Page 29 - medorledor04

‫מבלי לשוחח על כך הייתה ביניהם הסכמה שבינתיים לא‬ ‫קצת‪ ",‬ביקשה רותי להרגיעו‪" .‬בוא ניקח פסק זמן‪ .‬צריך‬
‫מספרים דבר לילדים‪ .‬זו לא הייתה משימה קשה מדי כי‬ ‫לנסות לעכל את הסיפור הזה‪".‬‬
‫ניר היה מגיע הביתה רק פעם בשבועיים וגם אז מיעט‬
‫לדבר עם הוריו‪ .‬את זמנו בילה בעיקר עם חבריו‪ .‬שחר היה‬ ‫לרותי ואילן הייתה זוגיות טובה‪ .‬החברות שלהם החלה עוד‬
‫נתון ראשו ורובו למחשב‪ ,‬לאינטרנט ולחברים‪ ,‬ומור הייתה‬ ‫בתקופת התיכון‪ ,‬אהבה רצינית ראשונה לכל אחד מהם‪.‬‬
‫עסוקה רוב הזמן בשיחות טלפון עם חברותיה ובפעילות‬ ‫אומנם‪ ,‬בתקופת הצבא נפרדו וכל אחד התנסה בחברויות‬
‫נוספות‪ ,‬אך לאחר השחרור חזרו זה לזו בגדול‪ .‬אילן למד‬
‫בצופים‪.‬‬ ‫מחשבים‪ ,‬רותי למדה כלכלה‪ ,‬ובסיום הלימודים התחתנו‬
‫בחתונה גדולה ועליזה‪ .‬במשך השנים נולדו להם שלושה‬
‫אילן עלה הביתה‪ ,‬וכבר בפותחו את הדלת שמע את קולה‬ ‫ילדים‪ :‬ניר‪ ,‬הבכור‪ ,‬המשרת עתה בצה"ל; שחר‪ ,‬הלומד‬
‫של בתו משוחחת בטלפון‪ .‬הוא ניגש להניח את חפציו‬
‫בחדר עבודתו‪ ,‬ומיד קפצה עליו הבת‪ ,‬חיבקה אותו‪,‬‬ ‫בכיתה יוד‪ ,‬והבת מור‪ ,‬תלמידת כיתה ו'‪.‬‬
‫שפתיה רפרפו בקלילות על לחיו‪ ,‬ושערה הארוך והרך‬ ‫מכתבה של דורה זרק את רותי חמש‪-‬עשרה שנים‬
‫דגדג את צווארו‪" .‬היי‪ ,‬אבא‪ ,‬מה שלומך?" שאלה בעליצות‬ ‫לאחור‪ .‬היא הייתה בת עשרים ותשע‪ ,‬אם לשני בנים‬
‫קטנים ושובבים‪ ,‬והחזיקה במשרה תובענית‪ .‬בוקר אחד‬
‫האופיינית לה‪.‬‬ ‫קרא לה מנכ"ל החברה‪ ,‬וביקש ממנה להצטרף אליו‬
‫"בסדר‪ ",‬השיב‪" .‬מה את עושה בבית כל כך מוקדם?"‬ ‫ואל סגנו להשתתפות בכנס בינלאומי של יצרני תרופות‬
‫"המורה שלי חולה‪ ,‬ושלחו לנו ממלאת מקום‪ ,‬סתם אחת‬ ‫שעמד להיערך בירושלים‪ .‬האפשרות להתנתק מן השגרה‬
‫שלא הצליחה להשתלט עלינו‪ .‬היא שחררה אותנו מוקדם‪.‬‬ ‫הלוחצת למשך שלושה ימים קסמה לה‪ .‬אילן והסבתות‬
‫ַאּבּוש‪ ",‬הוסיפה כשהיא מתרפקת על כתפו‪" ,‬עברתי ליד‬
‫בית הקפה‪ ,‬והיה שם ריח משגע של בורקסים‪ .‬רוצה שארד‬ ‫הבטיחו לעזור‪ ,‬והיא נענתה לבקשת המנכ"ל‪.‬‬
