כמה פעמים שמענו, במיוחד מאז התפרצות הקורונה, "תחשבו חיובי ודברים טובים יקרו לכם". טוב, אני במקרה מאמינה שזה נכון: אכן יש לנו את הכח לגרום לדברים טובים לקרות לנו כשאנחנו במצב רוח טוב, או במחשבות אופטימיות.

אבל מה לעשות כשכל הדברים הרעים קורים באותו זמן? מה עושים כשבמרווח של שלושה חודשים מקבלים חדשות רעות זו אחר זו: אבא שלך חולה במחלה סופנית ואחותך לא רוצה לעזור, הבת שלך צריכה ניתוח ואחריו שנה של תפקוד מוגבל, בת הזוג שלך פוטרה וכל המקומות מציעים משכורת נמוכה בלפחות 25 אחוז מהקודמת… והצרות ממשיכות לצוץ ולהצטבר. ואלו רק דברים קטנים טריוויאליים – שלא יהיה יותר גרוע.

איך, במצב כזה, אתה מוצא את המחשבות החיוביות? איך שהוא, משפטים כמו "לפחות אף אחד לא מת", או "שלא יהיה יותר גרוע", לא ממש עוזרים לראות את הצד החיובי.

החודש אני לא אזמין אתכם ליצירה ממשית, מקרטון או חוטים, החודש אשמח שתצטרפו אליי ליצירה מחשבתית, יקרת ערך שלא עולה גרוש! היא כן תעלה לכם בכנות, במאמץ למצוא בתוך ליבכם, לפעמים עמוק בתוך הלב, את הדבר שיעלה לכם את החיוך על הפנים בכל מצב, דבר כזה שיאיר לכם את היום גם באמצע הסופה הכי חזקה של החורף.

לפעמים זה מקום שתמיד גורם לנו להרגיש בטוחים, או אדם שתמיד גורם לנו להצליח, או חפץ שמאוד מוצא חן בעינינו והוא תמיד באותו מקום. כן, מחשבות חיוביות הן לא אותו דבר לכולם, ולכן מה שיכול לעזור לנו להגיע לשם זה לא אותו דבר, אלא אותו תהליך, וגם זה רק בערבון מוגבל.

אז איך עושים את זה? הנה כמה שלבים פשוטים להתחיל במסע אחר המוח המואר – המקום של המחשבות החיוביות:

1. סדרו לכם סביבה נוחה, לא רק למגע אלא גם מבחינת עוצמת האור, הטמפרטורה, רעש הרקע – או בכלל שקט מוחלט, אנשים או התבודדות, עיניים עצומות או פקוחות וכו'; והכינו בהישג יד מחברת ועט.
2. חישבו על סיטואציה שבה הייתם מאושרים מבלי שזה יהיה תלוי באדם אחר. זה לא חייב להיות התרחשות מהעבר: תחלמו בגדול! והכוונה היא לא סיטואציה בה הייתם לבד, אלא אחת שבה האושר ומצב הרוח הטוב באו מתוככם, ולא כתגובה לפעולה של אדם אחר.
3. התרכזו בסיטואציה הזו ותבחינו בכמה שיותר פרטים מסביב (התחילו עם הרשימה של נקודה ראשונה, והמשיכו משם)
4. כשאתם בטוחים שלא תשכחו במה מדובר, ושיש לכם את כל הפרטים שיכולתם להוסיף, תתחילו לרשום במחברת דברים שאתם יכולים להשיג כבר עכשיו ובקלות: צליל מסוים, ריח, צבע, קול של אדם, מגע של אדם או דבר, נסיעה למקום וכו. עדיף לא להתמקד במאכל או שתייה, שלא נפתח התמכרות לא בריאה.
5. שימרו על הרשימה וכשתצטרכו מדריך למחשבות חיוביות, תתחילו לסובב את עצמכם עם הדברים מהרשימה.

אז שנה של מחשבות מוארות, עם הרבה הצלחות והרבה חיוביות, שאף פעם לא תהיה התוצאה לבדיקת קורונה

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

054-7512730; redcatartbeads@gmail.com

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

"משפחה לא בוחרים" – אומר הפתגם, וזה נכון בערבון מוגבל. אני נולדתי ברומניה, בת שלישית לזוג צעיר, שנה (ושלושה ימים) אחרי בן ובת תאומים. כשהבנתי שלא אוכל לקבל אח תאום משל עצמי, לא משנה כמה טובה וחכמה שאהיה, יחלתי לעצמי משפחה מלוכדת כזו: 3 ילדים, תאומים ועוד אחד. חלום זה נשאר חבוי בלבי, לפעמים אף נשכח, שכן הלימודים שלי לתואר שני בגנטיקה מולקולרית השרישו בי את ההבנה שאף אחד לא שולט בעת הלידה ובמין הילוד הרך.

ואי שם בתחילת המילניום החלום שלי התעורר לחיים חדשים: כבר 17 שנה אני אם לשלושה: בת מוכשרת, יפיפיה ובן ובת תאומים רק שנה (ושלושה חודשים) אחריה, מוכשרים ויפים לא פחות.

