Page 23 - medorledor01
P. 23
את הכעס ומעצים אותו עוד ועוד בכל פעם שאתה נזכר מאת יהודית פסטרנק -מאמנת אישית
באביך?"
משה גבר צעיר בשנות הארבעים מספר:
משה מתקשה לענות ,הוא נושם עמוק נושף בכבדות,
משפיל עיניים וחוזר ומסתכל עליי .בשקט אבל בביטחון "עברו כבר 5שנים מאז שאבא שלי נפטר ואני מתוסכל
הוא מספר שתקופה ארוכה הוא טיפח את הכעס כדי ולא מצליח לסלוח על כך שלא התייחס אליי .הוא נחשב
להוכיח לכולם שהוא צודק ואביו אשם בכישלונות שלו .הוא לסוג של גאון בנושאים רבים ,היה קצין בצה"ל ,משכיל.
מודה שכך הוא ממשיך עד היום להסביר את הכישלונות כולם העריצו אותו ,אבל הוא לא "ראה אותי ממטר" ,רק כי
שלו בפיתוח קריירה משמעותית וליצירת זוגיות .ולא רק לא הייתי תלמיד טוב ולא עשיתי אפילו דבר אחד שהוא
את הכישלונות הוא מסביר כך אלא גם את העובדה בשלב החשיב כרציני .הוא לא נתן לי דבר ,לא עזר לי והתעלם
ממני .עד היום זה יושב לי כמו אבן על הלב ובקושי
מאוד מוקדם הפסיק להתאמץ להשיג משהו. הצלחתי להתרומם ולעשות עם עצמי דברים .נעשיתי.
אפילו ,אדם חולני ואולי זה קשור לזה .היום אני מבין שלא
אני שואלת את משה מה הוא לומד על עצמו תוך כדי
שיחה ,והוא מודה שהיה מודע לכך במשך תקופה ארוכה ראיתי את כל התמונה כולה .אני רוצה להשתחרר מזה".
שלגישה שלו היו המון רווחים ,כמו למשל ההוכחה שהוא
בסדר גמור ,ושהדברים קורים לו רק בגלל התפקוד של משה רוצה ליצור שינוי בחייו בתחום הרגשי בתקווה
אביו ,והאחריות לכישלונות שלו היא אחריות של אביו, שזה ישפיע גם על ההתנהגות וההתנהלות שלו בחיים.
ובעיקר שאין טעם להתאמץ כי דבר לא יעזור. הפגישה בינינו מתקיימת באווירה פתוחה ונינוחה .היה
לשאלתי מה הוא חושב על "הרווחים" האלה ברור לו ברור שלמשה יש רצון אמיתי לחולל שינוי אבל מרגיש
שאלו לא רווחים אמיתיים ,אבל כל כך הרבה זמן היה
בתוך הבלבול הזה ולא ידע איך לפעול ,עד למפגשים שלנו כבול לכעס שלו על אביו.
אני מציעה לו את האפשרות לסלוח לאביו ולעצמו .זה
שבהם השתחרר באמת .ולהתחיל לזוז. נשמע לו מוזר אך הוא שואל ברצינות "האם זה אפשרי ?"
אני עונה לו שאם הוא רוצה זה אפשרי .אנחנו מתחילים
עכשיו הוא רוצה לזוז!
לעבוד.
משה מסכים להתנסות בהנחייה אימונית שבאמצעותה כבר בשלבים ראשונים כשמשה מוזמן לדמיין איך ירגיש,
הוא מצליח להחליש את האמונה שאביו אחראי למצבו איך יראה ומה ישתנה בחייו אם יסלח לאביו ,הוא מגיב
הוא מחזק את האמונה החדשה שרק הוא בלבד אחראי בצורה משוחררת ומשהו משתנה בקול שלו ובתנועות
למעשים ולתוצאות .אנחנו עובדים גם על חיזוק הערך
העצמי שלו ועל הביטחון "לזוז" ולנוע ביתר חופשיות, הגוף שלו.
