Page 55 - medorledor66

‫מגזין מדור לדור‬ ‫מבעד לדלת הברזל שנסגרה עליי שנתיים קודם לכן בכיוון‬
‫ההפוך‪ .‬החופש שהקביל את פניי באותו ערב פברואר גלילי‬
‫אנשים התגייסו לעזור‪ ,‬אבל זה‬ ‫היה יקר מפז ושאפתי ממנו מלוא החזה‪ .‬זה היה החופש ממנו‬
‫לא הספיק‪ .‬זה היה בור ללא‬ ‫נפרדתי כשנכנסתי לכלא‪ :‬השליטה על מרחב המחיה ועל‬
‫תחתית ואילו אני הייתי עיוור‬ ‫סדר היום; על רצף הקואורדינטות של הקיום‪ ,‬להבדיל מכל‬
‫מה שחשוב‪ .‬והוא היה שם כעת בדיוק כמו קודם; בעצם‪ ,‬כמו‬
‫ונואש"‪.‬‬ ‫תמיד‪ .‬החבילה שהחזקתי ביד והייתה הדבר היחיד מבין‬
‫הפקלאות שצברתי במהלך המאסר שאיש לא ביקש ממני‬
‫הייתה הקלה‬ ‫להשאיר לו‪ ,‬טמנה בחובה חופש אחר לגמרי‪ :‬זה שאין לו‬
‫שנכנסת לכלא?‬
‫קואורדינטה; שקיים באמת"‪.‬‬
‫"בוודאי‪ .‬מאחורי הסורגים היה‬
‫לי שקט מהגיהינום שבחוץ‪.‬‬ ‫איך זה השפיע עליך?‬
‫שם התחוור לי איזו דרך אני‬
‫חייב לעבור‪ .‬אם בחוץ ניסיתי‬ ‫"בחצי השנה האחרונה לפני שהכל התמוטט הייתי הולך‬
‫כל יום לעשות ג'אגלינג בשביל‬ ‫לישון באחת בלילה ומתעורר בשלוש‪ .‬משלוש עד שבע בבוקר‬
‫לכל היותר להצליח לשים טלאי על מצב מעוות מיסודו‪ ,‬ובסופו‬ ‫הייתי מזיע במיטה ואז קם ליום עבודה שרובו הוקדש‬
‫של דבר כל הכדורים נפלו לי‪ ,‬בכלא יכולתי להניח את‬ ‫לתמרונים כספיים וכיבוי שריפות בשביל להרוויח זמן ולא‬
‫הכדורים בצד ופשוט לבנות את חיי מאפס‪ .‬אני מעדיף לקרוא‬ ‫ליפול‪ .‬זה היה גיהינום‪ .‬כלפי חוץ הייתי צריך לשמור על ארשת‬
‫פנים מקצועית‪ ,‬לערוך חוזים ולייצג בבית משפט‪ ,‬ואילו בפנים‬
‫לזה לחזור לעצמי"‪.‬‬ ‫הייתי באמוק וכל הזמן במרדף‪ .‬העמדת הפנים הזו‪ ,‬השקר‬
‫העצמי ותקוות השווא שהנה הנה אהפוך את הקערה על פיה‬
‫איך היה היום הראשון בכלא?‬
‫בזמן שהבור רק הולך ומעמיק‪ ,‬הם סיוט שנחרת בנשמתי"‪.‬‬
‫"הלם‪ .‬ביום הראשון שנכנסתי לכלא ירדתי למגורים הזמניים‪,‬‬
‫ואז הכרוז קרא לארוחת ערב‪ .‬כשעמדתי בתור עם עוד ‪300‬‬ ‫דרבקין שילם מחיר כבד על מעשיו‪" .‬איבדתי את כל מה שהיה‬
‫גברים במדים כתומים‪ ,‬והבנתי שזו השגרה שלי לפחות‬ ‫לי חומרית וחברתית"‪ ,‬הוא מספר בגילוי לב‪" .‬כשלא יכולתי‬
‫לשנתיים הבאות‪ ,‬הרגשתי בעצמות את מה שעד אז היה‬ ‫יותר לעמוד בזה‪ ,‬ניסיתי הכל‪ ,‬כולל ניסיון להשיג כסף בחו"ל‪.‬‬
‫בגדר ציפייה ערטילאית‪ .‬לעולם לא אשכח את הדקות הללו‪.‬‬ ‫הייתי מוכן למכור את עצמי לעבדות בשביל להימנע מאותה‬
‫למרות שהייתי בבית סוהר שיקומי וזה לא הכלא הכי קשה‬ ‫פגיעה נוראה באחרים‪ ,‬וברגעי השפל אפילו שקלתי לפגוע‬
‫שיש‪ ,‬עדיין היה הלם‪ .‬אבל זה גם הרגע בו החלה יתרת חיי‪.‬‬ ‫בעצמי‪ .‬למזלי העצום‪ ,‬הדמויות של בתי היחידה והוריי‪ ,‬שאיבדו‬
‫מאותו רגע התחלתי ללכת הלאה‪ .‬מהימים הראשונים‬ ‫הכל בניסיון לעזור לי‪ ,‬עמדו לנגד עיניי והכריעו את הכף לעבר‬
‫התחלתי לחשוב על הסוף ועל מה שאחריו‪ .‬על כך שלמרות‬ ‫השביל הארוך אך האמיתי של תיקון‪ ,‬ללא שום סוג של בריחה‪,‬‬
‫והסגרתי את עצמי למשטרה‪ .‬נשפטתי לשלוש שנים בכלא‬
‫הכל‪ ,‬ישנו עבורי אופק‪ .‬הבנתי שאני חייב לעבור את זה"‪.‬‬ ‫חרמון ואחרי ניקוי של שליש השתחררתי אחרי קצת יותר‬

