כל הפוסטים בבמבט אישי

יש מילים שקטנות בצליל וענקיות במשמעות. "סליחה" היא אחת מהן.  בעולם שבו הפצעים עוד פתוחים, הדעות מקוטבות, והלבבות לא תמיד

כל אדם שחווה טראומה מכיר את התחושה של אובדן שליטה, פחד, ולעיתים גם קיפאון. אבל לצד הכאב, יש בתוכנו גם

אמא‭ ‬שלי‭ ‬מספרת‭ ‬שכבר‭ ‬בגיל‭ ‬שנה‭ ‬הייתי‭ ‬עומדת‭ ‬בלול‭ ‬ומתבוננת‭.‬ לא‭ ‬מדברת‭,‬ לא‭ ‬בוכה‭ ‬‮-‬‭ ‬רק‭ ‬מסתכלת‭.‬ שנים‭ ‬חשבתי‭ ‬שזה‭

שביעי באוקטובר כבר הפך לציר זמן בנפש הישראלית. כל אחד מאיתנו זוכר איפה היה באותו יום נורא. כל אחד זוכר

מכירים את התנועה האלגנטית של אלוף העולם בטניס? גם כשהכדור מגיע אליו ממקום בלתי צפוי ובמהירות עצומה, הוא מניף את

אני‭ ‬זוכרת‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬שנים‭ ‬מחפשת‭ ‬כיוון‭.‬ רציתי‭ ‬דרך‭,‬ אבל‭ ‬בפנים‭ ‬לא‭ ‬באמת‭ ‬ידעתי‭ ‬מי‭ ‬אני‭ ‬ומה‭ ‬חשוב‭ ‬לי‭.‬ היה‭

פתיחה של שנה חדשה, שכולי תקווה שהיא תהיה טובה יותר מהשנה החולפת. שנה של הפסקת מלחמות וחזרת החטופים הביתה, שנה

כששמעתי את המילה זריעה, מיד עלה בי הדימוי של חקלאי – עומד מול האדמה, זורע בידיים מלאות תקווה. הוא יודע

אחרי שנים של חיפוש, של חקירה ולמידה, השנה מצאתי מנוחה לנפשי. סוף סוף הבנתי את המקור לסבל, ואת הדרך לריפוי

לפני שמובילים אחרים, לפני שמכוונים מטרה, לפני שצועדים בביטחון – יש שלב אחד שבלעדיו שום תנועה לא מחזיקה לאורך זמן.