Page 22 - medorledor19

‫שנאה‪ ,‬אהבה‪ ,‬תקשורת ופתרון בעיות‬

‫מאת‪ :‬שרה יעקב ‪,‬פסיכולוגית "מיפל" מרכז לטיפול ויעוץ למשפחה ‪050-5587684 -‬‬

‫שבו יש תקשורת פתוחה‪ ,‬גלויה וגם לחזור ולחדש את התחושה‬ ‫ש אנחנו אוהבים מישהו השיחה אתו נוטה להיותכ‬
‫של קבלה וחופש פנימי וחיצוני‪.‬‬
‫קולחת‪ ,‬הפתיחות היא גדולה והרצון להיות אתו מניע‬
‫הדבר ניתן רק כאשר אנחנו מצליחים להגיע לפתרון בעיות‬ ‫אותנו לחפש את נוכחותו‪ .‬יש סיכוי גם שיבלוט הדמיון‬
‫משותף וענייני סביב למה שיצר אי‪-‬הסכמה‪ .‬פתרון בעיות‬ ‫בינינו ו‪/‬או איך אנו משלימים אחד את השני‪ .‬לכן תהיה תחושה‬
‫של מכנה משותף וביטויי החיבה והחום יורגשו באווירה‪.‬‬
‫מהסוג הזה מחייב עמידה בשני תנאים‪:‬‬ ‫הסקרנות כלפיו קיימת ונוצרת תחושה של קרבה מאוד גדולה‪.‬‬
‫הראשון הוא נכונות לשמוע ממקום אמפאתי ומתוך סקרנות‬ ‫אבל‪ ,‬בכל סוג תקשורת בין שני אנשים צצות מחלוקות והדבר‬
‫בלתי‪-‬נמנע‪ .‬כלומר‪ ,‬אחרי החיבור הגדול "יצופו" בקשר רגעים‬
‫את זווית הראייה של האחר‪.‬‬ ‫של חוסר הסכמה בלתי‪-‬נמנעים‪ .‬אלה חלק מתקשורת תקינה‬
‫התנאי השני הוא ניסיון לבדוק איך שתי הזוויות השונות יכולות‬ ‫ואפילו בריאה ומשמעותם חיונית בכדי שנוכל לדבר על‬

