Page 18 - medorledor97

‫פינת החודש‬

‫כמה רגעי התבוננות לקראת השנה החדשה בעזרת‬
‫סיפור קצרצר של קפקא שנכתב בראשית המאה‬

‫שעברה‬

‫הזדמנויות‪ ,‬החמצות‬
‫ומה שביניהם‬

‫"אנא בואי איתי" וזו חולפת על פנינו בלי אומר‪ ,‬משוכנעים – או‬ ‫מאת‪ :‬קטי פישר‬
‫נכון יותר משכנעים את עצמם – שהיא כנראה אינה ראויה להם‪,‬‬
‫או שהם לא ראויים לה מסיבות שונות ומשונות‪ .‬כך או כך‪ ,‬אלה‬ ‫שאני פוגש נערה יפה ומבקש‪" :‬אנא בואי אתי"‪ ,‬ואילוכ‬
‫מאתנו מתבשמים בצדקתם‪ .‬אך האם היא אכן חולפת מסיבות‬ ‫היא חולפת על ַּפני בלי אומר‪ ,‬הרי כוונתה בכך היא‪:‬‬
‫אלו? או אולי זו חלפה ועברה לה פשוט כי לא אחזנו בה ברגע‬ ‫"אינך דוכס ששמו הולך לפניו‪ ,‬אינך אמריקאי רחב‪-‬‬
‫כתפיים בעל מבנה גוף כשל אינדיאני‪ ,‬עיניים מונחות אופקית‬
‫הופעתה בלי כל קשר לתירוצים שלנו?‬ ‫ועור שעּו ָסה ברוח הערבות ובמי הנהרות הזורמים בהם‪ ,‬לא‬
‫זה אופיין של הזדמנויות הן נעות על ציר הזמן כמו הרכבות‬ ‫ערכת מסעות אל הימות הגדולות‪ ,‬ולא הפלגת על גביהן אל‬
‫או המטוסים ואם אין אנו אוחזים בהן מתוך תחושת דחיפות‬ ‫המקומות‪ ,‬שאינני יודעת היכן הם‪ .‬ובכן‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬מדוע זה‬
‫של חיינו הקצרים ‪ -‬גם אם נדמה לנו‪ ,‬במיוחד כשאנו צעירים‪,‬‬
‫שלפנינו עוד הרבה מאוד שנים ‪ -‬ומתוך האבחנה ש"לא ניתן‬ ‫תלך איתך נערה יפה שכמוני?"‬
‫להיכנס לאותו נהר פעמיים" כדברי הפילוסוף הפרה‪-‬סוקראטי‬ ‫"הינך שוכחת‪ ,‬שום מכונית אינה נושאת אותך ברחוב‪ ,‬מיטלטלת‬
‫הרקלייטוס‪ ,‬הן עוברות על פנינו באדישות כשהן נחפזות לדרכן‪.‬‬ ‫בתנופות ארוכות‪ .‬אינני רואה את האדונים בני‪-‬הפמליה שלך‪,‬‬
‫גם אם נגייס חלק מהפרדיגמות (תבניות חשיבה) עליהן‬ ‫הולכים אחריך‪ ,‬דחוסים בבגדיהם‪ ,‬בחצי גורן מדויק וממלמלים‬
‫גדלנו להגנתנו ‪ -‬כמו‪" :‬המהירות מהשטן"‪" ,‬לא רצים אחרי‬ ‫את ברכותיהם לך‪ .‬שדייך מכונסים היטב במחוך‪ ,‬אבל שוקייך‬
‫אוטובוסים ונשים‪" ,"...‬סוף מעשה במחשבה תחילה"‪" ,‬כשדלת‬ ‫וירכיך מפצים עצמם על מידת התנזרות זו‪ .‬לובשת ַאת שמלת‬
‫אחת נסגרת‪ ,‬דלת שנייה נפתחת" וכו'‪ ,‬לא נצליח לפצות את‬ ‫טאפטה בעלת קפלי‪-‬פליסה‪ ,‬מעין אלו שבסתיו שעבר‪ ,‬הסבו לנו‬
‫עצמנו על מה שהחמצנו‪ .‬כי בכל הזדמנות יש הזמנה למשהו‬ ‫בלי ספק הנאה ועם זאת ַאת מחייכת – כשזוועה כזו על גופך –‬
‫חדש וכשאנו מאפשרים לה לחמוק מאתנו‪ ,‬אנו נשארים עם‬
‫מידי פעם‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬שנינו צודקים‪ ,‬וכדי שלא נהיה מכירים בכך עד לאין‪-‬תקנה‪,‬‬

‫מוטב – לא כן? – שנלך הביתה כל אחד לבדו‪".‬‬

‫פרנץ קאפקא‪ ,‬הדחייה‪ ,‬מתוך‪ :‬סיפורים ופרקי התבוננות‪ ,‬הוצאת‬
‫שוקן‪.1975 ,‬‬

‫בסיום הקריאה של סיפור קצרצר זה‪ ,‬חלק מהקוראים (אולי‬
‫אפילו רובם) וודאי יחייכו‪ ,‬וימשיכו הלאה כי בסך‪-‬הכול זה‬

‫סיפור – האומנם?!‬

‫רבים מאתנו הפוגשים הזדמנות הלובשת פני נערה יפה או נער‬
‫יפה‪ ,‬ולעיתים פנים אחרות של התקדמות והתפתחות‪ ,‬אולי של‬
‫עסקים‪ ,‬או עשיית רווחים כספיים‪ ,‬ואיזה קול פנימי קורא ומבקש‬

‫‪18‬‬