Page 39 - medorledor91
P. 39
מגזין מדור לדור חושבת שיש אנשים שהספר יביא אותם לקתרזיס רגשי ויגרום להם
לחשוב על כל מיני שאלות .יש לי הרגשה שמי שהתחבר לספר לא
איה (היא) הוא ספרה השני של חני וייס,
שפורסם .קדם לו "כעוף החול" ,שיצא לאור יעזוב אותו עד שיסיים לקרוא".
ב."2017- מה היית רוצה שאנשים ילמדו מהספר שלך?
מתי התחלת לכתוב? "יותר מכל דבר אחר הייתי רוצה שאנשים ימצאו את עצמם בתוך
הספר ,שייקחו את הספר אליהם ,אל הסודות שלהם ,אל מה שהם
"אני כותבת ומלחינה מגיל הנעורים. לא משתפים אף אחד .הייתי מאוד רוצה שהקוראים שלי ימצאו
השירים שלי ,הם שיח ביני לביני ,מעין בספר דברים שיגרמו להם לחשוב .בסופו של יום החשיבה היא
תכתובת ביני לבין עצמי ,כותבת את הכא־
בים ,את האושר ,את החלומות .בשנת 2013עברתי תאונת דרכים. אבן הדרך הראשונה לקראת הפתרון".
קיבלתי מכה מאוד חזקה בראש ,בגב ואיבדתי את הזיכרון
לכמה שעות .זאת הייתה חוויה מטלטלת מאוד .אחרי התאונה את חושבת שהעובדה שאת עובדת כמטפלת
השתנה הגוף שלי .אני אדם מאוד תזזיתי במהות .המון אנרגיות. זוגית השפיעה על הדרך שבה כתבת את מערכות
אחריהתאונההנפשנשארהתזזיתית,הגוףקצתפחות.הוא נכנס
היחסים בספר?
למצב של טראומה ,כמו הלם קרב".
"זו שאלה מעניינת שלא נתתי עליה את הדעת בזמן הכתיבה .אם
מה אמרו הרופאים? אני חושבת על זה נדמה לי שהעובדה שאני מטפלת זוגית גרמה
לי יותר להעמיק במערכת היחסים של הגיבורה ,אבל בניגוד למה
"בשנת 2013הפיברומיאלגיה עוד לא הייתה ממש בתודעת שמצופה ממטפלת זוגית ,אני לא מציגה פתרונות לדילמות של
הרופאים התלוננתי על כאבים רציפים שהלכו והחמירו ועל ירידה הגיבורים .אני מציגה את עולם התוכן שלהם ,את החששות שלהם,
קוגניטיבית -לא הכרתי את עצמי .רוב הרופאים פשוט ביטלו אותי את המורכבות של הנפש שלהם ומציגה אותה על השולחן .אין
ולעיתים בצורה מאוד פוגעת ,עד שאחד מהם אמר לי שמה שיש לי שחור ולבן ,יש כל כך הרבה גוונים של אפור בדרך שבה אנחנו מת־
נקרא פיברומיאלגיה .החוויה היא לאבד את עצמך לכאב וחולשה, בוננים על העולם .יש קשת של רגשות וצרכים וחוויות וכל עוד אתה
ואף אחד לא רואה או מבין בעיקר בגלל שזאת מחלה שקופה". לא מזיק למישהו אחר או לעצמך הכול בסדר".
מה המשמעות של חיים בצל הפיברומיאלגיה? למרות כל מה שנאמר בשורות האחרונות לחני חשוב מאוד
להדגיש כי "איה (היא)" הוא לא ספר על אהבה ,אלא ספר על
"זה אומר להסתגל לקצב חיים אחר .הייתי אדם עצמאי שעושה יחסים ,על אנושיות" .זה לא רומן רומנטי ,זה יותר עמוק מהקשר
הכול לבד .גם היום אני יכולה לעשות הכול לבד ,אבל אם הייתי לפני של האהבה" ,היא אומרת ובאופן כמעט מתבקש נולדת השאלה
המחלה ב 100-קמ"ש היום אני ב 50-קמ"ש .אהבתי להסתובב
הבאה שלי ,שהיא הכי רחוקה מאהבה רומנטית.
במחנה יהודה ,לעשות קניות ,והיום זה יותר קשה".
איה מקימה הוסטל לנערות ונערים בסיכון .למה
מאיפה את מקבלת רעיונות לכתיבה? מהחיים בחרת בנושא כל כך מורכב?
שלך? יש משהו בדמויות שמזכיר אותך?
"בחרתי בזה כי זה עוד חלום שלי .בירושלים יש הרבה מאוד ילדי
"אני לא יכולה להגיד שיש משהו בכתיבה שהוא אוטוביוגרפי ,אבל רחוב .יצא לי לא מעט לדבר עם נערות שגרות ברחוב .יום אחד
בהחלט יש ממני בכתיבה .אפשר להגיד שהכתיבה היא סוג של פגשתי נערה במרכז ירושלים שנראתה קצת רדופה .התלבטתי
שיחות שלי עם עצמי .הכתיבה שלי עושה לי מאוד טוב ,ואני מקווה אם לגשת אליה .היא הסתכלה עליי ואני עליה .חייכתי אליה ,אבל היא
לא חייכה .ניגשתי אליה והתחלנו לדבר .היא סיפרה שהיא גרה ברחוב
מאוד שהיא תעשה טוב גם לכל מי שיקרא את הספרים שלי". כמה חודשים .סיפרה שהיא עברה לילה לא פשוט .ישבנו במשך
שעתיים ודיברנו על החיים שלה .הסיפורים שלה ושל מקרים
התחלת לכתוב ספר נוסף? נוספים ששמעתי עליהם נגעו בי וגרמו לי לרצות להקים בית עבורן.
"כן .על מסע של אישה בין שפיות לשיגעון ,בין מציאות לדמיון". אני ממש מקווה שיום אחד אצליח להגשים את החלום הזה".
39 גיליון 91