‫בסיום המושב הראשון של הכנס‪ ,‬כאשר האנשים החלו‬
‫ואביא לנו כמה?"‬ ‫להתפזר‪ ,‬ניגש אליה גבר בחליפת עסקים מהודרת ותיק‬
‫"מה יש בכלל לאכול?" שאל אילן באדישות‪.‬‬ ‫ג'יימס‪-‬בונד בידו‪ .‬עיניו הירוקות חייכו אליה‪ ,‬והוא אמר‪:‬‬
‫"נדמה לי שיש מרק במקרר‪ ,‬אבל נורא בא לי בורקס‪ ,‬אז‬ ‫"רותי‪ ,‬נכון? זוכרת אותי? אני רמי מהגדוד‪ ".‬מיד בהחילו‬
‫לדבר נזכרה בו‪ .‬הוא היה אחד הקצינים החביבים בגדוד‬
‫מה אתה אומר? בא לך?"‬ ‫בו שירתה‪ .‬הם היו חבורה מלוכדת שנפגשה גם בחופשות‬
‫"בסדר‪ ,‬אם את כל כך רוצה‪ ,‬תביאי לי איזה שניים‪ ,‬לא‬ ‫מהצבא‪ ,‬אולם מאז עברו כבר עשר שנים‪ ,‬ואיש איש הלך‬
‫יותר‪ ",‬אמר‪ ,‬ונתן בידה שטר כסף‪ .‬מעולם לא הצליח‬
‫לעמוד בפניה‪ ,‬והיא ידעה היטב שהוא ייענה ברצון לכל‬ ‫לדרכו‪.‬‬
‫"מה את עושה כאן?" שאל אותה‪.‬‬
‫גחמותיה‪.‬‬ ‫"אני מזכירה בחברת תרופות‪ ,‬ואתה?" השיבה בקצרה‪.‬‬
‫בשנות חייה הראשונות סבלה מור רבות מברונכיט‬ ‫"אני נציג של חברה שוויצרית‪ .‬ספרי קצת‪ ,‬מה חדש אצלך?‬
‫ספסטית‪ .‬בעונת המעבר הייתה מקבלת התקפים של קוצר‬ ‫איזה כיף לפגוש מישהו מהחבר'ה הישנים בין כל אנשי‬
‫נשימה‪ ,‬ורק אילן ידע כיצד להרגיעה‪ .‬הוא נהג להחזיקה על‬
‫הידיים מול חלון פתוח‪ ,‬ולדבר אליה בקול שקט ובמילים‬ ‫העסקים המשעממים האלה!"‬
‫מרגיעות‪ .‬היא הייתה שואפת את האוויר הקר‪ ,‬ולאט לאט‬ ‫הם עמדו כך ושוחחו‪ .‬האנשים מסביבם עזבו‪ ,‬ועובדי‬
‫הייתה נרגעת‪ ,‬משתחררת מן הבהלה והלחץ‪ ,‬ומתחילה‬ ‫הניקיון החלו בעבודתם‪ .‬רמי הציע שימשיכו את השיחה‬
‫לנשום נשימות רגועות‪ .‬כשהייתה כבר רפויה היה מחזיר‬
‫אותה למיטתה ומחבר את מכשיר האדים לשארית הלילה‪.‬‬ ‫בארוחת ערב קלה במסעדה הסמוכה‪.‬‬
‫בסביבות גיל שש פסקו ההתקפים כמעט לחלוטין‪ ,‬אך‬ ‫רותי שמחה גם היא על ההזדמנות להיזכר בעבר הנעים‪,‬‬
‫ונענתה לו‪ .‬הפגישה נתארכה‪ ,‬ולאחר הארוחה טיילו‬
‫הקשר החם בין האב לבתו נותר בעינו‪.‬‬ ‫בחוצות העיר‪ .‬כשחזרו למלון השעה כבר הייתה מאוחרת‪.‬‬
