Page 31 - medorledor45

‫מגזין מדור לדור‬ ‫מפורטת על תעלול אכזרי בגיל ההתבגרות‪ ,‬מקרי רצח‪ ,‬מאבקי‬
‫שליטה על נדל"ן בעיירה גלילית מתפתחת‪ ,‬ואהבת נעורים‬
‫סם ש‪ .‬רקובר מספר כי הטריגר לכתיבת הרומן הנוכחי התחיל‬ ‫המתמשכת על כל החיים‪ .‬מה קורה לגיבורי הרומן? מי עשה‬
‫בשיחת בית קפה עם חברים שבהם העלו זיכרונות מבדחים‬
‫מימי בית הספר היסודי והתיכון‪" .‬בשיחה זו מישהו (אולי אפילו‬ ‫את התעלול האכזרי? מיהו הרוצח (הרוצחים)?‬
‫אני) אמר שלכול אחד יש זיכרונות לא נעימים שהוא היה שמח‬
‫אם אפשר היה למחוק אותם מהזיכרון‪ .‬כשהלכתי אחר כך‬ ‫גיבורי הסיפור עצמם מנסים לפענח את החידות האלו‪ ,‬גם‬
‫למשרד שלי חשבתי על שני דברים‪ :‬על תעלול אכזרי שילדים‬ ‫המשטרה נכנסת לכאן ומנסה לפצח אותן בעזרת חוקריה‬
‫בבית הספר היסודי עוללו לילד (שאני זוכר את שמו אך לא‬ ‫המיומנים והמחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ); ובמיוחד אתם‬
‫אומר) ושאני הייתי נוכח בו כצופה מהצד‪ .‬תהיתי אם הביזיון‬ ‫הקוראים ההופכים להיות הבלש האולטימטיבי תוך כדי הריצה‬
‫הזה שחווה אותו הילד נשכח או שהוא ממשיך להציק לו? אחר‬ ‫בטקסט‪ .‬עליכם לאמיתו של דבר נופלות חידות הרומן‪ .‬אין טעם‬
‫כך חשבתי שהרבה מחלות נפש היו מתחסלות אם אפשר היה‬ ‫לחכות לתשובת המחבר‪ ,‬משום שהוא עצמו אינו יודע יותר‬
‫למחוק מהזיכרון מאורעות נוראיים שאנשים עברו בחיים‬ ‫ממה שכתוב בטקסט‪ .‬הוא מסר את כל מה שהוא יודע – כל מה‬
‫שלהם (טראומות של מלחמה)‪ .‬חשבתי איך אפשר לסלק‬ ‫שכתוב ברומן שאתם קוראים אותו‪ .‬עליכם הקוראים למצוא‬
‫זיכרונות כאלה? זו שאלה שבתור חוקר ידעתי שהפתרון לה‬ ‫פתרון‪ .‬גם גיבורי הרומן וחוקרי המשטרה אינם יודעים יותר‬
‫הוא אפסי‪ ,‬אבל פתאום התחלתי לחשוב על סיטואציה בדיונית‬ ‫ממכם‪ .‬אתם לאמתו של דבר יודעים את הכול‪ .‬לאחר שתסיימו‬
‫של מחיקת זיכרונות‪ .‬רעיון זה התמזג עם ההתרשמות הארוכה‬ ‫את קריאתו של רומן המתח הזה‪ ,‬הכול יהיה פרוש לפניכם‪ .‬אין‬
‫שלי שכול הסרטים (במיוחד סדרות בטלוויזיה) וגם רומנים של‬ ‫כאן איזשהו בלש‪-‬על שבעמוד האחרון יאסוף את כל גיבורי‬
‫מתח ובלשים מסתיימים בצורה טיפשית המשאירה טעם תפל‪.‬‬ ‫הרומן ובמשפט האחרון יבשר להם‪" ,‬המשרת עשה את זה"‪,‬‬
‫או‪-‬קיי‪ ,‬וכך נולד הרומן הנוכחי‪ .‬היתר היה להמציא גיבורים‪,‬‬ ‫אתם תחליטו מהו הפתרון ואתם תצדיקו את ההחלטה שלכם‪ .‬‬

