Page 54 - medorledor59
P. 54
וקשות .יחד עם זאת ,הייתי ילדה עקשנית עם לא מעט בטחון לחפש אחרי הזהות שלנו
עצמי פנימי שהבאתי איתי מאירן ואולי גם מהעובדה שהייתי
בת זקונים אהובה ,ובכיתה ב' ,בניגוד לרצון הוריי ומתוך רצון ז'ולייט .כשהייתי בת ,5ערב המהפכה האסלאמית באירן,
עז להיות שייכת ,החלפתי את שמי וקראתי לעצמי סיגל .היום נפילתו של השאה ועלייתו של חומייני ,עזבנו הכול ובאנו
בדיעבד אני חושבת על זה שבסיגל יש את המילה הסתגלות, לישראל .אני זוכרת את היום שאבא שלי בא הביתה ואמר
וזה הדבר שנזקקתי לו יותר מכל באותה תקופה .עם מחיקת בבהלה לאימי" :מדלן ,ארזי הכול ,אנחנו עוזבים" .עלינו על
שמי ,מחקתי את הזהות הפרסית שלי בעיני החברה ,ויותר הטיסה הישירה האחרונה שהיתה מאירן לישראל .אחר כך
מזה – מחקתי בעיני עצמי את זהותי הפרסית .מכאן והלאה
התרחקתי כמה שיותר מהתרבות הפרסית על כל גווניה. בוטלו הטיסות הללו.
כשהגעתי לגיל 18שיניתי את שמי בתעודת הזהות והשם
ז'ולייט כבר לא צויין שם ואני מוכרחה לומר שזה עשה לי "כמו יהודים רבים שעזבו מדינות מוסלמיות ,עזבנו רכוש רב.
צביטה בלב וכמה שנים מאוחר יותר ,הוספתי שוב את השם. לאבי היה מפעל צורפות מצליח והיה לנו בית גדול ומרווח.
נחשבנו עשירים והוריי עזרו רבות לבני משפחה וחברים
"בספרי "שיגע" היה חשוב לי לתת ביטוי לשם המקורי שלי באותה תקופה .היינו בין הראשונים שהייתה לנו טלוויזיה
ז'ולייט ,בעיקר מתוך התחושה שאם לא אעשה זאת ,השם צבעונית ומכונת כביסה .מלבד בית ,עסק ,מכונית ,כסף
שנתנה לי אימי ייכחד לעולם .עניין השם מתקשר לפרא, ואדמות שקנו הוריי לכל הילדים ,עזבנו שם גם את קבר אחי.
גיבור הספר ב"שיגע" ,שיוצא במסע אחר חיפוש זהותו ובמסע אני נולדתי בעקבות אחי הבכור ,שמת באירן בתאונת דרכים
זה מתנתק ממקום הולדתו ומחליף בשלב מסוים את שמו. כשהיה בן .13
קטע מתוך הספר שקשור לעניין שמו" :מאז נמלט מאחוזת "העלייה לארץ הייתה משבר גדול ,בעיקר לאבי שהתקשה
מדין ,השם צרם לו בכל פעם שנהגה ,והוא הרהר מדוע הדבר להשתלב במנטאליות החדשה ,בחברה הישראלית שהיא
מסב לו חוסר נוחות רבה כזאת .הוא תהה האם האדם באמת פתוחה מאוד מבחינה מינית ומבחינת מעמד האישה בחברה
יכול להעניק לעצמו שם או שמא ידה של החברה תמיד
בדבר ...הוא לא הצליח להימלט מהתחושה שהחלפת שמו ובתוך המשפחה.
הייתה אקט אלים כמו רצח ממש .שם האדם הוא בתולי
וכחוש בראשית ימיו ,ועם השנים דבקים בו זיכרונות ,קולות, "אני התאהבתי בישראל ,התאהבתי בשפה העברית וביכולת
תחושות ,חוויות – עד שהוא נעשה שמן וכבד ומתערבב בדם לקרוא ולכתוב ,יחד עם זאת ,ישראל לא קיבלה אותי יפה .אחיי
מושאו .האם בכל פעם ששמו נהגה באהבה ,בכעס או ואחיותיי ,אולי בגלל העיניים הבהירות שלהם שהקנה להם
באדישות – רגשות אלה דבקו בו? האם זיכרה של השכנה מראה יותר אירופאי השתלבו היטב בחברה אבל אני הייתי
הזקנה שטבעה את שמו צרוב ב"פרא"? האם עיניו הכחולות ילדה דחויה :תלמידים לעגו ,הציקו ואף רצו להרביץ לי .באותם
של ביל צבעו את שמו בכחול ,או נימת הזלזול של חסר הבית ימים ,בשנות השמונים של ישראל ,הסטריאוטיפים על
בקפיטליה עדיין מהדהדת בו? האם חום אהבתה של לינה הפרסים בארץ חגגו וצחקו המון ברחוב ובתקשורת על
מתכרבל בו בנעימות ,והאם -הרהר פרא בעצב -האם הפעם "הפרסי הקמצן" ועל המבטא הפרסי .התביישתי מאוד
האחרונה שאבא קרא לו "פרא" נספגה בשמו ושוכנת כעת במוצאי .היה פער גדול בין חיי החברה שלי באירן לבין אלה
בתוך ובינות הפ"א ,הרי"ש והאלף?" שבישראל.
המנטליות הפרסית "באירן היו לנו שכנים מוסלמים ,אתי ועלי רושאנדה ,שגרו
צמוד אלינו והיו גם חברים מאוד טובים שלנו .אמא מספרת
"ההשתלבות בארץ הייתה קשה מאוד לפרסים .כל תפישת שבכל יום חמישי ,הייתה אתי רושאנדה ,שבעלה עבד במכירת
המשפחה ומקום הגבר ,האישה והילדים במשפחה שונה ירקות ,מניחה על הגדר שעמדה בין הבתים שלנו ארגז מלא
מאוד .מבחינה זו ,אני מרגישה קרבה למנטאליות האתיופית. בירקות .לאתי ועלי היו שתי בנות ,פאראסטו ופאריסה ,שהיו
החברה הפרסית ,כמו האתיופית ,היא חברה מאוד חברות מאוד טובות שלי .לפעמים היינו משחקות ומעמידות
פטריארכאלית .האב הוא דמות הסמכות שאין לערער עליה פנים שאנחנו עורכות חתונה והן תמיד התעקשו שאני אגלם
בתוך המשפחה .מחוץ למשפחה ,יש יראה ופחד מדמויות
סמכות בין אם זה רופא ,מורה ,נציגים של משרדי ממשלה, את הכלה "משום שאת בלונדינית" ,טענו.
אפילו פקידי בנק .בסיפור "חיזו בטטה" ,מדבר סמי ברדוגו על
משנה שם משנה מזל
"המעבר ממקום בו הייתי מקובלת ואהובה לחברה שהתנכרה
לי ,דחתה אותי וסלדה מכל מה שייצגתי – הייתה מהלומה
קשה .ולכן ,שנות ילדותיי הראשונות בישראל היו עצובות
54
