Page 28 - medorledor02

‫החלטתי להיות מאושרת‬
‫מאת רבקה נעים‬
‫פרק א’ ‪ -‬משהו עוד היה רדום בי המשך‪...‬‬

‫ערב ששי‪ .‬קצת מוזר להישאר לבד בבית‪ .‬זו הייתה פעם ראשונה שנשארתי לבד‬
‫לסוף שבוע שלם‪ .‬ההורים יצאו כבר בבוקר‪ .‬אביבה נראתה שמחה ללכת לשם‪ ,‬זה‬
‫מילא אותה בהתרגשות ותכונה ששברה את שגרתה‪ .‬אבא לא דיבר איתי כל הבוקר‬
‫למרות שנתן אישורו לכך שאשאר בבית‪" .‬סחטת ממני את זה דבורה" ניסה לטעת‬
‫באימא אשמה‪ ,‬ולא שזה הפריע לה‪ ,‬היא המשיכה לארוז בלי להקשיב לו יותר מידי‪.‬‬
‫כשעמדו ליד הדלת הוא קרב אלי‪ ,‬מסר לי את המפתח של הבית לידי ואמר לי –‬

‫שאנחנו חיים‪ ,‬לא?" והוא היה מהמהם כאילו לעצמו‪ ,‬אבל‬ ‫"תמר‪ ,‬עכשיו את אחראית על הבית שלנו‪ ,‬תשמרי עליו‬
‫אומר משהו בקול שכולנו נשמע – "מה זה חיים?‪" ...‬‬ ‫טוב" ואני מלמלתי – "בסדר אבא‪ ,‬אל תדאג" וכבר רציתי‬
‫שילכו ויתחיל ה'להיות לבד'‪ .‬אחר כך הוא נתן לי נשיקה על‬
‫כל החיים הייתה לי מלחמה על האוכל‪ ,‬בכוח‪ ,‬מאז שהייתי‬ ‫הלחי‪ ,‬גם אמא התכופפה ונתנה לי נשיקה בלי שפתיים‪,‬‬
‫קטנה‪ ,‬מגיל שלוש‪ .‬כשגדלתי והייתי באה הביתה מהגן‬
‫ומבית הספר‪ ,‬לא 'שלום' לא 'מה נשמע' – 'אכלת? מה‬ ‫כדי שלא תמרח את האודם שלה‪.‬‬
‫אכלת היום? רוצה לאכול? מתי להכין לך לאכול? למה לא‬ ‫אחר כך הם הלכו והבית נעשה שקט מאוד‪ .‬מה שהיה מוזר‬
‫אכלת?'‪ ...‬אוכל ומקלחת – שני הדברים האלה תמיד היו‬ ‫שבתוך הראש שלי עוד נשארו כל מיני רעשים וזמזומים‬
‫בכוח‪ ,‬באיומים‪" .‬איזו ילדה לא אכלנית את" אמא הייתה‬ ‫קבועים‪ ,‬אבל מסביב היה מאוד רגוע‪ .‬בבוקר הלכתי לבית‬
‫נוזפת בי מאז שאני זוכרת את עצמי‪ ,‬ואני לא הבנתי מה‬ ‫הספר כרגיל ולא סיפרתי לאף אחת מהחברות שלי שאני‬
‫לבד בבית כל הששישבת כי חשבתי שאולי כמה חברות‬
‫כל‪-‬כך רע בזה ולמה זה כל‪-‬כך מפריע ומכעיס אותה‪.‬‬ ‫תרצינה לבוא אלי ולעשות חגיגות‪ ,‬ואולי גם להישאר לישון‪,‬‬
‫כשהייתי ממש קטנה היה נדמה לי שהכפית ממש רודפת‬ ‫ומזה הרי אבא חשש‪ .‬אז העדפתי לא לספר‪ .‬פעם אחת‬
‫אחרי חדורת מוטיבציה עצמית להידחף אל תוך פי שוב‬ ‫ההורים של חגית נסעו לסוף שבוע והלכנו כולנו לישון‬
‫ושוב‪ .‬על המדרכה מול הבית היה נטוע עץ אלון גבוה‬ ‫אצלה בבית‪ .‬הסלון הקטן הפך לחדר מלא מזרנים ושמיכות‬
‫שצמרתו הגיעה עד הקומה השנייה של הבניין ויכולתנו‬ ‫ובערב התאפרנו ולבשנו את השמלות והחצאיות של אמא‬
‫לראות אותו מבעד לחלון‪ .‬עד גיל חמש אמא הייתה‬ ‫שלה ועשינו מסיבת פורים אפילו שזה היה באביב‪ ,‬והיה‬
