Page 56 - medorledor59
P. 56
השפה העברית ולכן נאלצתי בתקופת המגורים איתה ובכלל לחפש אחרי הזהות שלנו
בכל הארבע השנים שהייתי שם לדבר פרסית .אמנם המבטא
הפרסי שלי הוא מצוין אבל בתחילה התקשיתי מאוד לדבר. פעם אחת .אגב ,בעקבות המהפכה האיסלמית שונו שמות
כחלק מהרצון שלי להיות שייכת בישראל ,התכחשתי לא רק רחובות רבים באירן וקיבלו צביון מוסלמי.
לתרבות אלא הפסקתי לדבר פרסית לחלוטין .שם ,השתפרתי
ארה"ב – החזרה לשורשים
מאוד בדיבור.
"החזרה וההשלמה עם התרבות ממנה באתי קרתה דווקא
"יחד עם ההשלמה והחזרה לתרבות והאהבה לדברים באמריקה .אחרי שנים של ניתוק מהתרבות ,המוסיקה,
הטובים ,אני מוכרחה לומר שחשתי רתיעה גדולה מהשמרנות המאכלים והמנטליות ,בגיל 35בערך נסעתי ללוס אנג'לס
של הפרסים ,שמרנות שמקשה עלייך להיות כל מי שאת רוצה במטרה לחוות מגורים בחו"ל .עזבתי הכול כדי להתחיל משהו
להיות ולקיים דיאלוג פתוח ,אינטימי וחופשי .הפרסים מאוד חדש ומכיוון שהייתה לי את המיומנות הזאת כבר בגיל ,5זה
דואגים תמיד מה יגידו עליהם ,ויש תחושה שתמיד אומרים
היה קל לי יחסית.
עליך משהו באמת.
"בלוס אנג'לס יש קהילה ענקית של פרסים שעזבו את אירן
"אפשר לומר שכמו פרא ,גיבור הספר שלי ,עזבתי את מולדתי בעקבות המהפכה וביניהם רוב האומנים הגדולים של אירן.
על מנת למצוא את זהותי ואכן עשיתי זאת בנסיעה הזאת. רוב הפרסים שנמלטו מידי זרועות המהפכה האסלאמית
תקעו שורשים בארה"ב .רוב המשפחה של הוריי הגיעו לארץ
סיגל ז'ולייט שיליאן-פדלון מסכמת" :אני חושבת שכדי להבין מטעמי ציונות אבל אח של אמא שלי ואחות של אבא שלי
לעומק את הספר ,הקורא של "שיגע" צריך להיות קורא
אקטיבי .אני מעדיפה שכל קורא ייקח את מה שהוא מרגיש או נסעו לארה"ב.
חושב לנכון .יש בשיגע מסרים רבים שקשורים למפגש האדם
עם תרבות ,אמנות ואקדמיה ,מקום הכסף בחיי האדם, "אני זוכרת את הפעם הראשונה שטעמתי את הגלידה
תחושת הניכור בחברה המודרנית שעוסקת לעיתים בתפל הפרסית בלוס אנג'לס .הביס החזיר אותי באחת אחורה ,אל
ולא בעיקר ,חיפוש אחר זהות אישית ,תחושת שייכות, ילדותי באירן .יש בלוס אנג'לס רשתות חנויות עם כל המאכלים
העבדות החדשה וניצול העובדים בחברה הקפיטליסטית, הפרסים :שלל מתוקים מקמח אורז וקמח חומוס ,פיסטוקים,
זעפרן .אגב ,הגלידה הפרסית היא הגלידה הכי טעימה בעולם,
איבוד האותנטיות והצורך לעטות מסכות בחברה ,ועוד". יש בה המון פיסטוקים ונוגט .אני בכלל מתפלאת איך כל
המאכלים והקינוחים הנפלאים האלה לא הגיעו לארץ.
"בלוס אנג'לס הופתעתי לגלות איך הפרסים שומרים על
התרבות והמסורת שלהם :בני העדה הפרסית מתחתנים
לרוב או פעמים רבות זה עם זה ושומרים בקנאות על השפה
והתרבות .הילדים לומדים באופן פרטי קרוא וכתוב בפרסית.
"הפרסים נוהגים לארגן מסיבות של שפע ועושר שלא רואים
כאן בארץ .בני העדה שומרים על מנהגים שנהוגים בחתונות
ובמסיבות אירוסין ובמסיבות ביתיות מקפידים להזמין נגנים
וזמרים פרסים ולרקוד לצלילי מוסיקה פרסית.
"תקופה מסוימת גרתי עם דודה שלי (אחות של אבא) .דודה
שלי ,אישה מבוגרת היום ,נאלצה לחיות חיים של אישה
צייתנית אך היא ניחנה בהמון אופי .היא התחתנה בגיל 10עם
איש מבוגר ממנה בעשרים שנה וזמן קצר אחר כך הפכה
לאמא .היא מספרת שהיא אמנם הייתה אמא בגיל צעיר מאוד
אבל כל מה שרצתה היה לצאת החוצה ולשחק עם ילדים.
"דודה שלי אינה דוברת את השפה האנגלית וגם לא את
56
