החיים הם כמו פופקורן ועם המון רגעים ששמורים לנו בזיכרון.

מה הביא אותי לכתוב את זה? בכל חודש אני מאתגרת את מומחי המגזין כאשר אני נותנת להם את נושאי המגזין שבדרך כלל מסתכמים בשלוש מילות מפתח.

החודש התגרתי אותם וכמובן גם את עצמי עם המילים האלו: ציפור, שימור ופופקורן.

באמת מה עלה בדעתי?פרופ' ירון זיו הביע בפניו שבאמת הוא לא מבין מה עומד מאחורי בחירות מילים אלו אבל לאחר שיחה קצרה מהולה בהמון צחוקים, הוא מצא את ההיגיון שעומד מאחורי המילים.

אני רוצה להתוודות ולומר לכם שגם עכשיו תוך כדי כתיבת הטור, עדיין אינני יודעת לאן פניי מועדות.

אבל עכשיו מתגבש במוחי רעיון ומהו?

בתחילת החודש דודי הנרי לוקסנבורג הלך לעולמו בגיל 97 בעקבות סיבוכי מחלת קורונה בצרפת. דודי היה אחיו הבכור של אבי ז"ל. הוא נולד בגרמניה בשנת 1925 ובשנת 1933 כשהיטלר עלה לשלטון, יחד עם משפחתו ובאישון לילה הם פשוט עזבו מאחוריהם הכל ועברו לצרפת. ב-1940 הגרמנים פלשו לצרפת וכך התחיל פרק חדש בחייו, משפחתו התפצלה ברחבי צרפת, כל אחד עם זהות בדויה (שם, מקום לידה, מצב משפחתי ). מכאן דודי התגייס למקי (Maquis – תנועת התנגדות) כשבהמשך גם נפצע בפניו. כשהמלחמה הסתיימה המשפחה התאחדה שוב. בהמשך הוא התחתן, התגרש ושוב התחתן כשהפעם החתונה היתה משותפת עם חתונתם של הורי. נולדו לו שני ילדים, ומכאן חי את חייו עד יום מותו במונפליה אשר בדרום צרפת.

ואיך כל זה קשור לפופקורן ולשימור תשאלו? כל אחד ואחת מאיתנו בעיני הוא כמו גרעין של פופקורן, בהתחלה אנו גרעין של תירס הגדל בשדה, נקטף ואז מיובש. כשמחליטים להפוך את אותו גרעין לפופקורן, מכניסים אותו לשמן ואז הוא מתחיל לאט לאט להתנפח ולהפוך למשהו מנופח, קריספי מבחוץ ונמוח מבפנים. הוא יכול להיות מתוק או מלוח.

זה מאוד מזכיר לי את תהליך חיינו שבו אנו נולדים, מתפתחים וגדלים, צוברים בדרך רגעים מתוקים יותר ולפעמים מהולים בדמעות. בדרך אנו אוספים אין ספור זכרונות השמורים בנו.

כך גם דודי שגדל, היה לנער, לאיש משפחה אהוב, איש שאהב מוסיקה ואנשים. בי הוא השאיר המון זכרונות וגם שיתף רגעים של שמחה ועצב, שאותם אמשיך להעביר לבני ולנכדי שיבואו. כך זיכרונו ישמר ולא כמו הפופקורן שבסופו של דבר נאכל ונשכח.

איך זה קשור אליכם?כל בן אדם באשר הוא אדם משאיר מאחוריו סוג של מורשת וחותם לדורות הבאים. מהו החותם שתשאירו?