בין אם בוחרים או לא, בין אם זה בדיוק מה שחלמנו עליו כל חיינו, רוב המשפחות נורמטיביות, עם הורים שמסתדרים לרוב וילדים שרבים על תשומת לב וריבונות בשרשרת האחווה. והכי נורמטיבי זה שבכל המשפחות הנורמטיביות כל אחד הוא שונה: אוהב דברים שונים, בעל עניין בתחומים שונים, מגיב שונה ומבין דברים קצת אחרת. וזו הסיבה הכי טובה לעשות הרבה דברים ביחד, לדבר הרבה ולהכיר זה את זה מהיסוד. ואיזו דרך מוצלחת יותר מאשר לתכנן ביחד חפץ אומנותי ורוחני גם יחד, יצירה שתעזור לכל חבר במשפחה לבטא את עצמו, להכיר את האחרים, למצוא נקודות משותפות ומקום להיות שונה ומקובל.
החודש אני מזמינה את כל המשפחה ליצירת משותפת: שלט מורכב לתליה על הקיר, בו כל חבר משפחה בוחר ערך עליון שבעיניו כדאי לכל המשפחה לאמץ. תתכננו את היצירה ביחד, תיצרו ביחד ותנו לכל אחד מקום לביטוי עצמי. ניתן לבצע את השלטים בעץ, עיסת מלח או קרטון – במאמר מצורפות הנחיות ליצירה מבוססת קרטון ביצוע. ניתן להרכיב את היצירה ממילים בודדות, (ערכים, מה משמח כל אחד, מה כל אחד אוהב) ממשפטי השראה או ציטטות מועדפות. את הלוחית של כל אחד יכולים להרכיב בחבל, סרט או שרשרת. יש לכם רעיון אחר? אל תהססו ליישם אותו ולכתוב לי.

רוצים לכלול את סבא או סבתא בעשייה? מומלץ ואף מוטב!

יצירה משפחתית כיפית שתהיה לנו!

 

פרויקט:

טכניקה: דקופאז'

ציוד: סרגל (עדיף של 40/50 סמ'), מספריים/סכין יפני, צבעים, דבק סטיק, מחורר

חומרים: קרטון ביצוע, ספר ישן למחזור/מגזינים למחזור/דפי מוזיקה ישנים, ואשי טייפ, מדבקות, חבל

 

אופן העבודה:

• גוזרים מקרטון הביצוע מספר מלבנים ארוכים וצרים (כאן הם 42X13 סמ'), כמספר החברים במשפחה
• קורעים את הדפים של הספר הישן לפיסות בערך בגודל כרטיס אשראי. מומלץ שהרקע יהיה מורכב מהחלק עם המלל, ללא תמונות
• מורחים דבק סטיק על כרבע משלט אחד ומכסים את החלק המרוח, בפיסות הקרועות, מסודרות עם מעט חפיפה ובכיוונים אקראים
• מוסיפים דבק לפי הצורך כך שהפיסות יהיו הדוקות לשלט ולא יתאפשר קילוף
• ממשיכים כך עד שצד אחד של השלט מכוסה כולו
• גוזרים את החלקים הבולטים משולי השלט
• מדפיסים במחשב הביתי את המילים/משפטים שנבחרו, גוזרים ומדביקים על כל שלט מילה אחת
• מחוררים חור אחד בכל פינה של השלט
• ממשיכים כך עם כל השלטים: לכל חבר משפחה שלט שלו
• בשלט הראשון קושרים חבל לתליה, בשתי הפינות העליונות
• בכל שלט נוסף, קושרים את הצלעות הארוכות זו לזו, עד שכל השלטים קשורים ביחד
• אפשר לתלות פרג'ים או ציציות בפינות התחתוניות של השלט התחתון

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

054-7512730; redcatartbeads@gmail.com

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

 

"sorry seems to be the hardest word" שמעתי את אלטון ג'ון שר כשהייתי בתיכון. ובמשך החיים למדתי שזה גם הדבר הכי קשה לעשות: גם לקבל סליחה מהזולת וגם לסלוח לאחרים. פסיכולוגים רבים ומפורסמים עסקו בעניין, ובכלל ברור לכל אחד ואחת שהבעיה קשורה למח הקדום שלנו שמקשר בקשת סליחה עם הבעת חולשה.
לא מעט זמן הייתי משוכנעת שזה קשור לחוש הצדק: אם אני מבקשת סליחה אז אני מודעת שלא צדקתי. ושוב שלוחה של המח הקדום, לא להיות צודק משמע לטעות ולטעות משמע למות.

ואז החיים קרו לי: התחתנתי, נולדו לנו ילדים, הורים הזדקנו וחלו, קריירה התפתחה ופרחה. ובמשך כל המסע נאלצתי לאלף את המח הקדום שלי, לחנך אותו, לשוחח ולהגיע איתו להסכם: אני אדאג לשלמות הגוף שלי והוא ייתן לי לטעות, לוותר גם אם אני צודקת, לחפש ערכים נוספים לצדק במערכות היחסים, ובעיקר לבקש סליחה כשאני רוצה לעשות זאת. זה לא עולה כסף, זה לא מחריב עולם, זה לא מוריד מערכי, זה לא מסכן אותי בשום צורה.

עם הזמן שמתי לב שגם הילדים למדו לבקש סליחה בכל פעם שהבינו שהם טועים, בלי בושה בלי קשיים, בלי סבל. כמובן שזה לא אומר שביקשו ממני או מהמורים סליחה בכל פעם שאנחנו חשבנו שצריך, וזה באמת נתן ערך עליון לבקשת הסליחה שלהם.

ומה לגבי לסלוח לאחרים? במשך החיים שמתי לב שהרבה יותר קל לי לבקש סליחה מאשר לתת אותה. חקרתי את העניין עם חברות, גם פסיכולוגים ועם מדריכי מדיטציה. התברר, באופן ממש לא מפתיע, שלרובינו קשה לסלוח, בגלל שבעיקר קשה לסלוח לעצמינו. כן, כן, לרובינו, אנחנו המבקרים הכי קשוחים של עצמינו. שיחות רבות וסוערות היו לי עם המח הקדום שלי ועדיין… רוב הזמן קשה לי לסלוח, בעיקר לעצמי.

