Page 7 - medorledor72
P. 7
מגזין מדור לדור גיליון 72
את נאוה הכרתי לפני חצי שנה בערך .היא
הציגה את עצמה כעסקית עצמאית -
מדריכה להכנה ללידה ,דולה ויועצת
שינה לתינוקות .אך מול עיני ראיתי
אישה עם חיוך אמיתי שתפס לי את כל
הלב והנשמה.
בענו .1/1
"את המוות פגשתי כמה וכמה פעמים בימי חיי" כךק
התחילה את סיפור חייה המרתק.
"פעם ראשונה כשהייתי בערך בת עשר .ישבתי בחלון ביתי במרכז
בני ברק ,מביטה בכביש סואן למטה .במעבר החציה חצתה את
הכביש ילדה קטנה בערך בת חמש וכמו בסרט אימה ,הגיחה
במהירות שיא משאית ,לא עצרה לשנייה ודרסה את הילדה
הקטנה למוות מול עיני המבועתות .
בבית אמרו לי להירגע .להיות חזקה .לקבל באהבה שזהו רצון ה'.
להפסיק לבכות כל כך .הסבירו לי שבכי וצער נורא שכזה הוא
חוסר אמונה שה' עושה הכל לטובה ועלי לחדול כבר מהבכי
וללמוד לקבל את הכל באהבה.
לא רציתי להיות חסרת אמונה חס וחלילה .הקב"ה היה המגן
והמבצר שלי!! הייתי מבולבלת נורא.
באותו הרגע נולדה אמונה מגבילה נוראית בחיי .אמונה שאמרה
שלהרגיש צער וכאב ובעיקר לתת להם ביטוי ,מעיד על חוסר
אמונה בה'.
למדתי מאז להדחיק בכוח רגשות .לא לתת להם ביטוי והתחלתי
לצבור קליפות על קליפות של רגשות מודחקים .קליפות שסבבו
סביבי בנשמה וגם בגוף .נהפכתי לבצל שלם של הדחקה .הלכתי
ושמנתי.
נולדתי לפני 43שנים .ילדה שביעית מתוך שמונה ילדים בלי עין
הרע .תינוקת וילדה מלאת חיים ,שמחה וצוחקת ובעיקר סקרנית
פתוחה ושובבה .את כל רגשותי תליתי על השרוול שלי .מוצגים
לראווה .אהבתי עצמאות וחופש .טיפסתי על עצים ,קפצתי על
גדרות ובכל מעשה קונדס בשכונה היה לי יד ורגל .אם כבר
מדברים על רגליים ,הייתי גם מאבדת נעליים סדרתית ,כל
שבועיים אמי קנתה לי זוג חדש.
לא היה גבול לתעוזה ולסקרנות שלי .כשהייתי רק בת שלוש ,לקחתי
את אחי הקטן ויצאתי אתו מהבית לטיול .טיול בו מצאה אותנו אחת
השכנות שלנו .שני ילדים קטנטנים ,עייפים רצוצים וצמאים,
מתהלכים לצד הכביש הסואן בפאתי בני ברק.
7
