Page 27 - medorledor154

‫תרבות ואומנות‬

‫מה שנשאר בכוס‬

‫אביטל גרינשטיין ‪ -‬ניצן‬

‫הרבה לפני הבציר‪ .‬הוא מתחיל בחלום קטן‪ ,‬בהחלטה להמשיך‬ ‫ש משהו ביין ישראלי שלא נגמר בלגימה‪.‬י‬
‫למרות הקשיים‪ ,‬באמונה שיש ערך למה שיוצרים‪ .‬בתוך כל בקבוק‬
‫מסתתרות שכבות של בחירות‪ ,‬של ניסיון‪ ,‬של הצלחות וגם של‬ ‫הוא ממשיך להסתובב בתוכנו עוד רגע‪ ,‬לפעמים הרבה אחרי‬
‫שהכוס כבר התרוקנה‪ .‬אולי מפני שהיין כאן אף פעם לא עומד‬
‫טעויות שהפכו לחלק מהדרך‪.‬‬ ‫לבדו‪ .‬הוא מגיע עם אדמה‪ ,‬עם אנשים‪ ,‬עם זיכרונות‪ ,‬עם נוף‪ ,‬עם‬

‫וזה אולי הדבר שמרגש אותי כל כך ביין הישראלי‬ ‫עונות השנה ועם מציאות שלא מפסיקה להשתנות‪.‬‬

‫הוא לא רק מבקש שנשתה אותו‪ ,‬הוא מזמין אותנו להקשיב‪.‬‬ ‫כשאני פוגשת יין ישראלי‪ ,‬אני מרגישה‬
‫להקשיב לאנשים שמאחוריו‪ ,‬למקום שממנו הוא בא‪ ,‬ולמה שנשאר‬ ‫לא פעם שאני פוגשת דרך‪ .‬לא רק כרם‬
‫בתוכנו אחרי המפגש איתו‪ .‬לפעמים זו תחושה של בית‪ .‬לפעמים‬ ‫יפה או יקב מוקפד‪ ,‬אלא בחירה עמוקה‬
‫געגוע‪ .‬לפעמים מחשבה חדשה על הארץ הזאת‪ ,‬על היופי שבה‪ ,‬על‬ ‫של אנשים להיאחז במקום‪ ,‬לטעת‪ ,‬לגדל‪,‬‬
‫ליצור ולהאמין שגם מתוך אדמה מורכבת‬
‫השברים שבה‪ ,‬ועל הכוח להמשיך ליצור בתוכה‪.‬‬ ‫יכול לצמוח משהו עדין‪ ,‬חי ומלא‬

‫יין ישראלי‪ ,‬עבורי‪ ,‬הוא לא רק מה שנמזג לכוס‪ .‬הוא המפגש בין עבר‬ ‫משמעות‪.‬‬
‫להווה‪ ,‬בין אדם למקום‪ ,‬בין זיכרון לתקווה‪ .‬והוא נשאר איתנו הרבה‬
‫בכל בקבוק יש סימנים של זמן‪ .‬יש בו את הידיים שעבדו בכרם‪ ,‬את‬
‫אחרי הטיפה האחרונה‪.‬‬ ‫ההחלטות שנעשו ביקב‪ ,‬את האקלים של אותה שנה‪ ,‬את הסבלנות‪,‬‬
‫אתהתקווה‪,‬ולפעמיםגםאתהכאב‪.‬ייןטובלאמספרהכולבבת אחת‪.‬‬
‫אביטל גרינשטיין – ניצן ‪ -‬מספרת את סיפור היין בארץ‬ ‫הוא נפתח לאט‪ .‬כמו אדם‪ .‬כמו סיפור‪ .‬יש בו עומק שמתגלה רק‬

‫על המומחית‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫כשמסכימים לשהות איתו‪.‬‬
‫‪052-6566503‬‬
‫סרוק אותי‬ ‫לאורך השנים שבהן אני פוגשת ייננים‪ ,‬כורמים ואנשים שחייהם‬
‫שזורים בעולם היין‪ ,‬למדתי שלא פעם הסיפור האמיתי מתחיל‬
‫‪27‬‬
‫גיליון ‪ / 154‬יוני‪2026‬‬