Page 55 - medorledor59
P. 55
צילום :סטודיו טל בדרקמגזין מדור לדור "הסמכות הלבנה" ,זו סמכות שאין לערער עליה .אנשים,
בעיקר לא משכילים כמו הוריי ,שעלו ממדינות דיקטטוריות
"אחד הזיכרונות הברורים והמאוחרים שלי הוא מרחוב ומחברות שערך הכבוד הוא מאוד חשוב ומודגש ,נעים
"פאס" ,הרחוב בו גרנו .ישבתי באחד משעות היום על בחייהם לעיתים באיזור שבין צייתנות לשתלטנות .נקודת
המדרכה מחוץ לבית שלנו שהיה בלב טהרן ומרחוק ראיתי השקה נוספת בין הפרסים לבין האתיופים ,היא ההתנהלות
צעדה גדולה של אנשים ששרו בלהט והתקרבו לכיווני .זה השקטה והצייתנית מול כל מה שהוא ממסד ,או מייצג אותו.
נראה לי אז כמו פסטיבל ססגוני שמילא אותי בסקרנות מתי שמעת לאחרונה פרסי שמתלונן על קיפוח? העם הפרסי
ושמחה – אבל אמא יצאה החוצה וחטפה אותי בהיסטריה אל הוא עם עדין ,אחרת המהפכה שהרסה את החיים לרבים
תוך הבית .מאוחר יותר הבנתי שמדובר היה בצעדה של
מהם לא הייתה מחזיקה 40שנה"
משמרות המהפכה האיסלמית.
"אילו יכולתי לחזור לאירן ,הייתי מאוד סקרנית לראות את האם אני הרגשתי קיפוח?
הבית שלנו .הוריי לא הספיקו למכור את הבית ואת האדמות
שהיו לנו באירן ולא ברור מה עלה בגורל הרכוש .אולי זה בידי "מרגע שהתנתקתי לגמרי מהתרבות הפרסית שלי ,מכל
סממן קטן וגדול – כבר לא הרגשתי קיפוח .מבחינת
המשטר ואולי השתלטו עליהם תושבים מוסלמים. ההשתלבות בחברה הגעתי למקומות שרציתי להגיע ,רכשתי
"אילו יכולתי לחזור לבית שברחוב פאס ,הייתי מחפשת השכלה גבוהה ,למדתי תואר שני פילוסופיה באוניברסיטת
תמונות שלי מילדות .זה אחד הדברים שהוריי הביאו מעט. תל אביב ,במעוז התרבות האשכנזית ,סיימתי בהצטיינות ואף
כשעזבנו הכול ובאנו לארץ ,הוריי עוד האמינו שנחזור לאירן הייתי מתרגלת בחוג לפילוסופיה .בד בבד ,התרחקתי
מהשורשים שלי ואפשר לומר שאט אט שכחתי אותם.
ולכן היינו כמה שנים במעמד של תיירים בישראל. ההתבגרות והפחד שהנה ההורים שלך מבוגרים ועוד רגע
"אני סקרנית לראות איך נראית השכונה ,איפה הייתה חנות אולי לא יהיו כאן יותר כדי לספר ,מנערת אותך וגורמת לך
המכולת שאהבתי ללכת עם אימא ,איך נראה בית חולים
לפחד שאולי תשכחי מאיפה באת.
"כורש" בו נולדתי והחמאם בו הייתי עם אמא לפחות
55 "אני יכולה לומר היום ,שלימודי ההשכלה הגבוהה בישראל
מתעלמים מתרבות שלמה של המזרח ,שכאילו לא קיימת
בעיניה כלל .אפשר וצריך ללמד הומרוס וצ'כוב ,אבל צריך
להכיר לסטודנטים גם את יצירת המופת "שאה נאמה" של
פירדוסי ואת המשורר הפרסי הידוע והנערץ ,רומי .הטקסטים
האלה מחייבים קריאה אחרת ,גישה שונה ולכן הם יכולים
להזריק לשיח התרבותי שלנו משב רוח מרענן ועניין רב .אני
מניחה שזה עניין של זמן וגם זה יקרה".
זיכרונות מאירן
"העלייה לארץ והרצון להשתלב כאן אילצו אותי לשכוח את
עברי ,את תרבותי .לצערי בגלל שהייתי רק בת 5כשעלינו
ארצה ,יש לי חורים שחורים בזיכרון אבל יחסית לגיל שהייתי,
אני זוכרת די הרבה.
"אני זוכרת את הציפורים בעליית הגג ,את החיפושית הלבנה
של אבא עליה הייתי מטפסת ,את האחות שהייתה באה
הביתה לחבר לי את הכתף שהייתה יוצאת לי לעתים קרובות
ממקומה .אני זוכרת את העונש שקיבלתי על פטפוט בגן:
פלפל חריף .אני זוכרת את הנפילה מהמדרגות בבית הגדול
שלנו ,את העובדה שרציתי מאוד כמו הנשים המבוגרות לשים
עליי צ'אדור פירחוני ואת ריח עצי האגוז שליד נהר הקראג' הגדול.
גיליון 59
