Page 51 - medorledor61
P. 51

‫מגזין מדור לדור‬                                                                        ‫ביקרו‪ ,‬מציינים את האיברים‬
                                                                                                   ‫ששהו בתוכם‪.‬‬
‫נעימים‪ ,‬אך הם חלק ממני‪ .‬חקרתי את הנושא‪ ,‬קראתי המון‪,‬‬
‫הסתכלתי כמעט בכל מקום שבו הייתי כיצד מתמודדים‬                                          ‫באחד הימים אחרי‬
‫המבוגרים‪ ,‬הצעירים והילדים עם רגשות‪ .‬קראתי גם חומר‬                                      ‫שהרגשות חולקים את‬
‫אקדמי‪ ,‬פירושים וזוויות ראיה שונות של חוקרי עולם הרגשות‪.‬‬
                                                                                       ‫חוויותיהם‪ ,‬מתרחשת‬
‫"התחלתי לאט לאט במסע לעולמי הפנימי כדי לחוות את‬                                        ‫סיטואציה שילדים רבים‬
‫הרגשות אחרת כשאני נותנת להם מקום אצלי‪ .‬גיליתי שהשד‬
‫שנראה לי כל כך מפלצתי כמו הפחד‪ ,‬הוא בעצם הבריחה‬          ‫מכירים מחייהם בעקבות אירוע או אירועים לא נעימים שחוו‪:‬‬
‫שלי מלהיות איתו‪ .‬ברגע שנתתי לו מקום ופרקתי אותו‬          ‫העצב מגיע לבית המשפחה‪ ,‬אך מסרב לחלוק את יומו עם‬
‫לגורמים הפכה המפלצת יותר חמודה והיא בעצם רק רצתה‬         ‫הרגשות האחרים ונכנס לחדרו‪ .‬כשבני המשפחה ניגשים‬
‫ממני את היחס או את התשובה‪ .‬הרגש שהכי חזק ובולט‬           ‫אליו לברר מה קרה‪ ,‬הוא מספר להם שאינו אוהב להיות עצמו‬
‫אצלי הוא עצב‪ ,‬כשלמדתי להכיר אותו התחלתי לאהוב אותו‪,‬‬      ‫והוא מבקש להיות רגש אחר‪ .‬בתשובה לשאלותיהם הוא‬
‫גיליתי שהוא בית הרגש הדומיננטי ביותר‪ .‬הבנתי שאני יכולה‬   ‫מסביר שהוא מרגיש פחות נאהב מבעבר כשהוא שוהה אצל‬
‫להיות עצובה ומאושרת‪ ,‬כועסת ומאושרת ואף פוחדת‪.‬‬            ‫אחרים‪ .‬בני משפחתו מחליטים לסייע לו ועד שימצאו פתרון‬
‫הבנתי שאושר אינו תלוי רגש בלבד‪ ,‬אלא הוא מכלול של‬
‫בחירות בחיינו ועשייה בעלת ערך שאנו בוחרים לעשות‪ .‬בוקר‬                                             ‫הוא יוצא לטייל‪.‬‬
‫אחד קמתי ובאותו יום כתבתי את הסיפור הראשון בסדרה‪.‬‬
                                                         ‫בטיול הוא נתקל בילד עצוב שמסרב לקבלו‪ ,‬כשהילד לומד‬
           ‫משם הכול התגלגל והתפתח לספרים נוספים"‪.‬‬        ‫מחברתו שגם לעצב יש מקום‪ ,‬העצב מרגיש שייך ומתמקם‬
                                                         ‫בתוכו‪ .‬הילד מכיר בעצב ומתמודד עמו ושניהם מרגישים יותר‬
‫אלהויינטראוב‪":‬הייתי מעוניינת שהקוראים יפנימו מהקריאה‬     ‫טוב והעצב יכול לעזוב ולשוב לביתו‪ .‬העצב ובני משפחתו‬
‫בספר שרגשות הם לא שליליים‪ ,‬הם מה שהם‪ ,‬גם כשאינם‬          ‫מבינים יחד שאת התובנה של העצב כדאי ואפשר ללמד‬
‫נעימים‪ .‬שיבינו שאת הרגשות מרגישים פיזית וכשאנו יודעים‬
‫היכן הרגש נמצא אצלנו‪ ,‬נוכל לתת לו יחס‪ ,‬נשימות והכלה‪.‬‬                                                      ‫אחרים‪.‬‬
‫ברגע שהוא מקבל זאת הוא מפנה מקומו לרגש אחר‪ .‬זהו‬
‫חיבור לפנימיות שלנו‪ ,‬קבלה והכלה של מי שאנחנו ורגשותינו‪.‬‬  ‫הספר כתוב בחרוזים ומתאים לקריאה משותפת עם ילדים‬
‫תקשורת רגשית היא מקרבת‪ ,‬ברגע שישנה קבלה שרגש‬             ‫בגילאי הגן‪ .‬הוא יכול לשמש בסיס לשיחה עם הילדים על‬
                                                         ‫הרגשות השונים כדי להתמודד עמם באופן שמפנה מקום‬
        ‫כמו עצב זה בסדר להרגיש מתמעטת הביקורתיות‪.‬‬
                                                                                                 ‫לכל חוויה שלהם‪.‬‬
‫אלה ויינטראוב‪" :‬אני מציעה להורים לקרוא את הסיפור יחד‬
‫עם המחשה פיזית‪ ,‬היכן הבטן‪ ,‬הלב ושאר האיברים‪ .‬נחוצה‬       ‫לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים‬
‫גם השתתפות ההורים בשיח הרגשי‪ ,‬למשל‪" :‬כשאני עצובה‬         ‫והססגוניים של אורית קשת שמאירה בשלל צבעים את‬
‫הבטן שלי מסתובבת"‪" ,‬כשאני כועסת אני מרגישה חזק את‬
‫הראש" ‪ -‬לבדוק עם הילדים היכן הרגש שלהם נמצא‪.‬‬                                           ‫הסיפור ומוסיפה לייחודיותו‪.‬‬
‫לתקשר את ההבנה הזאת‪ :‬כשהילד מצביע על האוזן‪ ,‬תציע‬
‫לו האם ללטף את האוזן‪ ,‬לנשום לכיוון האוזן ולקבל את הרגש‬   ‫אלה ויינטראוב (‪ ,)48‬אם ל‪ ,3-‬תושבת רעננה (ולשעבר כמון)‪,‬‬
                                                         ‫עוסקת בתחום החינוך‪ .‬בזמנה הפנוי היא אוהבת לכתוב‬
                                 ‫כפי שהוא כי זה בסדר"‪.‬‬   ‫סיפורים קצרים‪ ,‬בעלת דף בפייסבוק בשם‪" :‬אהבה זה‬

