Page 34 - medorledor90
P. 34
צילום :סיון יעקב הכי טוב שיש
הכי טוב שיש
מאת :זהר נוי
חו בכתיבת הספר שיצא בהוצאת ספרי ניב" .שיתפתי אותה רוציםלחלוםבגדול? רוצים לעוף עלהחיים? קחו את
בכתיבת הספר ,והיא הגיבה בצחוק מיוחד נטול מרירות" ,היא הספר "הזמנהלקילמנג'רו"שכתבה ד"ר תמי רש"ל
משתפת" .צופי בשבילי היא מקור השראה לכתיבה ובכלל .לא כי -סיפורמסע מטלטל חוצהימיםויבשותשממחיש
היא שרדה את הטיפול ,אלא כי היא הצליחה לחזור לחיים". לנו כמההחייםיקריםוכמה אושר טמון ברגעים
כמה נדירהשמחתהחייםשלה? הקטנים של החופש.ה
"לצערי ,ראיתי הרבה אנשים שהיו מדהימים שעברו את הטיפולים רבה זמן לא קראתי ספר שגרם לי להעריך מחדש
ונשברו לאחר מכן .אין פתרון קסם שמאפשר לצלוח את החיים את החיים ,לשמוח ברגעים הקטנים .הספר "הזמנה
לאחר השחרור מבית החולים .אולם תמיכה ולווי של החולים על לקלימנג'רו" שכתבה ד"רתמירש"ל מוביל אותי לגמרי
כל פחדיהם יכול להועיל לפעמים ולא פחות חשוב מכימותרפיה". לשם ,והוא עושה את זה בדרך הכי מפתיעה שאפשר לדמיין.
"הקילמנג'רו הוא מטאפורה קסומה לחלום אוניברסלי .מדובר
במה שונה הספר שלך מספרים אחרים שנכתבו בהר גבוה ,בלתי מושג וכמו רגעי האושר המתעתעים הוא מזמין
בנושא? את המטפסים עליו להרפתקה גדולה מהחיים ,אבל לא נטולת
סיכונים" ,אומרת ד"ר תמי רש"ל" .בחרתי ביעד האקזוטי הזה כדי
"אני לא מכנה את עצמי סופרת ,אלא רופאה שהעלתה לכתב להעביר את המסר שהחיים לא תמיד חזקים מהכול ,אבל הם
אירועים שחוו מטופליה וחברתה הטובה .לפני כן לא כתבתי
הטריפ הכי טוב שיש והם ראויים לחיות אותם עד תומם".
מעולם ,לא פרוזה ולא שירה .הצורך לכתוב הגיע בשבריר שנייה. ד"רתמירש"ל ( ,)49תושבת רמת השרון ,מבינה היטב מה הגבול
הרגשתי שאני חייבת לכתוב את מה שהמטופלים שלי עוברים של החיים .כמומחית בפנימית והמטולוגיה שטיפלה בשני העשו־
רים האחרונים בהרבה חולים היא מבינה לא רק מה המשמעות
וגם את מה שאני עוברת וחווה בתור רופאה .ברוב הסרטים של הטיפול הפיזי ,אלא בעיקר איזו השפעה יש לתמיכה הנפשית
והסדרות מראים את החולה מתמודד עם המחלה בין כותלי בית
החולים .לא מראים את התמודדות היומיומית עם החולי ,לעיתים שמקבלים המטופלים על סיכויי ההחלמה שלהם .הספר נכתב
בהשראתה של ד״ר צופי ענבר (רעות בספר) -חברתה של תמי,
עם איבוד מקום העבודה ,הרתמות המשפחה לעזרה וכדומה.
בספר שלי שהוא עלילה כמובן ,אני כותבת על שתי נשים שחוו רופאה המטולוגית שניצחה את המחלה ונוסעת עם ד"ר תמר
קשיים ,שתיהן טופלו בבית החולים וניסו להתגבר על מה שעברו מנור כבת לוויה למסע הכי גדול בחייה .מה שרעות לא יודעת הוא
ובחרו בחיים". שתמר (הדמות בספר) עברה לפני שנים רבות אונס ,שהשאיר
"אני חושבת שמה שמייחד את הספר שלי הוא שאני לא מציגה צלקת במוחה שהיא קוראת לה :״סרטן המוח״.
את הצד של הרופאים ,אלא מנסה להראות את הצדדים הפחות
מוכרים של התמודדות עם טיפול כימותרפי .כמו הגיבורה תמר תמי,מתי עלה הרעיון לכתוב את הספר?
שחוותה פוסט טראומה מאוחרת .אני מתארת את הקשיים הנ־
פשיים בבית ,שבו אין תמיכה רפואית .את החששות של החולים "את ד״ר צופי ענבר הכרתי בלימודים לקראת מבחן רישוי .ישבנו
ופתרנו מבחנים שבמהלכם שלפה צופי את השאלה' :את יודעת
ולאו דווקא את ההתמודדות הפיזית עם בחילות והקאות .אני
מדברת על החשיבות הקריטית של המשפחה בחייו של החולה. שהיה לי סרטן לימפומה?' הסתכלתי עליה והיא חייכה .לרגע
בתור רופאה הייתי סוג של מדריך טיולים במסע שאף אחד לא חשבתי שהיא צוחקת ,אבל היה משהו בחיוכה שהבנתי שהיא
לא .היא סיפרה לי על הסרטן שחוותה בילדותה ,ועל ההישנות
רוצה לפסוע בו .כדי להתמודד עם המחלה צריך צוות שכולל שלו שנה וחצי לפני שנפגשנו .צופי ניצחה את הסטטיסטיקה פעם
משפחה וגם רופאים".
שנייה".
"הספר משובץ בשיח נשי חושפני וזה דוגמא טובה איך כל אחת רש"ל לא יכלה להישאר אדישה למפגן האומץ והתאווה לחיים של
מביאה את העולם שלה לאותו סיטואציה .נשים תמיד מתוסכלות
חברתה ,והיא החליטה ללוות אותה במסע לניצחון וגם להנצי־
34
