Page 7 - medorledor30
P. 7
אין לי מילה לתאר את הזוועה .מחריד .הספידו אותה :ילדים, מבית אריה נפטרה מדום לב בשיעור ספורט ".התחלתי
משפחה ,מורים ואני .הדבר הכי קשה שעברתי בחיי .התחיל לקבל כל מיני שיחות טלפון מוזרות ומאחר שהראש שלי
גשם והמחשבה היחידה שעולה לי לראש היא "איך השארתי היה טרוד באירוע ,חברה טובה טרחה ולקחה ממני את הנייד
את הילדה שלי ככה בגשם" .חזרתי לבית עם המון אנשים, לטפל בעניין ,ואז אמרתי לעצמי שגם לביתי הבכורה עוד
אך האווירה הזויה :שבעה שבה ילדים מגיעים עם תחפושות
ומשלוחי המנות שהיו אמורים לחלוק ביניהם .סרט אימה לא הודעתי.
התקשרתי לאבא שלה .היינו כבר גרושים ואמרתי לו שאני
והבעיה היחידה היא שאנחנו השחקנים הראשיים. צריכה שהוא יבוא ליישוב דחוף .הוא ענה שהתקשרו אליו
נגמרת השבעה ואני נשארת במציאות עם שתי בנות ,אב לומר שבר לא מרגישה טוב וכשהוא היה בדרך לבית אריה
שבור ,אנחנו גרושים .אני אומרת למה אני אקום בבוקר? אמרו לו שאני כאן והוא החל לנסוע חזרה לעבודה .דיברתי
מה נשאר לי? כל מה שבא לי זה להיכנס למיטה של בר, איתו טלפונית והוא הציע לנסוע ישר לבית החולים ולא
להתכסות בשמיכה שלה ,להריח את הריח שלה וזהו .וזו לאבד זמן .אני יודעת שלא עושים כזה דבר והרגשתי חסרת
היתה המציאות שלי כחודש .להתקלח ,לאכול משהו קטן אונים ורע מאוד עם עצמי ,אבל באותו רגע נאלצתי לומר
לו "בר מתה" וברור לי לא מודיעים לאב שהבת שלו מתה
ולחזור למיטה. כשהוא בנסיעה .הוא הגיע לבית הספר ויחד הודענו לתאומה
ואז התקשרה המחנכת ואומרת לי "את יודעת שהבת שלך
(התאומה של בר) אמורה להגיע לבית הספר והיא לא שהיא נפטרה .היא ברחה כמובן.
מגיעה?" אני עונה לה" :תשמעי ,זה ממש לא מעניין אותי". הודענו לילדים ומכל הלחץ של המערכת ,ילדים התקשרו
להורים כך שאת רואה כ 650 -איש ,הורים צובאים על
היא עונה לי "מצטערת אבל את חייבת לחזור לשפיות". השער מבחוץ בעוד הילדים וצוות בית הספר בתוך השער
לילדים היה קשה מאוד להיכנס לכיתה .החליפו כיתות ,צבעו ואפילו לאחותי לא נתנו לה להיכנס לבית הספר להצטרף
וסידרו אחרת .עשיתי חזרה ערב קודם בבית איך להיכנס
ולהתמודד עם המצב ואני מסתכלת ערב קודם על המצגת, אלי .נעלו את השערים בגלל הבלגן.
לבסוף הגיע שוטר שביקש לבצע חקירה ראשונית .השוטר
על ההשקעה הילדים. התנהג בצורה לא אנושית וגם כתבתי על העניין .בשלב
עליתי עם הילדים לשם ואמרתי להם "הכיתה הזו לא אשמה. כלשהו שחררו את הילדים להורים עם מכתבי הסבר שברגע
זה רק המבנה וזה יכל לקרות בכל מקום .אולי למזלה של זה מכנסים עובדים סוציאליים ופסיכולוגים בבית הספר.
בר זה קרה כשהיא היתה אתכם ולא לבד .אתם הייתם איתה מדובר פה בגילאים שונים ,א-ט ,כשבר ואחותה היו בכיתה
והיא היתה רוצה שתמשיכו לרקוד כמו שרקדתם בפורים
ט'.
