Page 21 - medorledor01
P. 21
החיים כאדם שונה בחברה ,יתרון או חיסרון?
מאת :דודו שמאי מאמן אישי לחיים ,מרצה ,ומנחה סדנאות שנולד כנמוך קומה והתמודד בהצלחה רבה עם אתגרי החברה.
הכל למעשה התחיל כבר בגיל ארבע ימים שאז בישרו כך ,לאט לאט ,למדתי להשתמש בהומור בהדגשת החוזקות
להוריי שהתינוק הקטן והחמוד שלהם ,בן הזקונים שנולד שלי בהתעלמות מהערות ביניים ובניצול יתרון הגודל ,כך
אחרי שני אחים ,יהיה נמוך קומה וסביר שלכל היותר הצלחתי ואני ממשיך להצליח בחיים בכל יום מחדש.
ההתמודדויות נמשכו הרבה אחרי גיל הילדות ,כמו למשל "יתנשא" לגובה של עד 120ס"מ.
לאחר שניסו לעכל את הבשורה ולהבין את המשמעויות בתקופת חיפוש העבודה ,ההיתקלות במראיינים ששפטו
שלה ,הוסבר להם על הטיפולים והניתוחים הכירורגיים לחסד או לשבט בעיקר על סמך המראה החיצוני,
או בתקופת של חיפוש זוגיות וניסיונות חוזרים ונישנים שניתן לבצע בהמשך.
לאחר שהיה בידיהם כל המידע ,הוריי החליטו לעשות הכול לזכות בלבה של האחת שאתה אבלה את חיי ,למעשה.
בכדי להקל עליי את החיים בעתיד בכל דרך שרק יוכלו ,אם
ללכהילותהחשיוינם.ה מבחינה חיצונית ,ברוב המקרים ,זו מתנה זה בחינוך ,בהענקת כלים שליוו וממשיכים ללוות אותי כל
רגע בחיי ואם זה באותם טיפולים רפואיים.
את החום והאהבה העצומה קיבלתי גם מ-שני אחיי הגדולים
שגם הם נאלצו להתמודד לא מעט עם החוויה של לחיות
ושאאבמאר מה הוביל לשינוי? עם אח שמוגדר "חריג" ע"י החברה.
להשיתוהגאםוודלמאינילםאבןמקתו8וב,3קעי ,נםהשווליאהלדפואולייקאש.אהכבן!ממקקהרסגיוהדמלהשל(יד4ח6טף1עהאסו"תממיי)
להגיע לכל המקומות הנפלאים שאליהם הגעתי עד היום. החוויות הראשונות שזכורות לי בתור ילד נמוך ("גמד",
"ננס"" ,קטנצ`יק" וכינויים נוספים שהודבקו לי) הן כבר בגן
הילדים.
כבר אז אני זוכר את המבטים העקומים ,את האצבעות
ברחוב של הילדים שקראו "היי ,אבא ,תראה איזה גמד"
הדבר הראשון שהוביל אותי לאן שאני היום הוא בנייתה או השאלה הנצחית "זה ילד או איש?" ואת הצחקוקים
של האמונה העצמית ,להאמין ולהרשות לעצמי לבטא את
היכולות שלי ,את העוצמות ,את הכישורים ,את הייחודיות. הקטנטנים שליוו את המבטים.
לבחור להתבונן במה שיש ,לברך ולהודות על כך ולזנוח ,ולו עבורי ,כל הערה שכזו ,כל מבט היו כמו אגרוף שחודר
במעט ,את הפוקוס על מה שאין ומה שחסר. ישירות אל הלב.
להתמיד בדרך ,למרות כל המהמורות והדברים הבלתי תמיד בסיטואציות שכאלה ,נקודת האור עבורי היו ההורים
צפויים שנקרים בדרכנו ,תוך כדי שינון המטרה שאליה אנו שלי שידעו תמיד לתת את המילה הטובה ,לחייך ,לחבק,
לאהוב ולא פחות חשוב להסביר ולתת את הכלים המתאימים
רוצים להגיע והחתירה להגשמתה.
קצת הומור בטעם טוב ,או אולי בעצם הרבה ,לקחת את להתמודד עם אותם מבטים והאצבעות המופנות ברחוב.
נסיבות החיים בחיוך ,וליהנות ,בדיחה טובה ,גם על עצמי כשהגעתי לגיל ארבע התחלתי לעבור סדרת ניתוחי הארכה.