‫לתרום לפתרון הבעיה‪.‬‬ ‫לגיטימציה לשוני בין שני אנשים‪.‬‬
‫לדוג'‪ :‬אם בני‪-‬זוג הגיעו למחלוקת לגבי איך לנהוג עם הילד‪,‬‬ ‫ניתן אפילו לציין שכשזוג מצליח לפתור ביחד את המחלוקת‪,‬‬
‫הסיכוי שימצאו פתרון ענייני מחייב בראש ובראשונה קבלה‬ ‫נוצרת העמקה באיכות הקשר ביניהם‪ .‬כשיש לגיטימציה‬
‫של עמדה שונה וחשיבה רחבה יותר‪ ,‬הלוקחת בחשבון כי זווית‬ ‫להבדל בין שני אנשים‪ ,‬התחושה היא של קבלה וחופש להיות‬
‫ראייה שונה יכולה להרחיב את התמונה הכוללת לגביי מצבו‬
‫מי שאנחנו‪.‬‬
‫וצרכיו של הילד‪.‬‬ ‫מהרגע שבו אנחנו מסתייגים מסגנון ההתנהלות של הזולת‬
‫רק אז יכול להתרחש אימוץ פתרון משותף המוסכם על שני‬ ‫ומתחילים בגישה שיפוטית שלנו כלפיו‪ ,‬אנחנו עלולים "ליפול‬
‫בני‪-‬הזוג‪ ,‬בו קיימת התחושה שלשני ההורים התחשבות הדדית‬
‫ולגיטימציה לשוני ביניהם‪ .‬במצב זה קל להם לתת גיבוי אחד‬ ‫לתוך מלכודת"‪.‬‬
‫המלכודת היא תוצאה של ציפייה להיות צודק‪ ,‬להוכיח‬
‫לשני מול הילד‪.‬‬ ‫איפה השני טועה ואינו מתנהל נכון או לפי כללי‪-‬ההתנהגות‬
‫במצבים בהם קיימת עוינות ושנאה‪ ,‬אין בכלל פתח לקבל‬ ‫המקובלים בעינינו‪ .‬מרגע זה השיפוטיות מתפרשת על‪-‬ידי‬
‫ולשקול את התנהגות הילד לפי זוויות שונות‪ .‬כל הורה רואה‬ ‫הזולת לתחושה של חוסר חופש להיות כפי שהוא או אפילו‬
‫את הילד מזווית ראיה מצומצמת‪ .‬במצב זה מתערבבת‬
‫הפרשנות השיפוטית השלילית של האחד כלפי השני עם מצבו‬ ‫כניסיון "להכניע אותו" לדרישותינו‪.‬‬
‫הסכנה באה לידי ביטוי כאשר אחד מנסה לשנות את השני‪.‬‬
‫של הילד‪.‬‬ ‫חשוב לזכור שכאשר אדם מוותר על מה שמאפיין אותו‪ ,‬על‬
‫למשל‪ :‬האם עלולה לראות את הילד כמסכן כאשר היא רואה‬ ‫ביטוי תחושותיו ודעותיו‪ ,‬הוא עלול להפוך למרצה והוא מפנים‬
‫את התסכול עד מצב שבסופו של דבר אלה יבואו לידי ביטוי‬
‫את אביו כאדם שתלטן‪.‬‬ ‫בהתפרצות‪ ,‬אפילו התפרצות על מה שנראה לנו כ"קטנות"‪.‬‬
‫ממקום זה היא תצדיק את הילד כאשר הוא מפגין כאב‪ ,‬מבלי‬ ‫כשזה המצב נעלמת התקשורת הבריאה והסקרנות‪ .‬הפתיחות‬
‫להיות מסוגלת להבחין בין הפגנת הכאב מתוך סחטנות רגשית‬ ‫מצטמצמת ועלולה להיווצר תחושה של קורבנות אצל מי‬
‫ש"נכנע" ומוותר על ביטוי גלוי של מה שעל ליבו ועל היותו‬
‫לבין מצב שבו יש סבל אמיתי‪.‬‬
‫ואילו האב יפרש את התנהגות הילד כ"עושה צרות" וחסר‬ ‫הוא‪.‬‬
‫גבולות בגלל מה שנראה בעיניו כהתנהגות מפנקת בהגזמה‬ ‫מאותו הרגע שבו אנו "נלכדים" בסיטואציה כזו‪ ,‬מצב בו‬
‫השיפוטיות כלפי האדם השני צפה‪ ,‬אנו מתחילים להשתמש‬
‫של האם‪.‬‬ ‫בכינויים כגון‪" :‬הוא שתלטן‪ ,‬הוא בעייתי‪ ,‬הוא‪/‬היא עושה‬
‫כאשר מסוגלים שני הצדדים לקבל זוויות שונות‪ ,‬ניתן לומר‬
‫שהם פועלים מתוך תיאום הורי‪ .‬רק אז הם מסוגלים להביא‬ ‫צרות‪ ,‬אני לא יודע‪/‬ת מה הוא רוצה ממני‪ "...‬וכו'‪.‬‬
‫המתח מורגש והוא מתבטא גם בתקשורת בלתי‪-‬מילולית‪,‬‬
‫את הילד להתגבר על קשיים תוך פתרון בעיות יעיל‪.‬‬ ‫בהתרחקות‪ ,‬בעוינות וישנם אף מצבים קיצוניים בהם נוצרת‬
‫כשבני‪-‬הזוג יכולים להגיע לעמדה זו‪ ,‬האווירה של מתח‬
‫התחשבנות ושנאה‪.‬‬
‫משתחררת‪ ,‬יש תחושה של סיפוק‪ ,‬הזנה‪ ,‬קרבה והאזנה‪.‬‬ ‫מאחר וציינו קודם שהרגעים של חוסר ההסכמה הם בלתי‪-‬‬
‫מה שנאמר לגבי תאום הורי מתאים לגבי כל שטח אחר בחיים‪.‬‬ ‫נמנעים ואף בריאים‪ ,‬יש חשיבות רבה ליכולת לחזור למצב‬
‫כלומר‪ ,‬זוג המסוגל להתגבר על ה"סכנה שבמחלוקת" לא יגיע‬
‫לשנאה אלא יהיה מסוגל להגיע לקרבה יותר גדולה ועמוקה‬

‫מתוך הבנה שהתרומה ההדדית דווקא נובעת מהשוני‪.‬‬

‫‪22‬‬