ולזכור אותה". הילדים החלו לצאת הביתה ,אבל לא שחררו את הגופה
פה התחלתי להבין שאין לי הרבה ברירות אלא לבחור בחיים. ואני כמובן לידה בכיתה .כלומר מהשעה 10:55עד 15:00
לקח המון זמן להתאושש ולהיכנס למצב שבו אני נכנסת אני לצד בר על הרצפה .ניקיתי אותה וניסיתי לסדר אותה
לחדר ויוצאת ממנו בלי לחשוב עליה כל הזמן ,בלי לכבס קצת כי חשבתי שהאחיות שלה ירצו להיפרד ממנה .בשלב
את הכביסה שלה ,לקבל מכתבי הזמנה לתיכונים השונים, כלשהו הבינו שאני צריכה מישהו איתי והכניסו את אחותי
להפסיק לקנות לה את האוכל שהיא הכי אוהבת ,כשהזמנתי ועשו עלי משמרות :שוטר ,מורה ,אחות .כולנו ניסינו לתפקד
לצהריים וקראתי גם לה לבוא ,יש מסיבת סיום של ילדה
אחת ולא שתיים ,ביקורת לרופא שיניים ...דברים טיפשים, בסיטואציה הלא ברורה הזו.
מגיעה חברת קדישא .קטע קשה מאוד והתקשיתי לשחרר
קטנים וקשים. אותה .הפרידה היתה בכוח .בסוף חזרתי לבית עמוס באנשים
אני שואלת את עצמי איך אחיה עם ערימת אהבה שאין ובני משפחה ונזכרתי שלא הודעתי להוריי ובשל הנסיבות
לי מה לעשות איתה אבל קיימת? התחלתי עבודה במקום אחותי כבר טיפלה בעניין .אמא שלי לא הבינה את פשר
הטלפונים ומה בדיוק קרה .גיסי ואחותי נרתמו ועזרו לי.
עבודה קרוב לקבר של בר בראש העין. אבא שלי התמוטט ואמא שלי הרגישה לא טוב .אני אמרתי
סיגלתי לעצמי דרך חדשה שב 6:30 -בבוקר אני בקבר, שאני לא עושה לוויה בלעדיהם ולכן דחינו את הלוויה ליום
הולכת לעבוד ובסיום העבודה עולה לבקר .מדליקה בסוף
השבוע נרות ואני מבינה שהמציאות בה אני מתפקדת הזויה. המחרת .ערב פורים וכל האווירה בישוב היתה קשה".
זה לא טיול שנתי .הילדה לא תחזור .אני מבינה גם שהבית
בלתי נסבל מבחינת מבנה ,זיכרונות וקשיים והחלטתי לחפש לוויה
דרך לנסות לצוף למעלה ושאנחנו צריכות לעזוב את הבית.
זו היתה החלטה של השכל ולא של הלב .אני מבינה שאני "ביקשו לבטל את כל האירועים ואני אמרתי שזה לא הוגן
חייבת לנתק את הזיכרונות ולחיות ,אחרת יכולתי לעשות לבטל אותם כי בר תכננה ערב שמח ויפה לכל הילדים.
הילדים עשו ריקוד לזכרה" .אקונה מטטה" וזה היה
מקדש לבר ,כמו שעושים הורים שכולים רבים. סוריאליסטי .ילדים היו בבית הספר וכתבו כל הלילה דברים
החל השלב שבו הבנות ואני מחליטות לאן ללכת ,מה לוקחים עליה ,הכינו מצגת ,ישבה איתם פסיכולוגית והם עיבדו את
ומה לא .החלטתי לפרק את החדר של בר .חלק מהמזכרות
לקחו חברות שלה ,חלק חילקתי למשפחה ,חלק מסרתי. האירוע .כותרת המצגת" :בר לנצח נזכור אותך לעד".
הלוויה היתה קשה כי הילדים התעקשו להגיע ואישרו לכולם.
מגזין מדור לדור 7 מאות אנשים .לעשות לוויה עם ילדים זה דבר מזעזע ולקבור
ילד זה בלתי נתפס.
