“אין לי זמן.”
זו אולי אחת האמירות הכי נפוצות שאנחנו שומעים ואומרים לעצמנו ולאחרים…
אין לי זמן להתחיל את הדבר שאני חולמת עליו.
אין לי זמן להשקיע בזוגיות.
אין לי זמן לעצמי.
אבל מה אם האמת שונה לגמרי?
מה אם “אין לי זמן” הוא לא בעיית זמן אלא התחמקות מכל מה שלא משקף באמת את מי שאני רוצה להיות?
אנחנו אוהבים לחשוב שתעדוף הוא עניין טכני: רשימות משימות, יומנים, אפליקציות לניהול זמן.
אבל בפועל, רוב האנשים נכשלים כי אין להם בהירות.
בהירות לגבי שאלה אחת פשוטה –
מי אני בוחרת להיות?
כשאין תשובה לשאלה הזו, משהו עמוק קורה:
אנחנו מתעסקים בדחוף במקום בחשוב.
אנחנו מגיבים במקום לבחור.
אנחנו ממלאים את היום בדברים “קטנים”, ונמנעים מהדברים שבאמת ישנו לנו את החיים.
ואז מגיעה התחושה המוכרת:
עבר עוד יום… ואין לי זמן.
אבל האמת היא כזו:
כשאנשים יודעים מי הם רוצים להיות,
התעדוף קורה מעצמו.
כי כשאדם בוחר בזהות שלו, הוא לא שואל:
“למה יש לי זמן?”
הוא שואל:
“מה אדם כזה עושה?”
אישה שבוחרת להיות יוצרת – תיצור, גם אם זה לעשר דקות.
אדם שבוחר להיות בן זוג נוכח – יפנה זמן, גם ביום עמוס.
מי שבוחר להיות אדם שמגשים – יפסיק לדחות את הצעד הראשון.
לא כי פתאום נהיה לו יותר זמן,
אלא כי הוא הפסיק להתבלבל.
דחיינות, אם כך, היא לא בעיה של משמעת.
היא תוצאה של פער.
פער בין מי שאנחנו היום, לבין מי שאנחנו רוצים להיות.
וכשאנחנו לא בוחרים – אנחנו נשארים באמצע.
ובאמצע, תמיד יש עומס.
תמיד יש בלבול.
ותמיד – אין זמן.
אז אולי השאלה האמיתית היא לא
“איך אני אספיק יותר?”
אלא:
“מי אני בוחרת להיות?
כי ברגע שהבחירה הזו נעשית,
הזמן מסתדר סביבה.
לא להפך.
ואולי,
המשפט “אין לי זמן” הוא לא תיאור של המציאות,
אלא סימן לכך שעדיין לא בחרנו ושאנחנו מסרבים לעשות דברים שהם לא באמת מי שאנחנו רוצים להיות.
הצטרפי לקורס "תהודת הזהות החדשה" ותתחילי לשדר לעולם את מי שבאת להגשים פה.
לפרטים והרשמה בווטסאפ 052-8167090.