‫מפחידה אותי ואומרת לי שאם לא אוכל‪ ,‬העץ יזוז ממקומו‬ ‫ממש מצחיק‪ ,‬עד שאחת הבנות שברה לאמא שלה את‬
‫והמחשבה שהעץ יכול לזוז ממש הפחידה אותי‪ .‬בשביל‬ ‫העקבים של הסנדלים שהיא נעלה בחתונה שלה וחגית‬
‫לוודא שהעץ לא יזוז מצאתי טריק והייתי משליכה את‬ ‫ממש נלחצה ואמרה שזה הסוף שלה אם אימא שלה תגלה‪.‬‬
‫האוכל מתחת לשולחן‪ ,‬בטוחה שכך הערמתי על העץ וגם‬ ‫לאמא שלי יש הרבה שמלות‪ ,‬חצאיות ונעלי עקב בכל מיני‬
‫על אימא‪ .‬כמובן שזה רק גרם להרבה כעס וצעקות בבית‪,‬‬ ‫צבעים‪ ,‬ולפעמים אני מודדת אותן‪ ,‬בלי שהיא תרגיש‪ .‬היא‬
‫אימא הייתה מתכופפת ומנקה את הרצפה משאריות‬ ‫אף פעם לא מרגישה‪ .‬אז לא התחשק לי שכל הבנות יבואו‬
‫האוכל שהשלכתי שם‪ ,‬ומקוננת על כך שבגיל שלושים כבר‬
‫יישבר לה הגב מהשטויות שלי‪ ,‬ואני נאלצתי לספוג ולבלוע‬ ‫וירצו להתנפל על הארון של אמא שלי‪ ,‬רק זה חסר לי‪.‬‬
‫כמויות של אוכל בלתי סבירות ואף אחד לא האמין לי אחר‬ ‫בצהרים אכלתי סנדויץ' שאמא הכינה לי עוד מהבוקר‪,‬‬
‫הבטחתי לה שלא תדאג לי לאוכל כי אני ילדה גדולה ואני‬
‫כך שבאמת כואבת לי הבטן‪.‬‬ ‫כבר אסתדר ואפילו יכולה להכין לעצמי ביצה קשה או‬
‫חביתה‪ ,‬ואמא ניסתה להגיד ש"ביצים וגבינה זה לא אוכל"‬
‫והערב‪ ,‬באופן מפתיע ביותר הרגשתי רעבה אחרי הסנדויץ''‬ ‫ואבא התערב ואמר – "דבורה‪ ,‬אם היה לי בסיביר גבינה‬
‫העבה שהכנתי מהחלה בצהרים‪ .‬חיפשתי במקרר משהו‬ ‫וביצים הייתי היום איש יותר נורמלי אז אל תגידי שזה לא‬
‫לאכול ומצאתי תפוח מתחילת השבוע‪ ,‬חוץ מזה לא היו‬ ‫אוכל" ולי אמר בנימה מרגיעה – "זה בסדר תמרי‪ ,‬תאכלי‬
‫הרבה דברים מעניינים במקרר‪ .‬בארון העליון‪ ,‬לשמחתי‬ ‫מה שאת רוצה‪ ,‬בבית הזה את לא תמותי מרעב‪ ,‬אנחנו לא‬
‫מצאתי סוכריות חמוצות וקופסת עוגיות מלוחות שאמא‬ ‫בסיביר‪ "...‬ואני הנהנתי‪ ,‬כי כבר שמעתי כל הזמן שבסיביר‬
‫לא היה אוכל ולא היה כלום‪ ,‬אבל היו אלו רק חלקי דברים‬
‫קנתה מז'נט‪ ,‬השכנה המרוקאית שלנו בדירה מעל‪.‬‬ ‫וכלום לא התחבר לכלום ואף פעם לא הבנתי למה הרוסים‬
‫יצאתי למרפסת‪ ,‬בחוץ נשבה רוח דרומית שבישרה את‬ ‫לא דאגו לאוכל לכל האנשים שהם הביאו לעבוד שם בסיביר‬
‫תחילת הקיץ‪ ,‬גגות אפורים של בנייני בטון נשקפו מהצד‬ ‫ואבא הוסיף – "לפחות שם הם לא הרגו אותנו בגז כמו‬
‫השני של הכביש‪ ,‬הבית שלנו עמד בפינה שנשקה לחורשת‬ ‫בגרמניה" ואמא הייתה שומעת ואומרת לו‪" :‬אהרון‪ ,‬העיקר‬
‫דקלים של 'גן יד לבנים' ששם נהגו להתאסף חבורות‬
‫מתנועות הנוער ובית הספר‪ .‬אני לא אהבתי להסתובב‬

‫‪28‬‬