Page 7 - medorledor59
P. 7

‫מגזין מדור לדור‬

                 ‫בס"דהמצשלפחחתיה למבנחודתש‬
                                                      ‫רמיאבקתי‪ :‬גורביץ‬

                 ‫את הסיפור שלי אני דווקא בוחרת להתחיל מהסוף‪.‬‬

‫ישבתי לפני כמה ימים עם בני בן ה‪ .7-‬והתייעצתי אתו לגבי דילמה עסקית‪ .‬ממתי‬

‫לוקחים ילד בן שבע לייעוץ עסקי‪ ,‬אתם שואלים? ‪ -‬תשמעו את התובנה שלו ותחליטו‬

                                ‫לעזור לנו לעשות זאת‪.‬‬                                ‫בעצמכם!‬
‫בני המשפחה המורחבת נכנסו להלם ממותו של אבי‪.‬‬
‫הם המשיכו בקיפאון שלהם‪ ,‬והתנערו ממנו לגמרי‪ .‬לא‬        ‫ני‪" :‬מה אתה אומר‪ ,‬ילד‪ ,‬איך אני אביא המוןא‬

‫רצו כל קשר לשבר הנורא שפקד אותנו‪ .‬כעסתי על‬            ‫לקוחות לעסק החדש שלי‪" :‬איריס מלווה‬
                                                      ‫ליצירת משפחה"? למה לא באים אלי מלא‪,‬‬
                                                      ‫מלא לקוחות? מה נראה לך שאני צריכה לעשות?‬

‫כולם מאד‪ .‬לא הצלחתי להבין איך עולם המבוגרים‪,‬‬          ‫"אמא‪ ,‬את צריכה לדבר אליהם יפה‪ .‬ובעיקר בעיקר את‬
‫משפחתי הקרובה‪ ,‬יכולים להתעלם מאלמנה וארבע‬             ‫צריכה להקשיב להם‪ .‬את בקושי צריכה לדבר‪ .‬את רק‬
‫ילדות קטנות‪ ...‬לא הצלחתי לתפוס איך הם לא באים‬
‫מידי פעם רק לקחת אותנו לגלידה‪ /‬טיול‪ /‬פארק‬                                   ‫צריכה להקשיב‪ .‬פשוט להקשיב‪".‬‬

‫השני משלושת המאורות הגדולים שבחיי‪ ,‬שהראשון שעשועים‪( .‬משהו שלמען האמת‪ ,‬היום כאמא עוד‬

‫יותר קשה לי לתפוס) בעיקר צברתי כעסים על דודי‬          ‫בהם הוא רזי‪ ,‬אישי‪ .‬והשלישית היא ביתי‪.‬‬

‫בני בכורי האהוב הוא הילד שלי בכל צורה ואופן ומשפחתו‪ ,‬שאיתם היה לי יחס קרוב מאד‪ .‬הם חתכו כל‬

                 ‫קשר לגמרי‪.‬‬                           ‫שתסתכלו בזה‪ ,‬למעט עובדה קטנה אחת‪.‬‬

‫הבן שלנו הגיע אלינו בתהליך של אימוץ בין ארצי והפך טיפלתי במורסת הכעסים הזו רק לקראת נישואי‪ ,‬שנים‬

                 ‫רבות מאד (‪ 27‬שנים) אחר כך‪.‬‬           ‫למרכז חיינו כשהיה בן שנתיים בלבד‪.‬‬

‫הפכתי לילדה שמנסה לשרוד ביום יום‪ .‬עושה קניות‬          ‫ועכשיו אני יכולה להתחיל מתחילתו של‬
‫לבית ולאחיותי בתקציב מינימלי‪ ,‬מעירה את אחיותי‬                                     ‫הסיפור שלי‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬מלבישה‪ ,‬מכינה ומאכילה אותן ארוחת בוקר‪,‬‬
‫מוציאה אותן לבתי הספר ולגן ואז מתארגנת לבית‬           ‫נולדתי ב‪ ,1967-‬הבכורה מבין ארבעת אחיותי‪ .‬אבא היה‬
                                                      ‫בן למשפחה ניצולת שואה‪ .‬אבא היה הרוח החיה‪ ,‬המארגן‬
  ‫הספר בעצמי‪ .‬אימי עבדה כאחות הרבה מאד לילות‪.‬‬         ‫של כל מסיבה משפחתית‪ .‬כל טיול או פיקניק משפחתי‪,‬‬
‫מצאתי את עצמי עובדת אחרי הצהרים ובערבים כדי‬           ‫אבא היה האחראי המארגן והיוצר שלהם‪ .‬הייתי‬
‫להביא כסף הביתה ולעזור לאימי לעמוד על הרגליים‬         ‫קרובה במיוחד למשפחתו של דודי ‪ -‬אחיו של אבי‪.‬‬
‫כלכלית‪ .‬לאט לאט הצלחתי להביא נורמה ושגרה לתא‬
‫המשפחתי הקטן שלי‪ .‬אמא התאוששה גם היא ועם‬                       ‫ביליתי בביתם שבדרום לפחות פעם בחודש‪.‬‬
‫השנים הלכה ללמוד רפואה משלימה ועזרה להרבה‬             ‫כשהייתי בת שלוש עשרה‪ ,‬נפטר אבי כשהיה בהמתנה‬
‫מאד אנשים‪ .‬כל השנים היא עבדה משמרות רבות‬              ‫לצנתור לב‪ .‬אחותי הקטנה היתה פחות מבת שנתיים‪.‬‬
                                                      ‫אמי‪ ,‬שהייתה בת ארבעים‪ ,‬אחות במקצועה‪ ,‬נכנסה‬
      ‫בבית החולים ועם הזמן התחלנו לנשום כלכלית‪.‬‬       ‫להלם גדול ותפקדה גם בבית וגם בעבודה ממקום של‬
‫בצבא גוייסתי למשטרה הצבאית‪ .‬רוב שירותי היה‬
‫בכלא נשים‪ .‬לא הבנתי אז למה צה"ל החליט שאני‬                                                          ‫הישרדות‪.‬‬
‫מתאימה להיות 'בייביסיטר' לילדות בנות ‪ 18‬שסחרו‬         ‫לקחתי אני על עצמי את תפקיד האב והאם במשפחתי‪,‬‬
                                                      ‫ילדה בת שלוש עשרה‪ .‬לא היה אף אחד אחר שבחר‬

‫גיליון ‪7 59‬‬
   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12