אז אם אתם כמוני וקשה לכם לסלוח לעצמכם, או אחרת לחלוטין וקשה לכם לבקש סליחה, ואף אם אתם צדיקים וקל לכם גם לבקש סליחה וגם לסלוח לזולת, אני מזמינה אתכם ליצור סליחה בסביבתכם, בעולם כולו, בעזרת כמה יצירות קטנות ומהירות, עם חומרים הנמצאים ליד, בטכניקות פשוטות שכל אחד יכול לרכוש במהירה. וכשכל דבר אחר נשגב מאיתנו, לפחות קחו פיסת נייר יפה ותכתבו יפה, בכל צבע שאתם מעדיפים, בכל שפה שאתם רוצים, בכל גודל שאתם בוחרים, וקשטו יפה באיורים או קווים. כך ניצור יותר סליחה בעולם וכך תהיה לנו יותר שלווה.

יצירה סולחת שתהיה לנו!

 

פרויקט: פתק סליחה

טכניקה: אוריגמי, קרמה, איור

ציוד: מספריים, מחט, סרגל

חומרים: חוט, טושים, עפרונות צבעוניים

 

אופן העבודה:

• עבור לב האוריגמי: חפשו ביו-טיוב "קופסת לב אוריגמי" או "origami heart box", קחו פיסה מרובעת של נייר (גם ממגזין ישן זה בסדר), כיתבו (על גבי מדבקה לבנה, אם משתמשים בנייר ממוחזר שמודפס על שני הצדדים) וייצרו את הלב נושא המסר, והגישו למי שליבכם חפץ בסליחתו
• עבור סימניה רקומה: קחו פיסת בריסטול לבן, ועוד פיסת בריסטול צבעוני. כיתבו על הפיסה הלבנה "סליחה" (תזכורת, אפשר גם לכתוב בשפה אחרת), ריקמו לפי הכיתוב, הדביקו את הפיסה הרקומה על הפיסה הצבעונית והגישו למי שתבחרו
• למסר המאויר: הדמיון שלכם הוא הגבול היחיד! ממליצה לכם לחשוב על צבעים, צורות, שפה וכו של האדם ממנו אתם מבקשים סליחה

תהנו!! ואל תשכחו להשתמש ברעיונות כאלה כל הזמן

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

054-7512730; redcatartbeads@gmail.com

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

גיבור על מי הוא? ויקיפדיה, מריאם-ווסבטר ודיקשנרי-דוט-קום, כמו מקורות מקוונים אחרים יגידו לכם שגיבור על, הוא מי שלא רק שיש לו כוחות מיוחדים מעבר ליכולת של כל בן תמותה, אבל גם משתמש בכוחות אלו כדי להילחם ברשע ולעשות טוב בעולם. ובהערה קטנה יוסיפו שאלו בדרך כלל דמויות דמיוניות. אז בואו ניראה:

סופרמן כמובן עונה על ההגדרות – הוא אפילו לא אנושי, שכן נולד בכוכב לכת דמיוני. באטמן גם מזוהה בקלות עם ההגדרה: אמנם אנושי אך הוא מתאמן עשורים כדי לחדד את כל היכולות הקרביות שלו עד לרמה עליונה על כל בן אנוש אחר.

ואז באים עיתונאים ומשווים כל מיני מקצועות – במיוחד אחיות ורופאים בשנה אחרונה – לגיבורי על. ואפילו אמירות אלה מובנות לנו, שכן בסיפורים בעיתונים מראים את הצד המיוחד, הפועל מעל יכולות רגילות של כל אחד, לעזור לאנשים במצב קשה.

ולא רק אנשים הם גיבורי על. בעולם הפירסום מדברים על רכבים, תזונה ואף מוצרי חשמל ביתיים כעל גיבורי על. ובהשוואה להגדרות המקובלות, אלו רכבים/מאכלים/מוצרי חשמל בעלי יכולות גבוהות הרבה יותר מהרגיל ושמשתמשים בכוחות אלו לעזור לאנושות.
אם כך, תרשו לי להציג לכם את גיבורי העל של עולם מלאכת היד. 2 מלאכות שלא רק שהן בעלות יכולות שאין למלאכות רגילות, אבל גם משתמשים ביכולות אלו לעזור לבני האדם ליצור ולתחזק חיים איכותיים יותר, עם יותר אנרגיות טובות ועם יותר אושר.

תופים בבקשההה-הה: המקרמה והדקופאז'. אמנם המקרמה עתיק יומין כמעט כמו האנושות והדקופאז' הוא רק בן כ-500 שנה, שניהם מלאכות יד בעלות יכולות מדהימות שכל איש ואישה ייטיבו להכיר.