‫היו רגעי שבירה?‬ ‫משנתיים"‪.‬‬

‫"לא‪ .‬מהרגע הראשון ידעתי שזו תחנת ביניים‪ ,‬שאני חייב‬ ‫איך נהגו בך בכלא?‬
‫לצאת משם חזק יותר ושהאתגר האמיתי יחל ביום שאחרי"‪.‬‬
‫"נהגו בי בסדר גמור‪ ,‬אבל לא זה מה שחשוב‪ .‬הרבה יותר‬
‫איך העברת את הימים?‬ ‫חשוב כיצד אתה נוהג כלפי עצמך במקום הזה‪ .‬התקופה שלי‬
‫במאסר היא פרק חיים בפני עצמו‪ .‬שם נולדתי מחדש‪ .‬היום‬
‫"בהתחלה עבדתי במפעל אלומיניום והרכבתי קפיצים‪.‬‬ ‫אני יכול להגיד שזו הייתה התקופה הכי חשובה בחיי‪ .‬זו הייתה‬
‫שמונה שעות כל יום‪ .‬אחרי כמה חודשים העבירו אותי להיות‬ ‫תקופה של חשבון נפש‪ ,‬גדילה מחדש מהאפס המוחלט‪,‬‬
‫עוזר הוראה במרכז החינוך של הכלא‪ ,‬שם עזרתי לאנשים‬ ‫מהמקום שאין יותר נמוך ממנו‪ .‬כשנפלתי‪ ,‬הכל התנפץ‪ .‬לא‬
‫מבוגרים ללמוד לקרוא ולכתוב‪ ,‬ולחלקם אף להשלים בגרות‪.‬‬ ‫הייתה לי חגורת ביטחון‪ .‬איבדתי את כל מה שהיה לי וגם‬
‫עשיתי זאת מדי יום במשך יותר משנה וחצי‪ .‬הייתי מורה‬ ‫ההורים שלי העמידו לרשותי את כל רכושם בניסיון לעזור לי‬
‫וספרן‪ .‬אי אפשר לומר שנהניתי‪ ,‬אבל הרגשתי שעשיתי‬ ‫ואף מכרו לשם כך את דירתם‪ .‬אבא שלי מהנדס חשמל ואמא‬
‫שלי מורה לפסנתר‪ .‬אנשים מהמעמד הבינוני שחיו חיים‬
‫משהו משמעותי‪ ,‬והיה לי זמן לכתוב"‪.‬‬ ‫נורמטיביים והגונים‪ .‬הם נתנו לי את כל מה שהיה להם‪ ,‬ועוד‬

‫בתקופה הזו התחלת לכתוב?‬ ‫גיליון ‪66‬‬

‫"אני עוסק בספרות ובשירה הרבה שנים‪ .‬כתבתי למגירה‬
‫בעיקר ותרגמתי לעצמי‪ .‬בשלב מסוים פרסמו בעיתון 'הארץ'‬
‫שירים שתרגמתי מרוסית לעברית ושירים שכתבתי פורסמו‬

‫‪55‬‬