בין עצירה לעשייה, לבחור מתוך מה שאנו מרגישים

יש תקופות שבהן הרגישות מתחדדת.
המציאות סביבנו אינה מאפשרת להישאר אדישים:
החדשות, הקולות, חוסר הוודאות.
כולנו מרגישים יותר.

בתקופה הזו מצאתי את עצמי מקבלת החלטה שלא הייתה מובנת מאליה עבורי,
לעצור את האירוח בביתי,
מתוך רצון לשמור על האנשים שמגיעים אליי.

זו לא הייתה רק החלטה מעשית,
אלא קודם כל בחירה שנולדה מתוך רגישות.

רגישות למה שקורה סביבנו,
רגישות לאחר,
וגם רגישות לעצמי.

ומתוך הרגישות הזו עולה התודעה.
אותו רגע שבו אני שואלת:
איך נכון עבורי לפעול עכשיו?
מהו המקום המדויק בין הרצון להמשיך, לבין האחריות שאני בוחרת לקחת?

ובתוך כל זה מגיעה גם העשייה.
לעיתים היא אינה נראית כמו עשייה במובן המוכר.
לפעמים היא דווקא שינוי כיוון.

בתקופה הזו אני מוצאת את עצמי נוכחת יותר במפגשי נטוורקינג.
פוגשת אנשים חדשים, מקשיבה, משתפת בעשייה שלי, ופותחת עוד דלתות של היכרות.

זו עשייה שקטה יותר, מדויקת יותר.
התוצאות אינן מיידיות, אבל יש בה משהו עמוק ונכון.
כמו שליחת חכות:
לא תמיד רואים את התוצאה ברגע,
אבל נוצרים חיבורים, נבנית היכרות, והדרך מתרחבת.

דרך המגזין “מדור לדור” אני ממשיכה לפגוש את הכוח שבמילים,
ליצור חיבור, לתת מקום, ולהאיר נקודות של משמעות גם בתוך ימים מאתגרים.

ואולי זו התנועה של התקופה הזו עבורנו:
להרגיש, להבין, ולפעול  מתוך הקשבה ולא מתוך הרגל.

ואולי זו גם הזמנה עבור כל אחד ואחת מאיתנו לעצור לרגע ולשאול:
לאיזו רגישות אני מקשיבה בימים אלה,
איזו תודעה אני בוחרת לפתח,
ואיזו עשייה, גם אם היא שקטה, מבקשת לצאת ממני אל העולם.