Page 28 - medorledor04
P. 28
‫סוד במשפחה‬
‫מאת‪ :‬יונה דורון‬

‫פרק ב’‬

‫שאול פרנק נולד בגרמניה‪ ,‬בן שני לאב מנהל חשבונות ואם עקרת בית‪ .‬עם עליית‬
‫הנאצים לשלטון ארזה המשפחה הקטנה את מיטלטליה‪ ,‬עלתה ארצה והשתקעה‬
‫בהרצלייה‪ .‬האב עבד בתחילה אצל מנהל חשבונות ותיק‪ ,‬וכשזה הלך לעולמו‪ ,‬ירש‬
‫הוא את משרדו‪ .‬אמו הייתה חסרת מקצוע‪ ,‬אך חרוצה ונבונה‪ ,‬ועסקה בעבודות‬
‫מזדמנות כדי לעזור בפרנסת המשפחה‪ .‬על פי רוב היו אלה עבודות של מילוי שאלונים‬

‫סטטיסטיים‪ ,‬ובגינם נאלצה לכתת רגליה בשכונות נידחות‪.‬‬
‫הבנים השתלבו בבתי הספר והצליחו יפה בלימודיהם‪ .‬הבכור פנה ללימודי רפואה‪,‬‬
‫ולאחר שסיים את לימודיו ירד לארצות הברית למצוא את פרנסתו מעבר לים‪ .‬הוא‬
‫השתקע שם‪ ,‬נשא אישה והוליד שתי בנות‪ .‬הקשרים עם משפחתו הגרעינית הלכו‬

‫מיצי הקיבה שלה‪ ,‬והיא ביקשה מהמלצר להגיש לה בורקס‬ ‫והתרופפו‪ ,‬וביקורים הדדיים היו נדירים‪.‬‬
‫אחד‪ .‬מתח גרם לה תמיד לאכול יותר מן הרצוי‪.‬‬ ‫שאול למד ראיית‪-‬חשבון‪ ,‬ובסיום לימודיו השתלב במשרדו‬
‫של אביו ושדרג אותו‪ .‬חוג לקוחותיהם גדל ופרנסתם הייתה‬
‫היא הייתה מאזנת את הנטייה להשמנה בעזרת עיסוק‬ ‫מצויה בשפע‪ .‬מלחמת השחרור ותקופת הצנע הקשו‬
‫בספורט‪ ,‬קרי צעידה ושחייה‪.‬‬ ‫עליהם כפי שהקשו על כלל האוכלוסייה‪ ,‬אך לאחר מכן הם‬

‫"תרצי עם ביצה קשה? זה שילוב מצוין‪ ",‬הציע המלצר‬ ‫התאוששו יפה‪.‬‬
‫הצעיר והחביב‪.‬‬ ‫בימי הקרבות‪ ,‬כשהיה מגויס לצבא‪ ,‬הכיר שאול את דורה‬
‫החובשת‪ .‬היא הייתה נערה עליזה וחייכנית‪ ,‬ילידת הארץ‬
‫"בסדר‪ ,‬שיהיה‪ ",‬הפטירה רותי באדישות והתיישבה ליד‬ ‫ממוצא פולני‪ .‬משפחתה גרה בתל אביב‪ .‬לאביה הייתה‬
‫שולחן סמוך לחלון‪.‬‬ ‫גלנטריה קטנה ברחוב אלנבי‪ ,‬ואמה הייתה תופרת שקיבלה‬
‫עבודות בביתה‪ .‬דורה הייתה הבת הבכורה‪ ,‬ולה עוד אחות‬
‫הבחור חצה את הבורקס החם לאורכו‪ ,‬ולתוך הכיס שנפער‬
‫הכניס במיומנות ביצה קשה שהייתה קלופה ומוכנה‬ ‫צעירה‪.‬‬
‫בקערית קטנה‪ ,‬צירף מפית נייר סגולה רכה‪ ,‬הניח את‬ ‫בחופשות הקצרות שקיבלו בין הקרבות פרחה אהבתם‪,‬‬
‫והם החליטו להינשא‪ .‬את כוונתם מימשו באביב של שנת‬
‫המנה על צלחת‪ ,‬והגישה ללקוחה שלו‪.‬‬ ‫‪ .1950‬החתונה הצנועה נערכה בבית קפה על שפת הים‬
‫בגיל ארבעים וארבע הייתה רותי ממוצעת‪-‬קומה ומלאה‬ ‫של תל אביב‪ ,‬והזוג הצעיר הקים את ביתו בהרצליה‪ ,‬סמוך‬
‫במקצת‪ .‬שערה בהיר ומתולתל‪ ,‬עיניה בעלות גוון כחול‪-‬‬
‫אפור עמוק‪ ,‬וכאשר חייכה הן היו מאירות‪ .‬צלקת ישנה‬ ‫למשרדו של שאול‪.‬‬
‫הייתה קבועה מעל גבתה הימנית‪ ,‬ותמיד ניסתה להסתירה‬ ‫דורה התקבלה לעבודה כמזכירה בבית הספר היסודי‬
‫בעזרת קבוצת שיער סוררת וקופצנית‪ ,‬ללא הצלחה מרובה‪.‬‬ ‫הסמוך‪ .‬היא הייתה סימפטית ומלאת מרץ‪ ,‬קשרה קשרים‬
‫היא עבדה כמזכירה בחברת תרופות גדולה‪ ,‬והעבודה‬ ‫טובים עם צוות המורים והמנהל‪ ,‬והם העריכו מאוד את‬
‫הייתה רבה ומלחיצה‪ .‬עתה נגסה בבורקס בעצבנות‪ ,‬ועיניה‬
‫עבודתה‪.‬‬
‫התמקדו בדלת הכניסה בציפייה לראות את בעלה‪.‬‬ ‫החיים היו יפים עד שנתקלו בבעיה חמורה‪ .‬הרצון העז‬
‫רותי קראה את שפת הגוף שלו מיד בהיכנסו לבית הקפה‬ ‫להוליד ילד התנפץ אל מציאות אכזרית‪ .‬דורה לא הצליחה‬
‫להיכנס להיריון‪ .‬מאות הילדים הרעשנים ומלאי החיים‬
‫והבינה שהוא נסער ונרגש‪.‬‬ ‫שבהם נתקלה מדי יום בעבודתה הגבירו בקרבה עוד יותר‬
‫"את לא מתארת לעצמך מה נפל עליי!" אמר אילן בקול‬
‫את תחושת הכישלון וההחמצה‪.‬‬
‫רועד‪" ,‬איזה תיק!"‬ ‫היא הלכה להיבדק אצל טובי הרופאים‪ ,‬אך הבדיקות‬
‫היא לא יכלה לכבוש את סקרנותה‪" .‬ספר לי‪ ,‬ספר!"‬ ‫לא העלו דבר‪ .‬רק לאחר שנה שלמה של בדיקות קשות‬
‫"עורך הדין שוורץ‪ ,‬זה שהיה אצלי בשבעה‪ ",‬הסביר למראה‬ ‫ומתישות הציע רופא הנשים שגם שאול ייבדק‪ .‬הוא עשה‬
‫מבטה השואל‪" ,‬נתן לי מכתב מאימא שלי‪ .‬הנה‪ ,‬קראי‬ ‫זאת ואז הסתבר שהאשם הוא דווקא בו‪ .‬הייתה לו ספירת‬
‫זרע נמוכה‪ ,‬והרופא אמר שרק במזל יצליח להכניס את‬
‫בעצמך‪ ",‬אמר‪ ,‬והניח את המעטפה על השולחן‪.‬‬ ‫אשתו להיריון‪ .‬חמש שנים חלפו והדבר לא התרחש‪ .‬שאול‬
‫אילן ישב מתוח והתבונן בהבעות‪-‬פניה המתחלפות של‬ ‫ודורה התלבטו ביניהם בדבר האפשרות לאמץ ילד‪ .‬הוריהם‬
‫רותי בעת שקראה במכתב‪ .‬כולו היה מרוכז בה‪ ,‬וכלל לא‬ ‫דחו את האפשרות הזו מכול וכול‪ .‬הם עמדו על כך שימשיכו‬

‫שם לב לאנשים היוצאים מבית הקפה או נכנסים אליו‪.‬‬ ‫לנסות ויאמינו שהכול יסתדר‪ ,‬בעזרת השם‪.‬‬
‫רותי סיימה לקרוא והניחה את הדפים על השולחן‪" .‬וואו!"‬
‫קראה בקול נרעש‪" .‬עכשיו אני מבינה מדוע אתה כל כך‬ ‫ריח של בורקס טרי עמד בחללו של בית הקפה‪ .‬המתח שבו‬
‫נרגש!" היא מיששה את המכתב שבידה והביטה שוב‬ ‫הייתה רותי שרויה מאז שיחת הטלפון עם אילן עורר את‬
‫בשורות הכתובות בצפיפות בכתב עגול ומסודר‪" .‬מי היה‬
‫חושב על דבר כזה?" הם ישבו רגע דוממים‪ ,‬הביטו זה בזו‬
‫וחיפשו את המילים שיביעו את אשר בלבם‪" .‬מה עושים‪,‬‬
‫רותי? מה עושים?" נשמע אילן נואש‪" .‬בוא נחשוב על זה‬

‫‪28‬‬
   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32