מה אנחנו נירצה ממלאכת יד? בטח שיהיה קל ללמוד ושלא יעלה הרבה. חברים ולקוחות אומרים לי: וגם שנוכל ליצור דברים קטנים (פרויקטים שמסתיימים בשעה – שעה וחצי) או גדולים, וגם שנוכל להשתמש בחומרים שנמצאים בכל בית, וגם שנוכל ליצור דברים שימושיים או אומנות למוזיאון, וגם שיהיה ביכולתם של אנשים רגילים או כאלה עם מוגבלויות, שזה יהיה מתאים גם לילדים וגם לאומנים גדולים. ושיהיו כל אלה בשירות האנושות.
אז גם המקרמה וגם הדקופאז', עונים על כל השאלות. עבור מקרמה צריכים רק חוט ומקל – ואם החוט הוא כותנה שנשארה מסבתא מלפני 50 שנה והמקל זה כף עץ מהמטבח, אדרבה! מיחזור מצויין. כדי לעסוק בדקופאז' זה עוד יותר פשוט: דבק, פיסת קרטון נקי, דבק לבן וכמה ניירות צבעוניות והשמיים הם הגבול – או הדמיון של כל אחד. מסימניות ותחתיות לכוסות ועד פרטי לבוש (מקרמה) ורהיטים (דקופאז'). מלאכות היד האלו מספקות כל מה שתבקשו מטכניקה שתאמצו.

ואיך זה יעזור לכם לשפר/לתחזק איכות חיים? בואו נשים בצד לרגע את החיסכון בכסף מכך שתוכלו ליצור לעצמכם חפצים קטנים, במקום לרוץ לקנות. בואו גם נתעלם לרגע מהעובדה ששתי מלאכות היד האלה מאפשרות מיחזור ומקטינות את כמות הפסולת וכך משפרות את איכות הסביבה. תנו לי להזכיר לכם שוב שכל יצירה עוזרת לנו לתחזק/לשפר מוטוריקה עדינה, ויכולת המישוש והבריאות של כפות הידיים, בו בזמן שהיא משפרת את הבריאות הנפשית שלנו, את התפקוד הגבוה של המוח והכי חשוב: מונעת אלצהיימר וניוונים נוספים של המוח!

מוזמנים לערוץ היוטיוב החדש שלי, לראות כמה פרויקטים קטנים ושימושיים: https://www.youtube.com/channel/UCpbF7INzxH-yMvRccsgSeKg

יצירה של גיבורים שתהיה לנו!

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

שאלתי סביבי: "על מה את/ה חושב/ת כשאומרים לך חפצים ישנים?" רוב התשובות מעלות את התמונה של ספה או מזנון שכבר לא באופנה, מונחים על שפת המדרכה בשביל מישהו פחות עשיר לקחת ולהנות. חברה או שניים דיברו על מיצגי מוזיאון אירופי, כמו הבגדים של המלך לואי ה-17, או תמרוקיה של איזו אצילה בריטית.

אני חושבת על תמונות ספיה של משפחות כשהאישה יושבת על כיסא, בעלה עומד – בדרך כלל משמאלה, והילדים עומדים או יושבים מסביב. אני חושבת על מכשירי מטבח ממתכת מושחרת, בעלי צורות מוזרות ספק מפלצת – ספק אומנות, או סירי בישול מכוסה בהמבריק העבה הישן. אני חושבת על הבית בו גדלתי, בית בו המשפחה התגוררה מזה 4 דורות, בית קסום עם מרתף ועלית גג גדולים דיים להיות מחוזות מלאים הרפתקאות ילדות.

כן, "ישן" זה אחד המושגים המיוחדים האלה שאומרים דברים שונים לחלוטין לאנשים שונים. ורק בגלל שחפץ ישן, כבר לא באופנה, פחות נח מהגרסה החדשה, זו לא סיבה לזרוק אותו. בגדים, רהיטים, כלי מטבח, ספרים, בגדים, מצעים ועוד הרבה חפצים מסביב לבית יכולים להפוך בקלות לחפצים שימושיים אחרים. בארה"ב קוראים לפעילות זאת אפסייקלינג (upcycling): מיחזור ושידרוג באותה עת. הרעיון הוא ליצור פחות פסולת (וסיפור החיריה בישראל מצביע על צורך זהה גם אצלינו), לחסוך כסף וללמוד מלאכת יד/טכניקה/עבודה שתקנה לנו ערך מוסף במקרה של אפוקליפסה. גם לקראת סוף עידן הקורונה אני עדיין לא מאמינה באפוקליפסות, וגם בגלל התואר שלי בגנטיקה מולקולרית, אני יודעת שעיסוק במלאכת יד, גם אם רק לרבע שעה כל יום, מוריד בהרבה את הסיכוי לחלות במחלות ניווניות של המח ומעלה את יכולות המוטוריקה העדינה שלנו (יכולת שמתנוונת עם הזמן, במיוחד בימינו שרוב המקצועות פועלים דרך מקלדת המחשב).

אז אם יש לכם איזה חפץ ישן שאתם חושבים להחליף בחדש עכשיו שפסח קרב ובא, ורוב החנויות עושות מבצעים, תחשבו על כל הפסולת שאתם עלולים לייצר שמזיקה לאיכות הסביבה, תחשבו על כל הכסף שאתם תוציאו ללא צורך מיידי, תחשבו על טכניקה כלשהי שתמיד רציתם ללמוד ותבדקו באינטרנט איך אתם יכולים להפוך אותה למשהו אחר שאתם צריכים. רהיטים מחדשים בקלות בעזרת הדקופאז' – שבצורה מצחיקה ואירונית קצת, הומצא בתעשיית הרהיטים,עוד על רהיטים מחודשים לחצו; בגדים הופכים בקלות לחוט טריקו יקר ונחשק כל כך בימינו או לכרית נוי ב-20 דקות עוד על בגדים שהופכים לחוטי טריקו לחצו; ספרים הופכים עם מעט השקעה הרבה כיף וטכניקה שמעודדת עבודה בצוותה עם כל המשפחה, לכל מני דברים שימושיים מקופסה סודית עוד על ספרים וקופסאות לחצו ועד שעון קיר אופנתי; בקבוקים וצנצנות ישנים הופכים לשלל חפצי נוי מעששית לחנוכה לחצו ועד מנורה ליד המיטה.