לפעמים ,וכך להישאר שפוי גם במצבים קשים. במהלך השנים עברתי ארבע סדרות ניתוחים כאלה שכל
יש למעשה עוד מגוון רחב של כלים ותהליכים שעזרו ארכה 7-8חודשים (מהניתוח הראשון, אחת מהן
לי בסופו של דבר להבין שהמגבלה הפיזית שלי ,או אם האשפוז ,תקופת הריתוק למיטה בבית,
לרגע ארשה לעצמי להיות לא ממלכתי' ,הגמדות שלי',
היא זו שאפשרה לי לגדול .בזכות כל החוויות ,האתגרים, ועד לשיקום
השיעורים הרבים וההתנסויות ,יצרתי לעצמי מציאות חיים ל ה ח ל מ ה המלאה וחזרה
לתפקוד
מופלאה ומלאת הגשמה.
היומיומי)
. שמצד אחד מה
כחיסרון היה
השלמנוו,טוהושאמהליויוחהודאושתלינו.בעשור האחרון הוא שהשוני מבחינתי כילד
בכך שלא יכולתי בכל אחד יש שונות כזו או אחרת ,בלי קשר למראה
לבלות עם החברים חיצוני ,ברגע שנשכיל להבליט את הייחוד הזה ולנצל אותו
בשכונה או לשחק לטובתנו ,נוכל להבין כי למעשה להיות שונה ,זה הכי שווה!
מחבואים עם כולם ,היה
גם יתרון בכך שאת מירב
הזמן הפנוי שנותר ניצלתי
להמון קריאה ,העשרת הידע הכללי ,דודו כתב ומעביר בהצלחה מרובה את ההרצאה "להיות שונה זה
וכמובן טלוויזיה בלי הגבלה.
הכי שווה" בכל רחבי הארץ.
מפיח מחדש את האמונה ביכולת לכוון גבוה ,בעזרת כלים ייחודיים . עם השנים למדתי שלמרות כל ההערות
חורט על דגלו את הטמעת הסובלנות בחברה כלפי השונה והיחס מהסביבה ,כדי לקבל הערכה
אני חייב קודם כל להעריך את עצמי
[email protected] w ww.aimhigh.co.il 050-7739769
ולדעת שאם אכוון גבוה ,אוכל לגעת
בשמיים!
21
מאת :דודו שמאי מאמן אישי לחיים ,מרצה ,ומנחה סדנאות שנולד כנמוך קומה והתמודד בהצלחה רבה עם אתגרי החברה.
הכל למעשה התחיל כבר בגיל ארבע ימים שאז בישרו כך ,לאט לאט ,למדתי להשתמש בהומור בהדגשת החוזקות
להוריי שהתינוק הקטן והחמוד שלהם ,בן הזקונים שנולד שלי בהתעלמות מהערות ביניים ובניצול יתרון הגודל ,כך
אחרי שני אחים ,יהיה נמוך קומה וסביר שלכל היותר הצלחתי ואני ממשיך להצליח בחיים בכל יום מחדש.
ההתמודדויות נמשכו הרבה אחרי גיל הילדות ,כמו למשל "יתנשא" לגובה של עד 120ס"מ.
לאחר שניסו לעכל את הבשורה ולהבין את המשמעויות בתקופת חיפוש העבודה ,ההיתקלות במראיינים ששפטו
שלה ,הוסבר להם על הטיפולים והניתוחים הכירורגיים לחסד או לשבט בעיקר על סמך המראה החיצוני,
או בתקופת של חיפוש זוגיות וניסיונות חוזרים ונישנים שניתן לבצע בהמשך.
לאחר שהיה בידיהם כל המידע ,הוריי החליטו לעשות הכול לזכות בלבה של האחת שאתה אבלה את חיי ,למעשה.
בכדי להקל עליי את החיים בעתיד בכל דרך שרק יוכלו ,אם
ללכהילותהחשיוינם.ה מבחינה חיצונית ,ברוב המקרים ,זו מתנה זה בחינוך ,בהענקת כלים שליוו וממשיכים ללוות אותי כל
רגע בחיי ואם זה באותם טיפולים רפואיים.
את החום והאהבה העצומה קיבלתי גם מ-שני אחיי הגדולים
שגם הם נאלצו להתמודד לא מעט עם החוויה של לחיות
ושאאבמאר מה הוביל לשינוי? עם אח שמוגדר "חריג" ע"י החברה.