‫עלילה ולהתחיל להניע אותם על במת הדמיון"‪.‬‬ ‫"יונתן התכווץ לתוך עצמו‪ .‬כתפיו הורמו וצווארו שקע לתוך‬
‫חזהו‪ ,‬עיניו נעצמו ופיו נפתח בצווחה אילמת‪ ,‬מוחו ריק‬
‫"כתוצאה מההתרשמות הזו שמשאירה טעם תפל‪ ,‬החלטתי‬ ‫ממחשבות זולת זו המהדהדת באולם הכרתו האפל‪ :‬זה הסוף‪,‬‬
‫להשאיר את השאלה מי הרוצח(ים) פתוחה‪ .‬השארתי מספיק‬ ‫זה המוות‪ ,‬הסוף‪ ,‬המוות‪ .‬לפני שנהגתה המלה "שלוש" עמדה‬
‫רמזים שהקורא יוכל לנחש מי הם הרוצחים וגם מי עשה את‬ ‫הצרחה "אני אגלה‪ ,‬אני אגלה" לפרוץ מגרונו‪ .‬אולם הספירה‬
‫תעלול הנעורים הנוראי‪ .‬ברור שקוראים שונים עשויים להציע‬ ‫נפסקה והמלה "שלוש" לא נהגתה‪ .‬במקומה עלו מאחורי גבו‬
‫הצעות שונות‪ .‬גם המשטרה כאן לא כול כך מצליחה לשים את‬ ‫של יונתן קולות חרחור והשתנקות שהסתיימו במהירות‬
‫היד על הפושע(ים)! ועוד נקודה‪ ,‬בתור מדען‪ ,‬איש מחקר‪ ,‬אני‬ ‫ואחריהם השתררה דממת מוות‪ .‬יונתן‪ ,‬כולו רועד‪ ,‬לא העז‬
‫יודע תיאורטית וגם מתוך ניסיון של שנים שבמקרים רבים לא‬ ‫להסתובב‪ .‬כאשר פנה סוף־סוף לאחור‪ ,‬ראה שהגווייה של רענן‬
‫מצליחים לפענח את חידת ההתנהגות של הטבע (אצלי‪:‬‬ ‫שרועה על כיסא הפיקניק בנינוחות‪ ,‬רגליה פסוקות ברחבות‪,‬‬
‫תפיסת פרצופים)‪ .‬סביר להניח שגם זה השפיע על דרך‬ ‫ראשה מוטה מעט ימינה בשלווה‪ ,‬ועל צווארה הופיעה מעין‬
‫העוויה מוזרה‪ ,‬כמו חיוך עקום מרוח בדם‪ .‬שפע של דם‪ .‬פרצי דם‬
‫הכתיבה של הרומן הזה"‪.‬‬ ‫עלו מצווארו של רענן‪ ,‬מכתימים בשלוליות אדומות רחבות את‬
‫הז'קט‪ ,‬את החולצה ואת העניבה‪ ,‬את המכנסיים ואת היד‬
‫"כתיבת הספר ארכה כשנה‪ .‬אני כותב כמעט כול יום‪ ,‬כאשר‬ ‫השמוטה האוחזת באקדח עם משתיק הקול‪ .‬הדם נזל על‬
‫בימי כתיבה‪ ,‬עלי לכתוב לפחות כ‪ 500 -‬מילה‪ .‬היום‪ ,‬עם‬ ‫האדמה והכתים אותה‪ .‬הכול סביב הוכתם בדם שפרץ מצווארו‬
‫המחשבים המודרניים‪ ,‬ספירת המילים קלה מאוד – זה‬ ‫המשוסף של רענן‪ .‬בקצה העין הבחין יונתן במטושטש בגב של‬
‫דמות‪ ,‬ראשה מכוסה בכובע גרב‪ ,‬החומקת בין העצים ונעלמת‬
‫אוטומטי"‪.‬‬
‫במהירות‪( ".‬מתוך הספר)‬
‫מומחה בהיכר וזיהוי פרצופים‬ ‫‪ ‬‬

‫"מבחינה מדעית עברתי בפסיכולוגיה מתחום התמחותי‬ ‫סם ש‪ .‬רקובר‪ ‬הוא פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫הראשון "תורת הלמידה"‪ ,‬שבו גם עשיתי את הדוקטורט‪:‬‬ ‫חיפה‪ .‬בתחומי‪ ‬התעניינותו‪ :‬היכר וזיהוי פרצופים‪ ,‬פילוסופיה‬
‫'למידת פחד והימנעות בחולדות לבנות' בהדרכתם של פרופ'‬ ‫של המדע‪ ,‬התודעה (פסיכולוגיה) ומודלים של הסבר‪ ,‬פרסם‬
‫צ'רלס גרינבאום ופרופ' דיויד סמואל ממכון ויצמן (נכדו של‬ ‫סיפורים ומאמרים מקצועיים רבים‪ ,‬כתב ופרסם סיפורים‪ ,‬קבצי‬
‫הנציב העליון סמואל)‪ .‬כעבור כמה שנים זנחתי נושא זה‬ ‫סיפורים‪ ,‬ורומנים‪" .‬המוקד‪ :‬מה שיש להעלות על" הוא הרומן‬
‫ועברתי לחקור זיכרון בבני אדם‪ ,‬במיוחד "היכר וזיהוי פרצופים"‪.‬‬
‫במשך כול הזמן עסקתי במקביל בפילוסופיה של המדע‬ ‫העשירי שלו‪.‬‬
‫כשהתמקדתי בפילוסופיה של הפסיכולוגיה (מהו הסבר‬
‫בפסיכולוגיה) ובמיוחד בשאלת ההכרתיות (‪)consciousness‬‬ ‫גיליון ‪45‬‬

‫‪31‬‬