כל הפוסטים בזמן משפחתי

זריעה, התחלות וסליחה בחיים, בזוגיות ובעשייה
החודש אני מציינת שתי אבני דרך משמעותיות: 42 שנות נישואין עם יהודה בן זוגי, ויובל שנים בארץ מאז שעליתי לישראל.

זריעה וקציר – מהשדה אל חינוך הילדים
הורים הם האדמה, הילדים הם הזרעים – הבחירה שלנו היא איזה שדה נרצה לראות בעתיד. כבר ארבעים וארבע שנים שאנחנו

זרעים של התחלה: על סליחה כפעולת צמיחה
יש רגעים שבהם נדמה לנו שהכול מתחיל מחדש – שנה חדשה, תקופה אחרת, קשר שנפתח. אבל כל התחלה אמיתית אינה

זריעה, התחלות וסליחה – שלושה זרעים בדרך שלנו
לפעמים אני עוצרת לרגע, מתבוננת בגיליון החדש של מדור לדור, ומרגישה את אותה התרגשות שמלווה אותי כבר למעלה מי"ג שנים.

"כשאני הורה להורה, על קו התפר שבין דורות"
שנה חדשה היא תמיד זמן לחשבון נפש, לסיכום השנה החולפת ולהתבוננות קדימה. אבל השנה, אני רוצה להקדיש את המחשבה דווקא

השפעה ונוכחות, הלב הפועם של ההורות
הורות היא תפקיד שאין לו סיום. גם כשהילדים כבר בוגרים, נשואים או הורים בעצמם, אנחנו ממשיכים להיות עוגן עבורם. שני

נוכחות. הובלה. השפעה.
באחת הכיתות שבהן אני עובד לאורך השנה, עמדתי מול קבוצת תלמידים שקטה למראה, אבל רועשת מבפנים. היה ברור שהם מחפשים

על חיבור, הקשבה והשפעה שקטה גם במטבח וגם בין אנשים
בחודש שבו המילים המרכזיות הן נוכחות, הובלה והשפעה, מצאתי את עצמי חוזרת לרגע שקט במיוחד, כזה שלא שוכחים. הוזמנתי להעביר

כוחה של העצירה – למה לפעמים עדיף לעצור לפני שממשיכים
בעולם שמקדש עשייה מתמדת, הישגים מהירים ודחפים מיידיים, פעולת ה״עצירה״ נראית לעיתים כמו ניגוד גמור לרוח התקופה. אך דווקא ביכולת

כשעצירה פוגשת צבע: מסע אל השפע שבפנים
עולם מודרני. טלפונים מצלצלים, התראות קופצות, יומנים מלאים, ומחשבות שרצות בלי לעצור. נדמה שאנחנו חיים במרדף אינסופי אחרי משהו לא