מכעס אל חמלה ובסופו של דבר גם ליכולת לסלוח הוא מוכן להציב לעצמו יעד מוגדר:
לעצמו ולאביו. בהקשר ליחסים שלי עם אבא שלי ז"ל אני רוצה להרגיש
ההבנה החדשה מאפשרת לו לראות את המצב כולו מזווית מוכשר ,יצירתי ,מצליח ואוהב ,ולסלוח לו על הביקורת
וההתעלמות שהיו לו כלפיי ,אני רוצה להשתחרר מזה
רחבה יותר ,וגם האב נתפש באופן חיובי יותר.
לאחר כשבוע מצלצל משה לספר שהיה יום זיכרון למות לסלוח לעצמי על השיפוט וחוסר הקבלה העצמית שלי.
אביו ושזו הפעם הראשונה שעלה לקברו ושמח לעשות
אוהווו חזק נכון? מכאן השיחה מתגלגלת כמעט
זאת. מעצמה.
האימון הזה פקח את עיניי לגבי מספר דברים חשובים: משה מזהה בקלות שיש לו כוחות פנימיים ,יצירתיות,
למדתי שנשים וגברים מגלים רגישות יודעים לסלוח אפילו חשיבה אנליטית ,אהבה לאנשים והבנה .כוחות שיכולים
לסייע לו בהגשמת היעד אך אומר שאין לו די גמישות,
לעצמם ואפשר לסמוך עליהם בעניין זה. הערכה עצמית ,תקשורת טובה ופתיחות הנדרשות בשביל
ראיתי שכולנו רק מחכים שמישהו יגיד לנו או יראה לנו
שזה בסדר לסלוח ,ושזה אומר שאנחנו אמיצים ואחראים. ההצלחה.
ראיתי שכאשר גברים סולחים לעצמם ולאחרים סביבם זה מן הסתם ,עולות השאלות הפשוטות:
"אז למה זה לא קרה עד היום? למה לא סלחת לאביך עד
משפר ומעלה את הדימוי הגברי שלהם . היום"" ,למה לא סלחת לעצמך? במקום זה אתה משמר
בפעם הבאה נדבר על יחסי מעביד ועובד ואיך ניתן לשפר
אותם.
23
באביך?"
משה גבר צעיר בשנות הארבעים מספר:
משה מתקשה לענות ,הוא נושם עמוק נושף בכבדות,
משפיל עיניים וחוזר ומסתכל עליי .בשקט אבל בביטחון "עברו כבר 5שנים מאז שאבא שלי נפטר ואני מתוסכל
הוא מספר שתקופה ארוכה הוא טיפח את הכעס כדי ולא מצליח לסלוח על כך שלא התייחס אליי .הוא נחשב
להוכיח לכולם שהוא צודק ואביו אשם בכישלונות שלו .הוא לסוג של גאון בנושאים רבים ,היה קצין בצה"ל ,משכיל.
מודה שכך הוא ממשיך עד היום להסביר את הכישלונות כולם העריצו אותו ,אבל הוא לא "ראה אותי ממטר" ,רק כי
שלו בפיתוח קריירה משמעותית וליצירת זוגיות .ולא רק לא הייתי תלמיד טוב ולא עשיתי אפילו דבר אחד שהוא
את הכישלונות הוא מסביר כך אלא גם את העובדה בשלב החשיב כרציני .הוא לא נתן לי דבר ,לא עזר לי והתעלם
ממני .עד היום זה יושב לי כמו אבן על הלב ובקושי
מאוד מוקדם הפסיק להתאמץ להשיג משהו. הצלחתי להתרומם ולעשות עם עצמי דברים .נעשיתי.
אפילו ,אדם חולני ואולי זה קשור לזה .היום אני מבין שלא
אני שואלת את משה מה הוא לומד על עצמו תוך כדי
שיחה ,והוא מודה שהיה מודע לכך במשך תקופה ארוכה ראיתי את כל התמונה כולה .אני רוצה להשתחרר מזה".