אז בפסח של סוף קורונה אני מזמינה אתכם להתחשב באיכות הסביבה שאתם משאירים לילדינו ולבחור אחד מהחפצים שאתם רוצים להחליף בבית וליצור ממנו חפץ אחר שתשתמשו בגאווה ובשמחה. בחרתם חפץ ולא יודעים ל-מה או איך לשנות אותו? תכתבו לי ומבטיחה תשובה לכל אחד!

יצירה מחפץ לב שתהיה לנו!

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

מאז שייקספיר ועד ג'יי זי, כולם מהללים את הרוח האנושית: כמה היא חזקה, מיוחדת, יפה וסופרלטיבים נוספים.

וכשחושבים על זה בנחת, רק לעצמנו, מה זה בכלל הרוח האנושית? כשאנחנו יושבים לבד על הספה, עם התה או הקפה שלנו, וחושבים על מה שהכי מכאיב לנו היום, איפה הרוח האנושית עם התכונות הנדירות שלה?

והאמת היא שזו בדיוק התכונה הכי טיפוסית שלה: הרוח האנושית לא תבוא לעזרתינו עד שלא צריכים אותה באמת. הרוח האנושית לא מתעסקת בקטנות, ולא משנה כמה אנחנו באמת סובלים הרוח האנושית לא תעלה במחשבתינו. עד שלא רוצים באמת לעשות מחווה משמעותית, היא לא תופיע. כל עוד אנחנו שקועים במה שאין לנו, הרוח האנושית לא תתגשם.

וזה ברור: קוראים לזה רוח אנושית. האנושות כולה. ואומנם כל אחד מאיתנו איש, ואומנם כל אחד מאיתנו חשוב ובעל השפעה, אך כשמדברים על רוח אנושית, מדברים על דברים גדולים כמו כל כדור הארץ.

ב-22 לפברואר השנה מתקיים יום כדור הארץ – Earth day. יום בו חוגגים ומעלים למודעות את איכות הסביבה ואת ההשפעה של כל אחד מאיתנו על הסביבה שלנו ועל ניקיון כדור הארץ. השנה במיוחד, אחרי כל ההרפתקאות של ווירוס קורונה, אני מזמינה אתכם לתת משקל גבוה יותר למיחזור ולכל מה שקשור באיכות הסביבה: למעט בקניית חפצים מפלסטיק, במיוחד כאלה לשימוש לטווח קצר, למחזר יותר נייר, זכוכית ומתכת וכמובן גם בקבוקי פלסטיק וליצור לעצמכם – בסגנון עשה-זאת-בעצמך – יותר מהחפצים הקטנים היומיים, כמו מחזיקי מפתחות, כרטיסי ברכה, ,שקיות נשיאה, אביזרי אופנה, נרתיקים קטנים ועוד.

יצירת מיחזור משמעותית שתהיה לנו

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

054-7512730; redcatartbeads@gmail.com

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

אנדרדוג מסתבר, ולא מפתיע בכלל, הוא מהמונחים האלה שבאים מתחום הספורט – תחום שרוב האנשים או שרופים עליו, או אדישים לגמרי לגביו.

מה שחשוב הוא שזה מונח מאוד שימושי ומאוד רלוונטי לחיי היום-יום המודרניים. יותר ויותר, בכל התחומים, אנשים מכל הסוגים מבינים שהנתונים ההתחלתיים שלנו לא כל כך קובעים את מהלך חיינו או את ההשגים אליהם יכולים להגיע. אני גדלתי בחברה בה אנשים עם נכויות היו אמורים להישאר בקרב המשפחה ולהיות נטל לחברה. גם אם היו רוצים לעבוד, לא היתה להם הזדמנות. רק 2 דורות מאוחר יותר הילדים שלי גדלים בחברה בה מצפים מאנשים להפיק את המירב מהחיים, גם אם יש להם מוגבלויות, וגם אם הם לא יכולים להיות 100% פרודוקטיביים.

רק להבהיר, אנדרדוג בספורט זה המתמודד הכי חלש שבכל זאת מנצח, או מגיע למקום הרבה יותר גבוה משציפו לו. בסלנג הכללי הבינלאומי, אנדרדוג זה מי שמנצח את התנאים ההתחלתיים שלו ומגיע להישגים מעל ומעבר לצפוי.

ומי יותר אנדרדוג מימינו מאשר איכות הסביבה?! רוצים עוד בתים כי האוכלוסיה גדלה, ב"ה? מוותרים על עוד כמה מאות דונמים של חורשה ומקימים רובע חדש. רוצים לחסוך בזמן הובלת הסחורה, או בזמן העובדים שנמצאים הרבה בנסיעות? מוותרים על שטחי טבע ובונים עוד כביש? רוצים יותר תושבים בעיר שלנו? מוותרים על בתים ישנים עם גינות גדולות ובונים עוד קניון. וזה רק בקנה מידה מקומי. כל הפלסטיק והחפצים הח"פ שמקילים עלינו, (ואגב, מפנים לנו יותר זמן לעבודה, לא לחינוך, טיולים או הנאה) מזהמים את האוקיינוסים, הנהרות והאוויר.