                  ‫המסע לעולמנו הפנימי‬                                                                   ‫הסיפור"‪.‬‬

‫אלה ויינטראוב מספרת שהיא פיתחה גישה לגני הילדים‬          ‫אלה ויינטראוב מספרת‪ :‬את ההשראה לכתיבת הסדרה‬
‫ולבתי הספר שנמצאת בימים אלה בתהליך פיתוח‪" .‬השיטה‬         ‫לקחתי מאירועים שאירעו לי‪" .‬רוב חיי לא רציתי לקבל את‬
‫מורכבת מכמה שיטות שאני מאמינה בדרך שלהן (הרי אנו‬         ‫הרגשות שנחשבים "שליליים" וככל שניסיתי להתעלם מהם‬
‫לא ממציאים את הגלגל)‪ ,‬חיברתי ביניהן ובניתי שיטה משלי‪.‬‬    ‫כך הם גדלו וצמחו למימדים שלא יכולתי להדחיק אותם‪.‬‬
‫היא נקראת "המסע לעולמנו הפנימי" והיא מתבססת על‬           ‫הלכתי לסדנת תת מודע וחיבור לרגשות ומשם הכול‬
‫הכרות העולם הפנימי שלנו כמו רגשות‪ ,‬דמיון‪ ,‬אהבה‪,‬‬          ‫היסטוריה‪ .‬למדתי שאני אדם רגיש‪ ,‬אך איני יודעת כיצד‬
‫חלומות‪ ,‬בושה‪ ,‬קבלת האני שלנו והכלה‪ .‬בעולם הרגשות‬         ‫להרגיש‪ .‬לאט לאט למדתי להכיר את פנימיותי ואת עולמי‬
                                                         ‫הרגשי‪ .‬למדתי שהעולם הפנימי שלנו מרתק‪ ,‬חשוב ומסקרן‪.‬‬
      ‫החיבור הוא לראשוניות ולא לפרשנות של הרגש‪,‬‬          ‫למדתי גם שהרגשות שבי אינם שליליים‪ ,‬אולי לא תמיד‬

 ‫‪51‬‬                                                                                                         ‫גיליון ‪61‬‬
   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56