כל הפוסטים בעמיר ברדה
אפשר לעזור בלי להחליט במקומי
מאת: עמיר ברדה-בוסידן כשאדם קרוב אומר שהוא רוצה להגיע למפגש חברתי, קל לקפוץ ישר לפתרון. בודקים איך מגיעים, מחשבים מתי
אנחנו רוצים שתהיו מעורבים, כל עוד לא תשנו לנו את התוכנית
מאת: עמיר ברדה-בוסידן דמיינו ישיבה לתכנון פעילות קהילתית. סביב השולחן יושבים אנשי צוות, הורים וגם אנשים שהפעילות מיועדת להם. מישהו
הילד עולה כיתה. אבל האם הדרך כבר מוכנה לו?
מאת: עמיר ברדה-בוסידן ביום הראשון במסגרת חדשה הילד אינו מגיע רק עם תיק, קלמר ומערכת שעות. הוא נכנס לעולם שיש
האופק מתחיל אצל מי שיושב לידנו
מאת: עמיר ברדה-בוסידן בתחילת שנת לימודים נכנס תלמיד חדש לכיתה. כולם יודעים לומר את הדבר הנכון: חשוב לקבל אותו, לעזור
לא להחזיק את המידה, אלא לכוון אותה
מאת: עמיר ברדה-בוסידן כשאנחנו חושבים על תכונות אופי, אנחנו נוטים לדבר עליהן כאילו הן קבועות: אדם הוא נדיב או קמצן,
מה שמתגלה רק כשנפגשים
מאת: עמיר ברדה-בוסידן יש דברים שאדם לא יכול לגלות על עצמו לבד. הוא יכול לחשוב, לנתח, לתכנן ולדמיין איך יגיב
מי באמת צריך להתאמץ רק בשביל להבין?
מאת: עמיר ברדה-בוסידן יום הגאווה האוטיסטי, המצוין מדי שנה ב 18 ביוני, מזמין אותנו לדבר על אוטיזם מזווית מעט אחרת,
הדברים שנשארים אחרינו
מאת: עמיר ברדה-בוסידן יש אנשים שנכנסים לנו לחיים בלי לעשות הרבה רעש. בלי נאום גדול.בלי רגע דרמטי.לפעמים אפילו בלי שנשים
המקום שבו הקשר נשאר פתוח
מאת: עמיר ברדה-בוסידן יש רגעים בקשר שבהם אנחנו מרגישים שנדרש מאיתנו לבחור צד. או לקבל את האדם שמולנו כמו שהוא,
רגישות, תודעה ועשייה במטריקס החברתי
מאת: עמיר ברדה-בוסידן לפעמים נדמה ששייכות חברתית היא סוג של קסם – או שנולדת עם המפתח ביד, או שנגזר עליך


