השבוע העברתי סדנה בנושא ערכים. בעצם התחלתי להעביר את תכנית

לרגל הוצאת ספרה "איה", מדברת חני וייס על מחלת הפיברומיאלגיה

זה מביך. נשמע לא אותנטי לפעמים. כחברת ארגון נטוורקינג, לעיתים

אני עומדת בתור לסופר, הקופאית פוגשת את חברתה, שעומדת מאחורי:

כשמישהו מפרגן לך על העשייה שלך בעבודה או בבית או

אחד מילדי בצעירותו היה קורא למחמאות מחאות. תמיד חשבתי שיש

תמיד סקרנה אותי שאלה: כיצד מילים כל כך שונות במשמעותן

אנחנו רואים את הסוף באופק. האור בקצה המנהרה מתקרב ותיכף

התקופה סוערת, מבלבלת, הרוחות בארץ גועשות וסוערות. הגבלות של תנועה,

כבר שנה שלמה כמעט שאנו חווים מציאות חדשה, מציאות שנוצרה

כמו שאנחנו יודעים הפסיכולוג ג'ון גוטמן היה מנבא את גורלו

מהו דבר הראשון שעולה בנפשנו, כששומעים מילה חדש, חדשני, חדשות