפיים.
מיד כשהרכיבה דחקו בה כל בני משפחתה" :את רואה? את רואה?" האם
הנהנה בראשה וחזרה לשכב.
כעבור שבוע התקשרתי לשאול לשלום האם .מוטי נשמע קצת פחות אופטימי
אבל אמר שהמשקפיים בסדר .לאחר כעשרה ימים מוטי התקשר" :אימא
נפטרה למחרת היום שהתקשרת ,אתמול קמנו מ 'השבעה' .בגלל זה לחצתי
כל כך" ,אמר בקול חנוק" ,רצינו שלפחות היא תספיק לראות אותנו בימיה
האחרונים .תודה לך".
9
