ככה זה בחיים, תמיד קיימת איזושהי התחלה ותמיד קיים איזשהו סוף.
תחילת החיים הלידה וסופם של החיים הוא המוות.
אלו שתי העובדות היחידות אשר הן ודאיות לחלוטין – העובדה שנולדנו והעובדה שנמות. השאלה הגדולה היא מה קורה ומה יקרה בין שני התאריכים הללו, שם אי הוודאות הגדולה ושם גם ההזדמנות הגדולה.
על הרבה דברים בחיים אין לנו שליטה, בוודאי לא על הלידה שלנו ולא על המוות, אך על איך יראו חיינו בין שני התאריכים הללו יש לנו אפשרות בחירה בכל רגע ורגע.
בצורה אולי הכי מטפורית ארצה להציע במאמר זה את השאלה הקרדינלית שכל אחד מאיתנו אמור לשאול את עצמו:
"איך הייתי רוצה שיראה המקף שלי?"
ומדוע זו השאלה?
אם תתבוננו היטב על כל מצבה בבית הקברות אנחנו נראה את אותו פורמט – השם של האדם ומתחתיו את תאריך לידתו, את תאריך פטירתו ובין שני התאריכים הללו מופיע סימן המקף. חשבו על כך! כל חייו של האדם מכונסים בסימן אחד וכאן באה הזדמנות הבחירה שלנו לעצב לבנות את המקף של חיינו.
בכל רגע נתון עלינו לבדוק עם עצמנו איך היינו רוצים שהמקף של חיינו יראה ויממש את עצמו.
אני רוצה להציע פה דרך לא קונבנציונלית אך מאד יעילה לתכנון המקף.
חשבו לרגע אם הייתם יכולים לשמוע את ההספד עליכם ביום לכתכם מן העולם מה הייתם נהנים לשמוע?
את השורה הזאת שאני כותב כרגע לא הייתם רוצים לשמוע
"חבל שלא הצליח.ה לחיות את חייו.ה כפי שבאמת רצה. רצתה"
האחריות על איך יראה המקף איך יראו חיינו היא עלינו וכדי שנוכל לשמוע את המשפט "מימש.ה את חייו.ה בדיוק כפי שחלם.ה". עלינו לזכור שאולי על התחלת החיים ועל סופם אין לנו שליטה אולם על מה שביניהם אנחנו אחראיים.
ברובו תלוי הדבר בחלומות שלנו, ברצונות שלנו ובמחויבות שלנו לחיות את חיינו בנאמנות מוחלטת למי שאנחנו ולמה שנועדנו לעשות פה על פני האדמה הזו.
המקף הוא הסימן שמסמל את החיים בין התחלתם לבין סופם בואו נדאג שהמקף שלנו יהיה הכי טוב שיכול להיות עבורנו.
