כל הפוסטים בזמן משפחתי

דחיינות היא תופעה חמקמקה, כזו שמטשטשת את הגבול בין סתם עייפות לבין בריחה מחיים מלאי עשייה. אנחנו לא דוחים דברים

בתוך העולם המורכב של החיים המודרניים, החשיבה החיובית וכבוד הם כוכבים מנחים שיכולים להוביל אותנו לדרכים טובות יותר וזוהרות יותר.

בעידן שבו אנו מחוברים יותר מאי פעם מבחינה טכנולוגית, רבים מוצאים עצמם חווים תחושת בדידות עמוקה, במיוחד בקרב צעירים ומבוגרים

אחד המשפטים המוכרים לנו, השאלה מי מרגיש כך? מתי? חשוב לציין שני עולמות בהם אנו מתהלכים: האחד כלפי חוץ –

כשאנחנו מרגישים חלק מקבוצה וקהילה אנו מרגישים את הכוח וההשפעה החיובית שיש בכוחן להעניק לכל אחד ואחת מאיתנו. ניתן לחלק

תחשבו לרגע איזו אסוציאציה עולה לכם כשאתם שומעים את המילה משחק. האסוציאציה הראשונה שעולה היא הנאה שחרור פורקן ההפך מרציני.

אין כמו הערב הראשון של סוף השבוע, כשלוקחים זמן להירגע אחרי שבוע עמוס בעבודה ובשגרה. אבל מה קורה כשלוקחים את

מי מאתנו לא זוכר את המשפט הקלאסי שעליו גדלנו כילדים "אני רוצה שתמיד תגיד לי רק את האמת" "אוי ואבוי

איך אומרים את האמת במשפחה? במשפחה הגרעינית? המורחבת? בין זוג ההורים? האם נכון תמיד לומר את האמת? מהי אמת? אמת

זו עבודה עם עליות ומורדות. לעתים אני חוגג הצלחות של מתאמן, ולעתים אני מקבל חדשות קשות על מתאמני עבר, שסיימו