כל הפוסטים בבמבט אישי
הכוח שבסליחה לבנות מחדש את ארץ ישראל היפה
יש מילים שקטנות בצליל וענקיות במשמעות. "סליחה" היא אחת מהן. בעולם שבו הפצעים עוד פתוחים, הדעות מקוטבות, והלבבות לא תמיד
איך קמים וממשיכים הלאה?
כל אדם שחווה טראומה מכיר את התחושה של אובדן שליטה, פחד, ולעיתים גם קיפאון. אבל לצד הכאב, יש בתוכנו גם
ההתבוננות – המקום שממנו נולדת בהירות
אמא שלי מספרת שכבר בגיל שנה הייתי עומדת בלול ומתבוננת. לא מדברת, לא בוכה - רק מסתכלת. שנים חשבתי שזה
שביעי באוקטובר – בין התמודדות, התבוננות ובהירות
שביעי באוקטובר כבר הפך לציר זמן בנפש הישראלית. כל אחד מאיתנו זוכר איפה היה באותו יום נורא. כל אחד זוכר
התמודדות – רק כשאירועים נתפסים כמכבידים?
מכירים את התנועה האלגנטית של אלוף העולם בטניס? גם כשהכדור מגיע אליו ממקום בלתי צפוי ובמהירות עצומה, הוא מניף את
מה שהתחיל כזריעה קטנה
אני זוכרת את עצמי שנים מחפשת כיוון. רציתי דרך, אבל בפנים לא באמת ידעתי מי אני ומה חשוב לי. היה
החודש אנחנו חוגגים את ראש השנה
פתיחה של שנה חדשה, שכולי תקווה שהיא תהיה טובה יותר מהשנה החולפת. שנה של הפסקת מלחמות וחזרת החטופים הביתה, שנה
נטיעות לשנה הבאה
כששמעתי את המילה זריעה, מיד עלה בי הדימוי של חקלאי – עומד מול האדמה, זורע בידיים מלאות תקווה. הוא יודע
סליחה עצמית
אחרי שנים של חיפוש, של חקירה ולמידה, השנה מצאתי מנוחה לנפשי. סוף סוף הבנתי את המקור לסבל, ואת הדרך לריפוי
רוצה להוביל? זה מתחיל בלפגוש את עצמך
לפני שמובילים אחרים, לפני שמכוונים מטרה, לפני שצועדים בביטחון – יש שלב אחד שבלעדיו שום תנועה לא מחזיקה לאורך זמן.