להשיתוהגאםוודלמאינילםאבןמקתו8וב,3קעי ,נםהשווליאהלדפואולייקאש.אהכבן!ממקקהרסגיוהדמלהשל(יד4ח6טף1עהאסו"תממיי)
להגיע לכל המקומות הנפלאים שאליהם הגעתי עד היום. החוויות הראשונות שזכורות לי בתור ילד נמוך ("גמד",
"ננס"" ,קטנצ`יק" וכינויים נוספים שהודבקו לי) הן כבר בגן
הילדים.
כבר אז אני זוכר את המבטים העקומים ,את האצבעות
ברחוב של הילדים שקראו "היי ,אבא ,תראה איזה גמד"
הדבר הראשון שהוביל אותי לאן שאני היום הוא בנייתה או השאלה הנצחית "זה ילד או איש?" ואת הצחקוקים
של האמונה העצמית ,להאמין ולהרשות לעצמי לבטא את
היכולות שלי ,את העוצמות ,את הכישורים ,את הייחודיות. הקטנטנים שליוו את המבטים.
לבחור להתבונן במה שיש ,לברך ולהודות על כך ולזנוח ,ולו עבורי ,כל הערה שכזו ,כל מבט היו כמו אגרוף שחודר
במעט ,את הפוקוס על מה שאין ומה שחסר. ישירות אל הלב.
להתמיד בדרך ,למרות כל המהמורות והדברים הבלתי תמיד בסיטואציות שכאלה ,נקודת האור עבורי היו ההורים
צפויים שנקרים בדרכנו ,תוך כדי שינון המטרה שאליה אנו שלי שידעו תמיד לתת את המילה הטובה ,לחייך ,לחבק,
לאהוב ולא פחות חשוב להסביר ולתת את הכלים המתאימים
רוצים להגיע והחתירה להגשמתה.
קצת הומור בטעם טוב ,או אולי בעצם הרבה ,לקחת את להתמודד עם אותם מבטים והאצבעות המופנות ברחוב.
נסיבות החיים בחיוך ,וליהנות ,בדיחה טובה ,גם על עצמי כשהגעתי לגיל ארבע התחלתי לעבור סדרת ניתוחי הארכה.
לפעמים ,וכך להישאר שפוי גם במצבים קשים. במהלך השנים עברתי ארבע סדרות ניתוחים כאלה שכל
יש למעשה עוד מגוון רחב של כלים ותהליכים שעזרו ארכה 7-8חודשים (מהניתוח הראשון, אחת מהן
לי בסופו של דבר להבין שהמגבלה הפיזית שלי ,או אם האשפוז ,תקופת הריתוק למיטה בבית,
לרגע ארשה לעצמי להיות לא ממלכתי' ,הגמדות שלי',
היא זו שאפשרה לי לגדול .בזכות כל החוויות ,האתגרים, ועד לשיקום
השיעורים הרבים וההתנסויות ,יצרתי לעצמי מציאות חיים ל ה ח ל מ ה המלאה וחזרה
לתפקוד
מופלאה ומלאת הגשמה.
היומיומי)
. שמצד אחד מה
כחיסרון היה
השלמנוו,טוהושאמהליויוחהודאושתלינו.בעשור האחרון הוא שהשוני מבחינתי כילד
בכך שלא יכולתי בכל אחד יש שונות כזו או אחרת ,בלי קשר למראה
לבלות עם החברים חיצוני ,ברגע שנשכיל להבליט את הייחוד הזה ולנצל אותו
בשכונה או לשחק לטובתנו ,נוכל להבין כי למעשה להיות שונה ,זה הכי שווה!
מחבואים עם כולם ,היה
גם יתרון בכך שאת מירב
הזמן הפנוי שנותר ניצלתי
להמון קריאה ,העשרת הידע הכללי ,דודו כתב ומעביר בהצלחה מרובה את ההרצאה "להיות שונה זה
וכמובן טלוויזיה בלי הגבלה.
הכי שווה" בכל רחבי הארץ.
מפיח מחדש את האמונה ביכולת לכוון גבוה ,בעזרת כלים ייחודיים . עם השנים למדתי שלמרות כל ההערות
חורט על דגלו את הטמעת הסובלנות בחברה כלפי השונה והיחס מהסביבה ,כדי לקבל הערכה
אני חייב קודם כל להעריך את עצמי
[email protected] w ww.aimhigh.co.il 050-7739769
ולדעת שאם אכוון גבוה ,אוכל לגעת
בשמיים!
21