שלגישה שלו היו המון רווחים ,כמו למשל ההוכחה שהוא
בסדר גמור ,ושהדברים קורים לו רק בגלל התפקוד של משה רוצה ליצור שינוי בחייו בתחום הרגשי בתקווה
אביו ,והאחריות לכישלונות שלו היא אחריות של אביו, שזה ישפיע גם על ההתנהגות וההתנהלות שלו בחיים.
ובעיקר שאין טעם להתאמץ כי דבר לא יעזור. הפגישה בינינו מתקיימת באווירה פתוחה ונינוחה .היה
לשאלתי מה הוא חושב על "הרווחים" האלה ברור לו ברור שלמשה יש רצון אמיתי לחולל שינוי אבל מרגיש
שאלו לא רווחים אמיתיים ,אבל כל כך הרבה זמן היה
בתוך הבלבול הזה ולא ידע איך לפעול ,עד למפגשים שלנו כבול לכעס שלו על אביו.
אני מציעה לו את האפשרות לסלוח לאביו ולעצמו .זה
שבהם השתחרר באמת .ולהתחיל לזוז. נשמע לו מוזר אך הוא שואל ברצינות "האם זה אפשרי ?"
אני עונה לו שאם הוא רוצה זה אפשרי .אנחנו מתחילים
עכשיו הוא רוצה לזוז!
לעבוד.
משה מסכים להתנסות בהנחייה אימונית שבאמצעותה כבר בשלבים ראשונים כשמשה מוזמן לדמיין איך ירגיש,
הוא מצליח להחליש את האמונה שאביו אחראי למצבו איך יראה ומה ישתנה בחייו אם יסלח לאביו ,הוא מגיב
הוא מחזק את האמונה החדשה שרק הוא בלבד אחראי בצורה משוחררת ומשהו משתנה בקול שלו ובתנועות
למעשים ולתוצאות .אנחנו עובדים גם על חיזוק הערך
העצמי שלו ועל הביטחון "לזוז" ולנוע ביתר חופשיות, הגוף שלו.
מכעס אל חמלה ובסופו של דבר גם ליכולת לסלוח הוא מוכן להציב לעצמו יעד מוגדר:
לעצמו ולאביו. בהקשר ליחסים שלי עם אבא שלי ז"ל אני רוצה להרגיש
ההבנה החדשה מאפשרת לו לראות את המצב כולו מזווית מוכשר ,יצירתי ,מצליח ואוהב ,ולסלוח לו על הביקורת
וההתעלמות שהיו לו כלפיי ,אני רוצה להשתחרר מזה
רחבה יותר ,וגם האב נתפש באופן חיובי יותר.
לאחר כשבוע מצלצל משה לספר שהיה יום זיכרון למות לסלוח לעצמי על השיפוט וחוסר הקבלה העצמית שלי.
אביו ושזו הפעם הראשונה שעלה לקברו ושמח לעשות
אוהווו חזק נכון? מכאן השיחה מתגלגלת כמעט
זאת. מעצמה.
האימון הזה פקח את עיניי לגבי מספר דברים חשובים: משה מזהה בקלות שיש לו כוחות פנימיים ,יצירתיות,
למדתי שנשים וגברים מגלים רגישות יודעים לסלוח אפילו חשיבה אנליטית ,אהבה לאנשים והבנה .כוחות שיכולים
לסייע לו בהגשמת היעד אך אומר שאין לו די גמישות,
לעצמם ואפשר לסמוך עליהם בעניין זה. הערכה עצמית ,תקשורת טובה ופתיחות הנדרשות בשביל
ראיתי שכולנו רק מחכים שמישהו יגיד לנו או יראה לנו
שזה בסדר לסלוח ,ושזה אומר שאנחנו אמיצים ואחראים. ההצלחה.
ראיתי שכאשר גברים סולחים לעצמם ולאחרים סביבם זה מן הסתם ,עולות השאלות הפשוטות:
"אז למה זה לא קרה עד היום? למה לא סלחת לאביך עד
משפר ומעלה את הדימוי הגברי שלהם . היום"" ,למה לא סלחת לעצמך? במקום זה אתה משמר
בפעם הבאה נדבר על יחסי מעביד ועובד ואיך ניתן לשפר
אותם.
23