אז אם גם לכם איכפת, ואם גם אתם רוצים לעשות עוד צד קטן לעזור לסביבה לנצח ולהפוך לאנדרדוג של המילניום, אני מזמינה אתכם החודש ללמוד דרך כיפית, חסכונית והכי ידידותית לסביבה לשחק בפלסטלינה/פימו. וזה לא רק ידידותי לסביבה, זה גם בכלל לא מסרטן: לא למי שנוגע, לא למי שמסתכל מהצד, ולא למי שעוסק בזה מדי יום!

יצירה מנצחת שתהיה לכם!!!

 

פרויקט: חופשי

טכניקה: עיסת מלח

ציוד: קערה, כף עץ, כוס מדידה, חיתוכיות לעוגות, [אופציונלי: מכחול, כפפות ]

חומרים: קמח חיטה הכי זול, מלח דק הכי זול, [אופציונלי: צבעי מאכל/אקריליק]

 

אופן העבודה:

• בקערה גדולה מערבבים כוס קמח עם חצי כוס מלח דק. מוסיפים כוס מים ומערבבים לעיסה אחידה, במרקם פלסטלינה. אם העיסה נדבקת לידיים מוסיפים עוד קמח, כפית בפעם, עד שהעיסה מגיעה למרקם הנכון. אם מהעיסה נופלים פירורים,מרטיבים את הידיים ולשים 5-10 שניות. אפשר לחזור על התהליך עד שמגיעים למרקם הנכון
• אם רוצים, אפשר להוסיף צבעי מאכל בזמן העירבוב: לכל צבע מכינים מנה (או חצי מנה) של עיסה
• אפשר לשחק עם העיסה עד שמשתעממים, כמו פלסטלינה; ואפשר ליצור יצירות ולאפות אותן בתנור, כמו פימו [המועניינים מוזמנים לפנות אליי ואתן הנחיות מדויקות]
• בתום המשחק, אם לא אופים את היצירות, מומלץ לזרוק לפח (לא מזהם את הסביבה!!!) בגלל שהעיסה לא נשמרת טוב: תכולת המלח הגבוהה מעודדת ספיגת נוזלים וזה הורס את המרקם
• אזהרה! אומנם העיסה לא רעילה ולא מזיקה אך מומלץ להרחיק מחיות מחמד, מילדים קטנים שעלולים לאכול (ולסבול מכמויות המלח הגדולות) ולהשתמש בכפפות ניקוי אם יש פצעים פתוחים או סובלים מעור ידיים רגיש/פגום
  תיהנו!!! ואל תהססו ליצור עיסה כזאת ,מכל מיני צבעים, כשהילדים מארחים חברים!

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

אדיבות מה היא? באתר האקדמיה ללשון מסבירים את המושג כ: "מנומס, נוח לבריות". בויקימילון, זה פשוט "התנהגות מתחשבת, הליכות נעימות". וכששאלתי מסביב חברים ומכרים, קיבלתי תשובות מעורבות: "נו, את יודעת, נימוסין כאלה של פעם, כמו לפתוח דלת לאישה, ולקרוא לאבא שלך אדוני. זה כבר לא רלוונטי", וגם "אה, זו תכונה חשובה מאוד. זה להיות נחמד לאחרים כשלא יוצא לך מזה כלום". וכשחשבתי קצת, באמת שמתי לב שלא כל כך שמעתי את המילה בשלושים ומשהו השנים שאני בישראל.

עניין אותי מאוד לשמוע שתכונה כזאת עדינה, כזאת שולית מעוררת תחושות כל כך שונות בקרב המכרים שלי. האם זה טוב להיות אדיב? האם זה חשוב? אכן, בעידן הבנייה העצמית והאימון האישי, בעידן החוסן המנטלי והמודעות העצמית, עד כמה זה חשוב להיות אדיב?

חשבתי על הערכים שאני קיבלתי מההורים שלי והערכים שאני מנסה להעביר לילדים שלי – האם אדיבות היא אחת מהן? עניתי לעצמי שכן! התחשבות בזולת זה תמיד ערך חשוב. התחשבות בזולת זה היא גורם לחברה יותר תומכת ויותר בונה מזו של ימי הביניים. התחשבות בזולת היא סיבה לכך שיש לנו חברים ואנשים שיקרים לנו.

אז בימים טרופים אילו, במי אנחנו בוחרים להתחשב? בימים חסרי הביטחון אלו, מה זה להתחשב בזולת? אין לי ספק שלכל אחד תהיה תשובה משלו, לכל אחד תהיה רשימה אחרת של אנשים חשובים.

דוקא היום, דוקא בימי קורונה כשניראה שהטבע מרחיק אותנו מיקירינו, אני בוחרת באדיבות לטבע, לכדור הארץ עצמו – במילים אחרות, ביום האדיבות הבינלאומי אני בוחרת להזכיר לכולם שיש לנו יקירים שעוד לא ראינו וכנראה אף פעם לא נראה: אלו ילדי נכדינו ונכדי נכדינו, ואנחנו חייבים להם מראה של שדה ירוק וחורשה פורחת וחרמון מכוסה שלג ונחלים זורמים בנגב.

אז החודש אני מזמינה אתכם ליצור עציץ מיוחד ומטפל בעצמו, עציץ עם שתיל קטן שצריך קצת התחשבות, עציץ ללא השקעה כספית גדולה!

יצירה מתחשבת שתהיה לנו!!!

