Page 36 - medorledor95
P. 36
לכתוב בשביל לראות
לכתוב בשביל
לראות
מאת :זהר נוי
שהזמן לא רק שאינו מרפא ,אלא אף מחדד את הכאב .העובדה עמרם ארצי מדבר בגילוי לב על נפילת אחיו במלח־
שלא דיברו על האבל בגלוי בזמן אמת היא כנראה הסיבה מת ההתשה ,על התמודדותו עם לקות ראייה קשה,
שכילד לא הבנתי את מלוא כובדו של האסון ,אבל מאז הוא
על כתיבתו ועל ספרו החדש "פרספקטיבות שבורות"א
מלווה אותי וחוזר אליי בכתיבה שלי".
ומרים שיצירה טובה נולדת מתוך חיבוטי הנפש,
כמה משמעותית הכתיבה בחייך? מכאן שכל אלמנט מורכב בחיים מוסיף ליצירה
ומתבל אותה ,לכן אפשר להבין מדוע עמרם ארצי
"הכתיבה היא הדרך שלי לחוות את העולם .היא הייתה בשבילי
כלי ביטוי מגיל צעיר מאוד .הייתה לי מחברת בה כתבתי שירים, הוא כותב כל כך פורה ומרתק.
ותמיד כשבקבוצה החינוכית שלי היה צריך לכתוב משהו ,אני הוא שכל את אחיו במלחמת ההתשה ,הוא לקה בעיוורון ועבר
הייתי מתייצב למשימה .בכיתה י"ב הייתי עורך העלון של המוסד ניתוחים שהצילו את ראייתו באופן חלקי ,ולמרות שהוא רווק
החינוכי ,ויחד עם חברה לשכבה כתבתי את הצגת הסיום שלנו". ואין לו ילדים ,הוא מרבה לכתוב גם לילדים .נפגשתי אתו לרגל
בעת השירות הצבאי לקה עמרם בעיניו עקב גלאוקומה שלא הוצאת ספרו "פרספקטיבות שבורות" (הוצאת פרדס) לשיחה
אובחנה ולא טופלה" .חשבתי אז שאני זקוק למשקפיים מרתקת על החיים ,האתגרים ועל הבחירה לראות את הטוב
והזנחתי את הסיפור עד שכמעט התעוורתי" ,הוא נזכר.
בכל מצב ובכל רגע.
בעקבות מצבו הרפואי ,הוא שוחרר מהצבא וחזר לקיבוץ. עמרם נולד בפברואר 1960בקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל ,בו
"עד שהרופאים הצליחו לעצור את ההידרדרות" ,הוא אומר, הוא מתגורר עד היום" .העמק הוא נוף המולדת שלי ,עליו מדבר
"הגעתי למצב של עיוורון כמעט מוחלט .הייתי בן עשרים טשרניחובסקי בשירו הידוע" ,הוא מספר בגאווה" .כשאני יוצא
ונאלצתי להתמודד עם נכות קשה .המצב הגיע לכך שנאלצתי לצעידה של בוקר בשדות הקיבוץ ,מלווים אותי הצבעים,
ללמוד כתב ברייל ולהתנייד בעזרת שרידי הראייה שנותרו לי". הריחות והקולות של העמק ונותנים לי תחושת שייכות ובית".
סדרה של ניתוחים שעבר בשנים שלאחר מכן ,הצליחה להשיב הוריו ,יהודה ועליזה ,נולדו בגרמניה והגיעו לקיבוץ בחברות נוער
לו ראייה חלקית באחת מעיניו ולאפשר לו מידה רבה של שונות .כמו כל ילד שגדל בקיבוץ של אז גם עמרם זוכר את
עצמאות" .בזכות הניתוח האחרון הצלחתי להתמודד קצת החיים בלינה המשותפת ,שמרבים להשמיץ אותה היום" .במבט
יותר טוב .לא יכולתי לנהוג ,אבל יכולתי לקרוא ,לכתוב לאחור אני זוכר את ימי הילדות והנעורים כיפים ומאושרים",
הוא אומר" .למרות שלא גדלתי בבית ההורים ,הייתה לבית
ולהתנייד באופן עצמאי" ,הוא אומר.
השפעה רבה על עיצוב האישיות שלי".
איך מתמודדים נפשית עם נכות כזאת? כשהיה בן שמונה נפל אחיו הגדול עמוס על גדות תעלת סואץ,
בראשית מלחמת ההתשה .לדבריו ,מותו הטיל צל כבד על
"זהו ,שלא בדיוק התמודדתי .הייתי עסוק כל כולי בצד הפיזי המשפחה ,ובעיקר על ההורים" .לא הכרתי אותו לעומק כי היה
והתעסוקתי; איך אני הולך ממקום למקום ואיפה אני עובד .רק בינינו פער שנים ניכר .לפני כמה שנים קיימנו בקיבוץ פרויקט
יותר מאוחר התפניתי לטפל בנזק הנפשי שנגרם לי .לכתיבה הנצחה ,וישבתי עם אחיי הגדולים ועם חברים שהכירו אותו.
הסתבר לי שכל מה שאני יודע עליו בא מסיפורים ,וכמעט אין לי
זיכרונות ממנו .בזמנו לא היה מקום לאבל של אחים .ההורים
התאבלו ,כל אחד בדרכו ,אבל איכשהו לשכול של אחים לא
הקדישו מספיק תשומת לב .הייתה בבית פינת הנצחה עם
תמונה שלו ואותות שהוא זכה בהם ,אבל מעבר לכך לא דיברו
עליו יותר מדיי .לאחר פטירת אבי מצאנו כתובים שלו בהם כתב
36
