Page 21 - medorledor148
P. 21
מגזין מדור לדור ש מביננו האומרים“:כדי לפעול ביעילות אני זקוקי
לחופש ,מסגרות וכללים גורמים לי לתחושת מחנק”.
אז איך פועלים במרחב כך שיעבוד לטובתנו?
אולם בפועל כשהם מקבלים את החופש שביקשו הם מרגישים
.1לזהות את האבנים הגדולות שלך למשל :בריאות ,תזונה ,זמן בלבול ,הצפה או צמצום.
נשמה ,אמנות ,סדנאות ,תנועה ,רוגע...
למה זה קורה?
.2להניח אותן ראשונות בלוח הזמנים ולא “כשיהיה זמן” להכניס
כי זה הבסיס של היציבות שלך. מרחב של חופש בלי כללים יוצר כאוס .לעומתו מרחב בעל כללים
נוקשים בלי דרגות חופש גורם להרגשת מחנק וחוסם יכולת
.3אחר כך להוסיף חצץ :עבודה ,לקוחות ,פגישות ,המשימות
הבינוניות. פעולה .האיזון בינם הוא זה שמאפשר יציבות.
.4רק בסוף -את החול :שיחות קצרות ,סידורים ,הודעות ,ניירת, מה הם למעשה המרחבים הללו ואיפה אנחנו נפגשים בהם?
טלפונים.
המרחב הוא למעשה החיים עצמם כפי שהם :העבודה ,המשפחה,
.5לעצור פעם ביום לשתי שאלות זהב: הבריאות ,הזמן לעצמי ,התחביבים ,החלומות.
האם היום הנחתי לפחות אבן גדולה אחת?
האם המרחב שלי מרגיש לי רחב או מבולגן? המרחבים שלנו לא ריקים -הם מלאים ולפעמים מלאים כל כך ,עד
כך המרחב מפסיק להיות מקום שמציף אותנו כדי כך שאנחנו מתקשים למצוא את עצמנו בתוכם.
והופך להיות מקום שמחזיק אותנו ,מקום כשהמרחב שלנו חופשי מדי ואין בו כללים נוצר אי סדר שמקשה
בטוח. על העשייה ועל קביעת סדרי העדיפויות .כאן מגיעים היתרונות של
מסגרת נוקשה וכללים ,היא לא מגבילה אלא מגדירה .בפועל היא
על המומחית אסתר בוטביקה – המקימה והרוח החיה
עוזרת לנו לבחור מה נכנס קודם ומה אחר כך.
סרוק אותי של "צומחים ב-מ-ל אהבה"
[email protected] 052-3586938 הסיפור 'האבנים הגדולות' יכול להאיר את דברי:
www.ha-or.co.il במהלך הרצאה מול סטודנטים פרופסור ממלא אגרטל באבנים
גדולות ושואל את הסטודנטים האם האגרטל מלא? הסטודנטים
מרגישה שאת עונים לו בחיוב .הוא מוסיף חצץ לאגרטל ,אחר כך חול ,ולבסוף מים.
לא מוצאת כיוון? התלמידים מבינים שבכל פעם שנראה שהאגרטל מלא נותר מקום -
אני כאן לליווי רגיש וממוקד תלוי מה מכניסים.
שיכול לעזור לעשות סדר. במטאפורה האגרטל מסמל את החיים שלנו .האבנים הגדולות הן
מוזמנת לשיחת היכרות – הדברים שבאמת חשובים :בריאות ,משפחה ,חברים ,משמעות ,זמן
נבדוק יחד אם זה מתאים.
איכות.
054-9927901 החצץ -תחומי החיים המשניים .החול -הדברים הקטנים שממלאים
פגילשתלתלאוחהוםכץרות את היום.
אם נתחיל מהחול לא יישאר מקום לאבנים הגדולות ,אבל אם נניח
קודם את האבנים הגדולות נצליח למצוא מקום לשאר.
למה כשיש לנו יותר מדי דרגות חופש במרחב זה מצמצם
אותנו?
כשאין סדר ,הכול מרגיש אפשרי ולכן שום דבר לא מתחיל ,וגם אם
מתחיל לא מגיע לסיום לכדי מיצוי ומיד עוברים לדבר הבא .מרחב
פתוח מדי לא משרה שלוה ושקט אלא הוא הצפה.
כשאין נקודות אחיזה ,האדם לא פורץ אלא מתכווץ .מסגרת טובה
לא סוגרת עלינו ,אלא מחזיקה אותנו .היא מעמידה גבול שמייצב
את המרחב ומאפשר בתוכו חופש אמיתי.
גיליון 21 148