 

פרויקט: עציץ עם השקיה-עצמית

טכניקה: מיחזור בקבוקי פלסטיק

ציוד: מספריים/סכין יפני, מסמר עבה/מברג

חומרים: בקבוק/ים פלסטיק 1.5-2 ל' עם פקק, אדמת גינון, שתיל/ים

 

אופן העבודה:

• מודאים שהבקבוק ריק ונקי
• חותכים את הבקבוק ל-2, כשליש מהתחתית, כך שמתקבלים 2 חלקים: האחד, קצר יותר, עם התחתית הרחבה של הבקבוק המקורי; והשני, ארוך יותר, עם המשפך של הפקק המקורי
• מחממים את המסמר כמה שניות באש הכיריים ובעזרתו מחוררים חור אחד במרכז הפקק
• אם רוצים, אפשר לצבוע ולקשט את החלקים, כמו עציץ אמיתי
• ממלאים מים עד 2/3 גובה של החלק הקצר
• מבריגים חזרה את הפקק המחורר על החלק הארוך, מניחים אבן קטנה מעל החור (כך שהאדמה לא תיפול בקלות והחור לא ייסתם) וממלאים אדמה כמעט עד השפה העליונה
• מניחים את החלק עם האדמה בתוך החלק עם המים, כך שה"משפך" עם הפקק המחורר טבולים לפחות 2 סמ' בתוך המים
• מוודאים שה"עציץ" יציב ושותלים את השתיל הנבחר

תיהנו!! ואל תהססו ליצור כמה כאלה, בכל מיני גדלים, ואף לתת אותם במתנה!

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

מי שעדיין חושב או מדבר על "חזרה לשיגרה" כנראה עוד לא הפנים שהשיגרה שהכרנו עד מרץ שעבר, היא בדיוק זו: שיגרה שעברה. מעכשיו תהיה שיגרה שנבנה, שיגרה שאף אחד לא יודע, שיגרה שלא היתה כמוה עד עכשיו.

המוח שלנו חייב את השיגרה כדי לנהל אותנו בביטחה – המטרה העילאית והבלתי ניתנת לביטול של קיום מוחנו. וכשאנחנו משנים דבר כזה בסיסי ומושרש כמו הגדרת השיגרה שלנו, אנחנו חייבים עזרים. לרובינו, העזר הכי חשוב ביישום השינויים הוא לרשום רשימות: מה לעשות, מתי, באיזו עדיפות. זה בעיקר יעזור לנו כשרוצים לבדוק איך מתקדמים, עשינו משהו? יש מקום לחגיגות? יש איזו שהיא רמה של הצלחה?
אני נהגתי להסתובב עם הרגשה שלא עשיתי כלום. הגדרתי את עצמי כעצלנית, דחיינית (משימות היו עוברות מהיום למחר ואף לשבוע הבא, פעמים רבות). ואז הגעתי למדריכה נהדרת שהקשיבה לי בסבלנות ואז בסבלנות רבה עוד יותר, הראתה לי כמה דברים אני עושה כל יום ולימדה אותי שכשמצפים מעצמינו לעשות עבודה של 5 איש (כמו בהיי-טק) זה רק טבעי שדברים יועברו מיום ליום ומשבוע לשבוע פעמים חוזרות ונישנות. כך היכרתי את הצ'ק-ליסט.

כדי שאנחנו נוכל להבין את הפעילות שלנו, כדי שנוכל לברוא שיגרה חדשה, לא מספיק לרשום את המשימות שלקחנו על עצמינו, רצוי מאוד גם לסמן מה כבר עשינו, ואם משהו בוצע רק חלקית, זה עדיין יכול לתת לנו תחושה של הצלחה.

אם כבר לעשות רשימות וגם להשתמש בהן, מה יותר טוב מקליפ-בורד בו נוכל להחליף, להוסיף ולסדר דפים לפי רצונינו. ואם כבר קליפ-בורד, מה יותר טוב מאשר קליפ-בורד שעשינו במו ידינו, מחומרים שאנחנו בחרנו, בעיצוב שאנחנו הכי אוהבים?

אז החודש אני מזמינה אתכם ליצור את קליפ-בורד חלומותיכם, מחומרים הכי בסיסיים שנמצאים בכל בית ובציוד מינימלי. את שלי, בתמונה להמחשה, יצרתי בשתי ישיבות, אחת של חצי שעה והשנייה של שעה, מקרטונים של קורנפלקס שאני שומרת כבר שנים, ובניירות בכתב יד ממחברות ישנות שלי ושל הילדים. אתם תבחרו אילו חומרים מתאימים לכם: נייר מתנות ממסיבת היומולדת האחרונה, קטעי מגזין שטרם שמתם במיחזור, ואף תמונות ישנות שכבר שמורות במחשב.

יצירה בונה שתהיה לנו!!!

 

פרויקט: קליפבורד

טכניקה: דקופאז'

ציוד: מספריים, קערת דבק (לא הכרחי), מברשת דבק, דבק לבן, דבק תעשייתי

חומרים: 2 קופסאות קורנפלקס קטנות (בארך A4) וריקות, ניירות צבעוניות, קליפ נייר גדול

 

אופן העבודה:

• גוזרים את הדפנות הגדולות מקופסאות הקורנפלקס. אם הן לא אותו גודל, גוזרים את הגדול שיתאים לקטנה. מקבלים 4 מלבנים.
• מורחים דבק לבן בשכבה דקיקה אך אחידה על הצד המודפס של אחד המלבנים. מדביקים עליו את הצד הלא מודפס של מלבן נוסף. ממשיכים כך עם כל המלבנים. מוודאים שהדבק מכסה היטב את כל השטח ובמיוחד בשוליים.
• מניחים להתיבש במשך הלילה. מתקבל בסיס מלבני מקרטון עבה וקשיח
• מכסים את 2 צידי הבסיס עם הנייר הצבעוני טבול בדבק מדולל במים (חצי-חצי בנפח).
• מדביקים את קליפ הנייר באמצע הצלע העליון של הבסיס, בעזרת הדבק התעשייתי, כך שצד פנימי אחד דבוק לבסיס והשני חופשי להיפתח. ממליצה שלא להוציא את הלולאה של הצד הדבוק, כדי שנוכל גם לתלות את הקליפ-בורד על וו במשרד.

