Page 9 - medorledor59
P. 9
מגזין מדור לדור הצלת ילד נטוש בעולם .ממש דיברנו והתייחסנו לרעיון
ברצינות תהומית.
סיימנו שנה של אימון עם איריס לקראת החתונה. ואז,
ב 28 -למרץ 2008חגגתי יום הולדת ארבעים וב 25 - באיזושהי נקודה נפרדנו.
למרץ 2009אני ורזי התחתנו. מי שהחזירה אותנו יחד היתה מאמנת ,שליוותה אותי
בתהליכים בעבודה שמה אפרת .והיא הכריזה לי:
אחרי מספר חודשים התחילו הרמיזות מכל עבר על "איריס ,אתם לא נפרדים .הנה ,קחי טלפון של מטפלת
הנעשה במחוזותינו בתחום הילדים ....אני דווקא הייתי זוגית -שמה איריס ותקבעי פגישה תתקשרי אחר כך
רגועה ואפטית בעניין .אני ,שכל דבר בחיי שלא עבד
-מייד דאגתי שהוא יעבוד ,שהייתי אלופת התכנון לרזי תפגשו ותעזרו בה!!!"
מראש ,במקרה הזה לא עשיתי דבר ונקטתי בשיטת ביצועיסטית ,זוכרים?
"יהיה בסדר" .ולאחר חצי שנה כש"-זה לא נעשה
מעצמו"...החלטנו לבדוק ולהתחיל בטיפולי פוריות. התקשרתי .רזי קפץ מייד על הרעיון .כעבור יומיים כבר
נכנסנו להריון שהסתיים לאחר עשרה שבועות .הייתי נפגשנו .ואיריס ליוותה אותנו ולימדה את זוג הרווקים
המושבעים איך לחיות כזוג ,איך להתמודד עם החיים
שבר כלי. יחד כזוג .אתם מבינים ,איריס הבינה שבגלל ההתמו־
באותה תקופה אמא שלי חלתה בסרטן .ואני המשכתי דדויות שלי עשיתי הכל בחיים בדרך שלי כך הגעתי
בטיפולי הפוריות הקשים .לא נתתי לגופי מנוחה ,ושום לכל מה שהשגתי והצלחתי .ובדרכה המיוחדת איריס
כיוונה ולימדה אותי את הדרכים להיות אני בצורה
הנחות לעצמי. יותר טובה ,מתוך התפתחות צמיחה וגדלות אישית.
איכות החיים שלי ושל רזי השתנתה לבלי היכר .למדנו
אף טיפול לא הצליח. לעשות דברים אחרת ,ביחד ,עלינו על שביל זוגי טוב.
בשלב הזה רזי התערב ואמר לי:
"מספיק איריס את עושה יותר גיליון 59
נזקים לעצמך מאשר תועלת.
בואי נחשוב על אימוץ.
וכך הגענו לעמותה שעוסקת
באימוץ ילדים .כשבעה חודשים
אחר כך טסנו לרוסיה כדי לפגוש
את מי שהועד לנו והיה בר אימוץ
משפטית.
הילד הקטן שקיבלנו הוא ילד מקסים ,חכם ,רגיש ,ובוגר
שזוכר ויודע הכל .ההתמודדות שלו עם נושא האימוץ
לא פשוטה .המון כעס ,חרדות ובטחון עצמי נמוך .לקח
המון זמן עד שהסכים ליצור מגע ועוד יותר סבלנות
והרעפת אהבה כדי ליצור חיבוק ונשיקה .המון שיח
ודיבור על העלאת רגשות והניהול הנכון שלהם כדי
שלא יובילו לאלימות ולמכות.
לפני כשנתיים ,כשהוא היה כבן 4-5וחצי ,שוב התעורר
בי אי שקט פנימי .הייתי בדרך לעבודה ב"חוגלה" .עבו־
דה שאהבתי עם צוות שאהבתי כמו משפחה .והרגשה
חזקה בלב שאני לא רוצה לעבוד שם יותר .הדילמה
וחוסר ההבנה העצמי שלי היו כל כך חזקים שנכנס־
תי לרכב ,התנעתי אותו ,הגעתי לחוגלה....ולא יכולתי
להיכנס לשם יותר .לקח לי כמה שעות להגיע למקום
שמרוחק 10דקות מביתי.
התפטרתי.
הבנתי שתמיד הייתי כלי בידי אחרים .כשרציתי להיות
9