‫מור יצאה ואילן נכנס למטבח‪ .‬הוציא מן המקרר את‬ ‫רמי אחז בידה‪ ,‬הביט עמוק לתוך עיניה‪ ,‬ואמר‪" :‬בואי‪ ,‬עלי‬
‫סיר המרק‪ ,‬הניח אותו על הכיריים לחימום‪ ,‬וערך את‬ ‫אליי‪ ,‬את לא מתארת לעצמך איזו סוויטה נהדרת קיבלתי‬
‫השולחן לשניים‪ .‬העיסוק בפרטי היום‪-‬יום דחק הצידה את‬ ‫כאן! משהו פנטסטי! נשב קצת על המרפסת ונראה את‬
‫מחשבותיו‪ ,‬והוא הרגיש אסיר תודה לבתו על שגרמה לו‬
‫אורות העיר‪ ,‬יהיה נחמד‪".‬‬
‫להיות עסוק בהם‪.‬‬ ‫רותי לחצה את ידו‪ ,‬ואמרה‪" :‬רמי‪ ,‬בוא נשאיר את זה ככה‪.‬‬
‫בעודם אוכלים ומור משיחה את הקורות אותה בבית‬ ‫בוא נישאר ידידים‪ ".‬הוא ניסה להמשיך ולאחוז בידה‪ ,‬אך‬
‫הספר‪ ,‬נפתחה הדלת והגיע גם הבן האמצעי‪ ,‬שחר‪ .‬ריח‬
‫הבורקס פעל מיידית גם עליו‪ ,‬והוא מיהר להצטרף לארוחה‬ ‫היא משכה אותה‪ ,‬פנתה לאחור ועלתה לחדרה במלון‪.‬‬
‫המאולתרת‪ .‬אילן שמח שבתו לא שעתה לבקשתו להביא‬ ‫למחרת‪ ,‬כשהתקשרה הביתה‪ ,‬שאל אילן‪" :‬איפה היית‬
‫לו "רק שניים"‪ ,‬והביאה כמות נדיבה‪ .‬היא תהיה עקרת בית‬
‫אתמול בערב? אי אפשר היה להשיג אותך‪".‬‬
‫טובה‪ ,‬חלף הרהור במוחו‪ ,‬והוא חייך לעצמו חיוך קטן‪.‬‬ ‫"פגשתי מישהו שהיה אתי בצבא‪ ,‬וישבנו לדבר‪ .‬לא הרגשנו‬
‫מזכירת החברה שבה עבד התקשרה לשאול מתי הוא‬
‫מתכונן לחזור‪ .‬אילן הבטיח לשוב למחורת והרגיש שהוא‬ ‫איך הזמן עובר‪ ",‬השיבה לו‪.‬‬
‫חוזר למסגרת חייו הבטוחה והנוחה‪ .‬הוא היה ראש צוות‬ ‫"לדבר? זה הכל? מי זה המישהו הזה‪ ,‬אפשר לדעת?" קולו‬
‫בחברת המחשבים הקטנה‪ ,‬תפקיד אחראי אשר דרש את‬
‫מרבית זמנו‪ ,‬ובתמורה הניב משכורת יפה ותנאים טובים‪.‬‬ ‫של אילן היה חשדני‪ ,‬ואף תוקפני‪.‬‬
‫הוא קיווה שהמאמץ שיהיה עליו לעשות כדי להדביק‬ ‫"כן‪ ,‬אילן‪ ,‬לדבר‪ ,‬זה הכל! אין לך מה לדאוג!" ענתה רותי‬
‫את הפיגור בעבודה יעזור לו להדחיק את המחשבות על‬
‫בקול בוטח‪ ,‬ושמחה על כך שמצפונה נקי‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫האירוע כולו נשתכח ממנה כבר מזמן‪ ,‬ולולא מכתבה של‬

‫דורה לא הייתה נזכרת בו‪.‬‬