תיהנו! ואל תהססו ליצור כמה כאלה, בכל מיני גדלים וצבעים, ואף לתת אותם במתנה!

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

 

מה זה כבוד? ואיך מפגינים אותו? מה חשוב יותר: כבוד שמראים לנו או כבוד שמראים לאחרים? האם אנחנו מבקשים כבוד מאחרים ולא מכבדים את עצמינו?

כבוד הוא לא רק מילה גדולה הוא גם ערך עליון שעליו אנשים מוכנים לרצוח, על אחת כמה וכמה לצאת למלחמה, לשקר ולגנוב.

יהודים בכלל ויהודי ישראל בפרט אוהבים להראות כבוד בהענקת מתנות. גם בביקור חברתי, אוהבים להביא שי קטן למארח, כמו בקבוק יין – גם אם לא מכירים את האדם, ולא בטוחים שזה רלוונטי; או קופסת שוקולדים, גם כשלא בטוחים שהמארח לא חולה סוכרת. כמה אגרטלים, צלחות הגשה, מאפרות יש לנו בבית שלא השתמשנו בהן שנים, ואולי אפילו לא אוהבים אותן?

וכמובן, אי אפשר לדבר על כבוד בישראל בלי להזכיר את קזבלן המפורסם של יהורם גאון: "למי יש יותר כבוד?"

אני מזמינה אתכם היום לחשוב על היבט אחר: את מי חשוב לנו שנכבד, דווקא בימים מבלבלים אלה? האם אנחנו מכבדים את הדורות הבאים? ואיך מראים זאת, אם בכלל?

אחת הדרכים הפשוטות והמיידיות בהן אני מכבדת את ילדיי היא ללמד אותם אהבה לכדור הארץ, לשמר את איכות הסביבה ואף לשפר אותה: ללמד אותם צרכנות יעילה, מחשבה רבה במה ולמה קונים חפצים ובכלל לכוון לאורח חיים מינימליסטי.

ושוב דרך פשוטה ומיידית לעשות זאת, לשמר ולשפר את איכות הסביבה זו צרכנות יעילה (לקנות פחות דברים) ולהשתמש שימושים חוזרים בחפצים שכבר יש לנו (ליצור פחות זבל).

החודש, חודש תשרי המפורסם בחגיו, אני מזמינה אתכם לחשוב טוב על אילו מתנות תביאו, מה תעניקו לסובבים אתכם. אם הגעתם לאותה מסקנה כמוני, שעדיף לתת את ה-50 שח' במקום עוד בושם, או סט קפה מנצנץ שיישב במחסן, אני ממליצה לכם על היצירה השימושית והמכבדת של כרטיס ברכה ממוחזר! זה יכול להיות אלגנטי או משעשע, מושקע או מהיר, מורכב או מינימליסטי, כפי שטעמכם האישי והיכרותכם את המקבל יכתיבו לכם! והכי חשוב: תחסכו לעצמכם קצת כסף ותחסכו לסביבה הרבה עול!

יצירה מכובדת שתהיה לנו!!!

 

פרויקט: כרטיסי ברכה

טכניקה: מיחזור ודקופאז'

ציוד: מספריים, דבק, חותמות

חומרים: קרטון מנייר טואלט, ניירות צבעוניים ו/או גזרי מגזינים, סרטים, מדבקות וכו'

 

אופן העבודה:

• מנקים את הקרטון מכל שאריות הנייר ומועכים אותו
• מדביקים עליו משני הצדדים גזרי/קרעי נייר צבעוני (עדיף גוון אחיד), עד שכל השטח מכוסה, ואף מקפלים פנימה עד כס"מ אחד
• מדביקים קצה אחד של הגליל המעוך (מכניסים דבק עד לחצי ס"מ ומורחים היטב לאורך הפתח). מניחים לייבוש במשך הלילה (ואף עדיף 24 שעות)
• מגדירים את העיצוב: בוחרים אלמנטים קישוטיים, עדיף לפי מטרת הכרטיס או נושא האהוב על המקבל. כדאי להקדיש מחשבה גם לצבעים של הכרטיס, לפי אותם שיקולים
• כמה המלצות כלליות: כדאי לבחור 3-4 אלמנטים בלבד, כדי שלא יחפפו – אם כן, מסתכנים שהם יתפרקו; כדאי לערבב קווים פשוטים ואלמנט אחד או 2 אורגניים: תמונות, מדבקות, חותמת; בשביל אלמנטים כבדים (סרטים, פייטים, גזירות מדף מתכתי) שמצריכים יותר זמן ודבק, כדאי להשתמש בטיפה של דבק תעשייתי
• בוחרים צד אחד לקישוט, ומדביקים עליו את האלמנטים, לפי הסדר המוגדר (על ידינו, בתכנון העיצוב)

תיהנו!! ואל תהססו ליצור כמה כאלה, עם כל מיני קישוטים, לכל אירוע שרק יזדמן לכם!

 

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד